היפראקטיביות אצל ילדים
מקומה של הרפואה המשלימה בטיפול בהפרעות קשב, ריכוז והתנהגות
מרגלית שילה,
מנהלת רפואה משלימה בקופ"ח לאומית
המושג "הפרעות קשב ריכוז והתנהגות" (Attention Deficit Hyperactivity Disorder – ADHD) הוגדר ב-1987 ונכתב בספר ההוראות הדיאגנוסטית להפרעות נפש באגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA). המושג הוא מונח המאגד הפרעות קשב וריכוז, המתבטאות בקושי לשמור על ריכוז ברציפות לזמן ממושך, בנטייה מרובה להסחת דעת ולאימפולסיביות, בקושי להתייחס לפרטים ולהתמקד בהם, לסיים מטלות או לארגן משימות.
ילדים אלה נוטים להשתעמם בנקל ומתקשים בביצוע פעולות מונוטוניות ובשינון פרטים עובדתיים. הם גם מתקשים להסתדר עם חבריהם במשחק ולקבל את כללי המשחק.
הפרעות קשב והיפר רווחות אצל בנים פי ארבע מאשר אצל בנות. עם זאת, אצל בנים מתייחסים אל תנועתיות יתר כאל חלק מהאלמנט הזכרי, ועל כן מתייחסים אליהם בסלחנות רבה יותר מאשר אל הבנות - אצלן אין להתנהגות זו הצדקה תרבותית.
להפרעת קשב וליקויי למידה אין סממן ביולוגי מובהק, ומסיבה זו קשה לאבחן אותה. בכדי שילד יאובחן כלוקה בהפרעה זו עליו ללקות בשמונה מן התופעות הבאות לפחות:
- קושי גדול לשבת במקום אחד למשך יותר משנייה כאשר נדרש.
- נענוע בלתי פוסק של ידיים ורגליים.
- קושי גדול להישמע להוראות.
- מעבר מפעילות אחת לשנייה מבלי לסיים אותה.
- קושי בשמירה על קשב בעת ביצוע משימה או בעת משחק.
- הפרעה במשחקים ולילדים בעת שיעור בכיתה, התפרצות לתוך שיחות של אחרים.
- התרוצצות וטיפוס על חפצים שעומדים בדרך, כמו רהיטים, גדרות וכד', לעיתים קרובות למדי.
- קושי לשחק בשקט.
- לעיתים דיבור בלתי פוסק.
- לעיתים קרובות "זריקת" תשובות לפני סיום השאלות.
- מודגשים חוסר הבנה או חוסר יכולת להקשיב וחוסר יכולת להבחין בפרטים.
- קושי לחכות לתורו בעת משחק.
- במקרים רבים חוסר מוטיבציה ללימודים וחוסר ארגון.
- חזרה על פעילות מסוכנת ללא התחשבות בתוצאות.
- בעבודת ביה"ס, לעיתים קרובות, שגיאות הנובעות מחוסר תשומת לב.
- תשומת הלב מוסטת על ידי גורם חיצוני או לעיתים קרובות חלימה בהקיץ.
- לעיתים קרובות איבוד חפצים.
למעשה, רוב ההתנהגויות המתוארות כאן מצויות, במידה זו או אחרת, אצל רוב הילדים. המבדיל ילדים עם קשיי למידה וקשב מילדים הקרויים נורמלים הוא הכמות והתכיפות שבה מופיעים הסימפטומים.
מקומה של הרפואה המשלימה בטיפול בבעיה
בכדי להיווכח אם לרפואה המשלימה יש מקום להשתלב בטיפול, רצוי להבין תחילה את הסיבות והגורמים להופעתה של התסמונת.
הרעלה על ידי מתכות
מתכות רעילות מתחרות עם מתכות חיוניות, כמו למשל אבץ, מנגן וכרום, שלהן תפקיד חשוב ביצירת אנזימים או בהפעלתם. רמות נמוכות של אבץ עלולות להביא לחסר בסידן ובמגנזיום, שיגרמו להגדלת ההסתברות לחשיפה לעופרת, למשל.
- עופרת: הרעלת עופרת עלולה לגרום לפגיעה בתפיסה החושית. רמות גבוהות של עופרת קשורות להתנהגות תוקפנית ולביצועים ירודים במבחני אינטילגנציה. כמות רבה של עופרת מצויה במי השתייה, וכן בפחיות שימורים, שם משתמשים בעופרת לצורך הלחמה של מכסים. העופרת ו גם נשאפת בעת לקיחת האוויר.
- קדמיום: רמות גבוהות של קדמיום אף הן קשורות לבעיות מנטליות והתנהגותיות. קדמיום הוא חומר רעיל, המשמש במכשירים חשמליים, כמו סוללות גומי, פלסטיק וחומרים קוטלי חרקים, חומרי צבע, מזון מעובד ועישון סיגריות. גם הקדמיום נשאף בעת לקיחת האוויר.
- האלומיניום מתערב במזון המבושל, אם בכלים העשויים מאלומיניום ואם בנייר מאלומיניום העוטף את המזון.
הרעלה על ידי כימיקלים
חומרים כימיקלים, הנוספים בעת עיבוד תעשייתי של מזון, מזיקים במיוחד להתפתחות תקינה של מערכת העצבים. חומרים אלה מפוזרים על פירות וירקות כחומרים אנטיביוטיים, ההורסים את פלורת החיידקים במעי של החיה. התוצאה: אנו אוכלים מזון סוג ב', לא איכותי.
יש ילדים הסובלים ממנגנונים חלשים של סילוק רעלים, דבר העלול לגרום להצטברות רעלים שבמצב תקין היו מסולקים מהגוף.
ילדים בעלי תסמונת ADHD מקבלים תרופות רבות, העלולות לפגוע בתפקודי הכבד ולהחלישו. כתוצאה מכך, תהליך סילוק הרעלים מהגוף ילקה בחסר.
דחק נפשי ופיזי
מצבים של דחק נפשי ופיזי גורמים להחמרת מצבו של האדם. מצב של חולי, אלרגיה, מוות במשפחה, מות חיית מחמד - כל אלה ועוד גורמים לאדם לצאת מאיזונו הטבעי.
בהתנהגות הילדים אפשר להבחין בבירור שהרבה רגישויות מיוחדות מתפתחות אצלם לאחר שעמדו במצבי לחץ, ובהן נכללות היפראקטיביות, בעיות קשב וריכוז.
רגישות למזון
מזון, כמו כל אלרגן אחר, עלול לגרום לתגובת יתר של המערכת החיסונית, ולהשפיע על המערכת ההורמונלית והווסקולרית. כך נוצרים הסימפטומים של אלרגיות, שהגורם להם אינו ברור, ומסיבה זאת מתייחסים אליהם כאל "בעיה נחבאת".
הסימפטומים השכיחים הם גודש באף ובגרון, הצטברות של נוזלים באוזן התיכונה, עיניים זגוגיות, צבע כהה מתחת לעיניים, שינויים תכופים במצבי רוח, שיעול בוקר ו/או ערב, כאבי ראש, בעיות נשימה, קדחת השחת, פריחות על פני העור, בעיות הנובעות מחילוף חומרים לקוי במערכת העיכול, היפראקטיביות ובעיות קשב.
המזונות השכיחים ביותר הגורמים רגישות הם: ביצים, דגים, חלב ומוצריו, בוטנים, חיטה, תירס, עגבניות, חומרי טעם מלאכותיים, צבעי מאכל, שמרים וחומרים מזוקקים, כמו קמח לבן וסוכר לבן, דברי מתיקה, פרי הדר ופירות וירקות משומרים.
לאחר שסקרנו חלק מהסיבות להופעת התסמונת, נוכל לתמוך במערכת דרך הבט הרפואה הטבעית. הגישה ההוליסטית רואה את הטיפול בילד הסובל מ-ADHD במגוון רחב של תחומים, כדי להגיע למירב התוצאות.
טיפול באמצעות תזונה
תזונה מתאימה תאפשר טיפול ברגישות למזון. תחילה מומלץ להוציא מהתפריט את האלרגניים הנפוצים ביותר, והם, כאמור, חלב ומוצריו; משפחת הדגניים והגלוטן, כמו שעורה, חיטה, שיפון וקוואקר; ביצים; צבעי מאכל ותמציות טעם וריח, חומרי שימור; בוטנים (במבה); קקאו; משקאות צבעוניים.
מומלץ לאכול פירות וירקות טריים, וחלבונים, ושהמזון יהיה דל בסוכר, נטול קופאין ודל בפחמימות.
תוספי מזון
להלן רשימת תוספי מזון חיוניים לבעיה הנדונה, אך חשוב להדגיש שיש לקחת אותם רק תחת השגחה רפואית, באשר חלקם עלולים לגרום לנזקים בכמויות עודפות או בצירופים לא טובים.
קבוצת ויטמני B
ויטמין B6: ילדים היפראקטיביים סובלים מחוסר בסרוטנין. ויטמין B6 חיוני להפיכת חומצת האמינו טריפטופאן לסרוטנין. בנוסף, לוויטמין B6 תפקיד בהוצאת נחושת עודפת מהגוף.
המינון המומלץ 100 מ"ג פעמיים ביום.
ניאצין B3: ניאצין משפיע על מטבוליזם של חומצות שומן חיוניות. ניאצינאמיד מאוד חשוב לילדים היפראקטיביים, שיש להם בעיות חברתיות וגם קשיי למידה, ולילדים שיש להם לעיתים תפיסה לא נורמלית של המציאות.
מינון מומלץ 25 מ"ג פעמיים ביום בזמן הארוחות.
תיאמין B1: חיוני לפעולה התקינה של מערכת העצבים ושומר על תפקודי הכבד. ילדים שנטלו ויטמין B1 הצביעו על הפסקת התופעות של התנהגות אלימה וסיוטי לילה, והשתפרו אצלם הזיכרון והריגושים הנפשיים.
מינון מומלץ 100 מ"ג, 4 פעמים ביום.
ויטמין C: הוויטמין C מומלץ כאן כאנטי-אוקסידנט, החשוב לקליטה טובה יותר של יסודות כמו ברזל.
מינון מומלץ - 500 מ"ג פעמיים ביום.
פיקנוגנול: זוהי תערובת של אנטי-אוקסידנטים טבעיים, המיוצרים מליבת הגזע של אורן. מורכב מלמעלה מ-40 תת-תרכובות. יעילותו נובעת מתכונותיו נוגדי החמצון, דהיינו יכולתו לקשור רדיקלים חופשיים, הגורמים לנזקי חמצון ברקמות הגוף השונות.
מגנזיום: המגנזיום עוזר להעביר פולסים חשמליים לשרירים. הוא נחוץ לגידול תאי הגוף. חוסר במגנזיום עלול לגרום לדיכוי בהתפתחות תאי המוח. כמו כן, הוא עלול לגרום לעצבנות, תגובות לצלילים גבוהים, תיקים ועוויתות בפנים, כאבי ראש המתגלים בזמן מבחן.
מינון מומלץ 200 מ"ג ביום.
ברזל: רמות נמוכות של ברזל בדם עלולות לגרום לתשישות, לאדישות ולחוסר יכולת להתרכז. לעומת זאת, ברמות גבוהות של ברזל הילדים עלולים להיות תוקפניים, רגשניים והיפראקטיביים. לכן יש צורך באבחנה מבדלת.
מנגן: חשוב לגידול, להתפתחות השלד. הוא מוליך חמצן לגרעיני התא, וחיוני לפעילותו של המוח, הכוללת חשיבה וריכוז.
אבץ: רמה נמוכה של אבץ מגבירה את הסיכון לפגיעה על ידי מתכות רעילות. לכן הוא רכיב חיוני לפעילות תקינה של מערכת החיסון.
סידן: כאשר מתגלה עודף אלומיניום מומלץ לתת מינונים גבוהים של סידן.
חומצות שומן: המוח ומערכת העצבים המרכזית מורכבים בחלקם הגדול מסוגים מסוימים של שמנים. הספקתן תלויה במזון.
מומלץ ליטול:
שמן נר הלילה - 1 גר' 3 פעמים ביום.
שמן דגים - 1 גר' 3 פעמים ביום (המכיל אומגה 3 ואומגה 6)
טיפול הומאופתי
יש תרופות הומאופתיות, המשמשות למצבים היפראקטיביים. האבחנה המבדלת בין התרופות היא בצורת ההתנהגות של הילד. לדוגמא:
- Tarentula- לילדים האוהבים לשבור ולהפיל כל דבר העומד מולם. הם קופצים וצועקים, אך מה שמרגיע אותם הוא מוסיקה קיצבית.
- TUB- לילדים עקשנים, שכל דבר קטן הופך להיות מאבק ביניהם לבין ההורים או החברים. התנהגותם מתאפיינת בפחדים מבעלי חיים ומחברה חדשה.
- MED- ילדים שיש להם קושי ביצירת שפה, אהבה מאוד גדולה לבעלי חיים, התעסקות סביב המין (אוננות).
יש בשוק תערובות המורכבות ממספר תרופות הומאופתיות המרגיעות את מערכת העצבים המרכזית ומשקיטות אותה, כמו גלימון ודפינדול.
טיפול באמצעות ביופידבק
טיפול באמצעות משוב במחשב. המחשב מגיב באמצעות אור או קול, ומודד את רמות הפעילות החשמלית באזורים שונים של המוח. בטיפול זה עשוי הילד להגביר סוג מסוים של פעילות המוח ולהפחית פעילות לא רצויה.
טיפולים נוספים
מומלצים טיפולים נוספים, כמו טיפול רפלקסולוגי, טיפול בשמנים ארומטיים, טיפול בפרחי באך, צמחי מרפא, טאי-צי ושיטת אלבאום.
לסיום, חשוב להזכיר כי טיפול באמצעות הרפואה הטבעית יעיל מאוד אך מסובך, ודורש זמן רב וסבלנות בכדי להגיע לתוצאות טובות. להורים נדרשים הן נכונות והן כוח להיכנס למסע זה. לעיתים, נכון לשלב טיפול קונבנציונלי עם הטיפול המשלים, ותמיד יש להיזהר מלהדביק לילדים תוויות.
נשארו פתוחות לדיון השאלות: מי הוא המוסמך להציע טיפול, ומיהו המוסמך לתת את התרופה לאחר הבדיקה - רופא המשפחה? הפסיכיאטר? או אולי כל רופא אחר?
מתוך "בריאות על בוריה" - המגזין הישראלי לבריאות ולרפואה, גיליון 86
