סרטן צוואר הרחם

צוואר הרחם

הרחם הוא איבר חלול דמוי-אגס הממוקם בבטן התחתונה של האשה, בין שלפוחית השתן והחלחולת (Rectum). צוואר הרחם הוא החלק הצר והתחתון של הרחם. צוואר הרחם יוצר מעין תעלה שנפתחת אל הנרתיק ומובילה אל מחוץ לגוף האשה.

מהו סרטן צוואר הרחם?

צוואר הרחם מורכב מסוגים רבים של תאים. באופן תקין, תאים מתחלקים ("מוכפלים") רק כאשר הדבר נחוץ לתיפקודו התקין של הגוף. כאשר התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה וצורך בתאים חדשים, נוצר גוש של רקמה. גוש זה של רקמה עודפת נקרא גידול. מבחינים בין גידול שפיר לגידול ממאיר.

  • גידולים שפירים אינם סרטניים ואינם מסכנים את חיי החולה: פוליפים, ציסטות או יבלות באיברי המין הם מסוגי הגידולים השפירים בצוואר הרחם.
  • גידולים ממאירים הם סרטניים. תאי הסרטן יכולים לפלוש ולהזיק לרקמות ולאברים סמוכים לגידול. הם גם יכולים להינתק מהגידול הראשוני ולחדור למערכת הלימפתית או זרם הדם. בצורה זו יכול סרטן צוואר הרחם להתפשט לאברים אחרים בגוף, כמו קשרי-לימפה סמוכים, החלחולת, שלפוחית השתן, עצמות עמוד-השדרה והריאות. התפשטות הסרטן נקראת שליחת גרורות.

סרטן צוואר הרחם, כמו רוב סוגי הסרטן, נקרא על שם האיבר בו מתחילה התפתחות הגידול הסרטני. סרטני צוואר הרחם מכונים גם לפי סוג התא בו מתחיל התהליך הסרטני. ברוב המקרים מדובר בקרצינומות של תאים דמויי-קשקש -Squamous Cell Carcinomas, אלה תאים שטוחים היוצרים את משטח צוואר הרחם.

חשוב לשים לב שלמרות שצואר הרחם הינו חלק מן הרחם, הרי שסרטן צוואר הרחם שונה מסרטן שמתחיל באזורים אחרים של הרחם ומחייב טיפול שונה. הסוג השכיח ביותר של סרטן ברחם מתחיל ברירית הרחם (Endometrium).

מצבים טרום-סרטניים וסרטן צוואר הרחם

תאים על פני צוואר הרחם נראים לעיתים לא-תקינים אך ללא השתנות סרטנית. מדענים מאמינים כי חלק מהשינויים החריגים בתאי צוואר הרחם הם הצעד הראשון בסדרת שינויים איטיים המובילים עם השנים, לסרטן. כלומר חלק מהשנויים החריגים הם שלב טרום-סרטני העלול להפוך לסרטני במרוצת הזמן.

במשך השנים השתמשו רופאים במונחים שונים לתיאור השינויים החריגים בתאים שעל פני צוואר הרחם. מונח אחד שבו משתמשים כיום הוא Squamous Intraepithelial Lesion - SIL. המילה Lesion מתייחסת לאזור של רקמה לא-תקינה, Intraepithelial משמעו שהתאים החריגים נמצאים רק בשכבה החיצונית של התאים. ניתן לחלק שינויים בתאים אלה לשתי קטגוריות:

Low Grade SIL - מתייחס לשינויים מוקדמים בגודלם, בצורתם ובמספרם של תאים היוצרים את השכבה החיצונית של צוואר הרחם. חלק מהנגעים (Lesions) מהדרגה הנמוכה נעלמים מעצמם. אולם עם הזמן חלק מהנגעים עלולים לגדול או להפוך לחריגים עוד יותר ביוצרם פגיעה מדרגה גבוהה (High Grade Lesion). מקרי Low Grade Lesions טרום-סרטניים נקראים גם דיספלסיה קלה (Mild Dyslplasia) או Cervical Intraepythelial Neoplasia 1) CIN-1). שינויים מוקדמים אלו בצוואר הרחם מתרחשים בדרך כלל אצל נשים בגילאים שבין 25 ל-35, אולם יכולים לקרות גם בקבוצות גיל אחרות.

High Grade SIL - משמעותו קיום מספר רב של תאים טרום-סרטניים, השונים מאד במראם מתאים נורמליים. כמו ב-Low grade SIL, השינויים הטרום-סרטניים הללו מתרחשים רק בתאים של השכבה החיצונית של צוואר הרחם. יעברו חודשים רבים ואף שנים עד שתאים אלה יהפכו סרטניים ויפלשו לשכבות עמוקות יותר בצוואר הרחם. High Grade Lesions נקראים גם דיספלסיה בינונית או קשה Moderate/Severe Dysplasia, CIN 2 or 3, או Carcinoma in Situ. הם מתפתחים אצל נשים בשנות ה-30 וה-40 לחייהן, אולם ניתן למצאם גם בגילאים אחרים.

כאשר התאים הסרטניים מתפשטים לרקמות או לאברים אחרים, נקראת המחלה סרטן צוואר-רחם פולשני (Invasive Cerevical Cancer). בדרך כלל מופיעה המחלה אצל נשים מעל גיל 40.

אבחון מוקדם

אם כל הנשים היו עוברות בדיקות גניקולוגיות ומשטחי PAP באופן סדיר, מרבית המצבים הטרום-סרטניים היו מתגלים ומטופלים עוד בטרם התפתח הסרטן. באופן זה היו יכולים למנוע את מרבית מקרי הסרטן הפולשני. כל מקרה שכזה יכל להתגלות בשלב מוקדם כשהוא עדיין ניתן לריפוי.

בבדיקה הגניקולוגית בודק הרופא את הרחם, הנרתיק, השחלות, החצוצרות, שלפוחית השתן והחלחולת. הרופא ממשש אברים אלו במטרה לגלות חריגה בצורתם או בגודלם. הרופא משתמש במפשק המרחיב את הנרתיק על מנת להיטיב ולראות את חלקו העליון של הנרתיק ואת צוואר הרחם.

בדיקת ה-Papanicolaou Smear) PAP) היא בדיקה פשוטה ולא-מכאיבה שמטרתה לגלות תאים יוצאי-דופן בצוואר הרחם ובסביבתו. האשה צריכה להיבדק כשהיא איננה במחזור. הזמן הטוב ביותר להיבדק הוא בין הימים ה-10 וה-20 מהיום הראשון למחזור. כיומיים לפני הבדיקה צריכה האשה להימנע משטיפות וגינליות, משימוש בקצף, במשחה או בג'ל קוטל-זרע ומשימוש בתרופות וגינליות (אלא אם כן הורה לה הרופא אחרת), כיוון שאלו עלולים לשטוף או להסתיר תאים חריגים כלשהם.

בדיקת PAP נערכת במרפאה. בעזרת מגרדת עץ ו/או מברשת קטנה נאספת דגימת תאים מצוואר הרחם ומחלקו העליון של הנרתיק. התאים מונחים על זכוכית נושא ונשלחים למעבדה ציטולוגית או פתולוגית כדי לבדוק אם קיימים בהם שינויים חריגים.

נשים צריכות להיבדק באופן קבוע (בדיקת גניקולוגית ו-PAP) אם היו או עודן פעילות מינית, או אם הן בנות 18 ומעלה. אלו מבינהן הנמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן צוואר הרחם צריכות להקפיד ולהיבדק לפי הוראות רופאיהן. נשים שעברו כריתת רחם (Hysterectomy) צריכות להיוועץ עם רופאיהן לגבי הבדיקות הנדרשות.

סימפטומים

שינויים טרום-סרטניים בצוואר הרחם בדרך כלל אינם מכאיבים. לאמיתו של דבר, הם אינם גורמים לסימפטומים כלשהם ובדרך כלל אינם מתגלים אלא אם כן עוברת האשה בדיקות גניקולוגיות ו-PAP.

הסימפטומים אינם מופיעים בדרך כלל עד שתאי צוואר הרחם הלא-תקינים עוברים השתנות ממאירה ופולשים לרקמות סמוכות. במקרה כזה, הסימפטום השכיח ביותר הנו הופעת דימום חריג. דימומים יכולים להתחיל ולהפסיק בין מחזורים חודשיים רגילים או לאחר קיום יחסי מין, שטיפה וגינלית או בדיקת אגן. המחזור החודשי עלול להימשך זמן רב יותר והדימום יכול להיות כבד מהרגיל. דימום לאחר הפסקת המחזור יכול אף הוא להוות סימפטום, כמו גם ריבוי הפרשות וגינליות.

סימפטומים אלו עלולים להיגרם הן על ידי סרטן והן מבעיות בריאותיות אחרות.

אבחנה

בדיקה גניקולוגית ומשטח ה-PAP מאפשרים לרופא לגלות שינויים לא-תקינים בצוואר הרחם. אם יצביעו בדיקות אלה על המצאות דלקת, יטפל בה הרופא ואחר כך יחזור על בדיקת ה-PAP. אם תוצאות הבדיקות מצביעות על ממצא שונה מדלקת, יחזור הרופא על בדיקת ה-PAP ויערוך בדיקות נוספות עד לאיתור הבעיה.

קולפוסקופיה (Colposcopy) הנה שיטה נפוצה לבדיקת צוואר הרחם וחיפוש אחר אזורים לא-תקינים בו. הרופא משתמש במכשיר דמוי-מיקרוסקופ (הנקרא קולפוסקופ) על מנת להתבונן היטב בצוואר הרחם. הרופאים "מצפים" את צואר הרחם בתמיסת יוד (הליך שנקרא Schiller Test). תאים בריאים נצבעים בצבע חום והתאים הלא-תקינים נשארים לבנים או צהובים. השינויים בצבע, מקורם בגליקוגן המצוי בתאים נורמלים שבצוואר הרחם ונצבע חום ע"י היוד. תאים סרטניים אינם מכילים גליקוגן ולכן אינם נצבעים. כדאי לזכור שצלקות, פצעים או בלוטות ריר ציסטיות וכו' אף הן אינן נצבעות.

הרופא עשוי להסיר פיסת רקמה קטנה מצוואר הרחם ולהביאה לבדיקה אצל פתולוג. הליך זה נקרא ביופסיה. בסוג אחד של ביופסיה, משתמש הרופא במכשיר שחותך חתיכות קטנות מרקמת צוואר הרחם. שיטה נוספת נקראת Loop Electrosurgical Excision Procedure) LEEP), ובה משתמש הרופא בלולאת תיל חשמלי הפורסת פרוסה דקה ועגולה של רקמה.

על פי הצורך, הרופא יכול לבדוק גם בתוך פתח צוואר-הרחם, אזור שלא ניתן לראותו בעת בדיקת הקולפוסקופיה. בהליך של גרידה שנקרא ECC (Endocervical Curettage), משתמש הרופא במגרד (מכשיר קטן דמוי-כף) כדי לגרד רקמה מתוך פתח צוואר הרחם.

ביופסיות אלה עלולות לגרום לדימומים או להפרשות אחרות, אולם ההחלמה בדרך כלל מהירה. לעתים קרובות חשות נשים בכאבים דמויי כאבי-מחזור שניתן להקל עליהם בעזרת תרופות.

תוצאות בדיקות אלה עלולות שלא להיות חד-משמעיות לגבי הימצאותם של תאים חריגים על פני השכבה החיצונית של צוואר הרחם. במקרה זה, יסיר הרופא דוגמת רקמה גדולה יותר בצורת חרוט (קונוס). הליך זה שנקרא Conization או ביופסית-קונוס, והמאפשר לפתולוג לראות אם התאים הלא-תקינים פלשו לרקמה שמתחת לפני שטח צוואר-הרחם. ניתן להשתמש ב-Conization כטיפול בנגע טרום-סרטני וזאת כאשר ניתן לכרות את כל האיזור הנגוע.

במספר מקרים תיתכן אי-בהירות לגבי השאלה האם משטח PAP לא-תקין או סימפטומים נגרמים כתוצאה מבעיות בצוואר-הרחם או ברירית הרחם. במקרה כזה ינקוט הרופא בהרחבה וגרידה (Dilation and Curettage - D&C). הרופא ירחיב את פתח צוואר הרחם ויגרד רקמה מרירית הרחם ומתעלת צוואר הרחם.

טיפול במצבים טרום-סרטניים

הטיפול בפגיעה טרום-סרטנית בצוואר-הרחם תלוי במספר גורמים: האם הפגיעה מדרגה גבוהה או נמוכה, האם האשה רוצה ללדת בעתיד, גילה של האשה ומצב בריאותה הכללית והעדפותיהם של החולה ושל רופאה. אשה עם Low Grade Lesion עשויה לא להזדקק להמשך טיפול, בייחוד אם האזור הלא-תקין הוסר כולו במהלך הביופסיה, אך היא צריכה לעבור בדיקות אגן ו-PAP באופן קבוע.

כאשר מצב טרום-סרטני מצריך טיפול נוסף, ניתן לטפל באמצעות הקפאה, צריבה,או ניתוח באמצעות לייזר כדי להרוס את האזור הלא-תקין מבלי להזיק לרקמה הבריאה הסמוכה לו. הרופא יכול גם להסיר את הרקמה הלא-תקינה באמצעות LEEP או Conization טיפולים אלו יכולים לגרום להתכווצויות או לכאבים אחרים, לדימום או להפרשה מימית.

במקרים מסוימים עלולה החולה לעבור ניתוח כריתת-רחם (Hysterectomy), בייחוד אם תאים לא-תקינים מתגלים בתוך פתח צוואר-הרחם. ניתוח זה יבוצע בד"כ בנשים שאינן רוצות ללדת יותר בעתיד.

טיפול (הגדרת שלב המחלה)

בחירת סוג הטיפול בסרטן צוואר-הרחם תלויה במיקום הגידול ובגודלו, השלב בו נמצאת המחלה, גילה של החולה, מצב בריאותה הכללי ובגורמים אחרים.

הגדרת שלב (Staging) היא ניסיון זהיר לגלות אם הסרטן התפשט ולאילו אברים. בדרך כלל נערכות בדיקות דם ושתן. הרופא ירצה אולי לערוך בדיקת אגן מקיפה בחדר ניתוח כשהחולה נמצאת בהרדמה. במהלך בדיקה זו עשוי הרופא לערוך ציסטוסקופיה - Cystoscopy, ופרוקטוסוגמוידוסקופיה - Proctosigmoidoscopy. בציסטוסקופיה נבדקת ונבחנת שלפוחית השתן. פרוקטוסוגמוידוסקופיה הינו ההליך שבו נבדקת החלחולת והחלק התחתון של המעי הגס.

כיוון שסרטן צוואר-הרחם עלול להתפשט לשלפוחית-השתן, לחלחולת, לקשרי הלימפה או לריאות יש לבצע צילומי רנטגן מכוונים לבחינת אברים אלו. צילומי הכליות ושלפוחית השתן יעשו בד"כ בסיוע חומר ניגודי המוזרק לוריד. בדיקת המעיים והחלחולת תבוצע בעזרת חוקן בריום. כדי לאתר קשרי לימפה מוגדלים בשל תאי הסרטן שבתוכם, ניתן לבצע סריקה ממוחשבת (CT or CAT Scan). הליכים אחרים שיכולים להיות מבוצעים על מנת לבחון אברים שונים בגוף הם אולטרסאונד (Ultrasonography) וסריקת תהודה מגנטית (MRI).

שיטות טיפול

במרבית המקרים מצריך הטיפול בסרטן צוואר-הרחם ניתוח והקרנות. לעתים משתמשים גם בכימותרפיה ובטיפול ביולוגי. חולות מטופלות לעתים קרובות על ידי צוות של מומחים הכולל אונקולוגים המתמחים בגינקולוגיה ואונקולוגים המתמחים בהקרנות. הרופאים עשויים להחליט לנקוט בשיטת טיפול יחידה או בצירוף מספר שיטות.

ניתוח הוא טיפול מקומי להסרת רקמה לא-תקינה בצוואר-הרחם או בסמוך לו. אם הסרטן נמצא רק על פני צוואר הרחם, עשוי הרופא להחליט להרוס תאים אלו בשיטות דומות לאלו בהן מטפלים במצבים טרום-סרטניים. אם המחלה התפשטה לשכבות עמוקות יותר של צוואר-הרחם אך לא מעבר לו עשוי הרופא לנתח על מנת להסיר הגידול מבלי לגעת ברחם או בשחלות. במקרים אחרים, עלולה החולה להזדקק לכריתת רחם או לבחור באפשרות זו, במיוחד אם אינה מתכננת ללדת ילדים. בניתוח זה מוציא המנתח את הרחם בשלמותו. לעתים מוצאות גם השחלות והחצוצרות. כמו כן עשוי הרופא להוציא קשרי לימפה הסמוכים לרחם כדי לבדוק אם הסרטן כבר התפשט לאברים אלו.

כימותרפיה היא השימוש בתרופות על מנת להרוג תאים סרטניים. לרוב משתמשים בשיטת טיפול זו כאשר סרטן צוואר הרחם כבר התפשט לאברים אחרים בגוף.

תרופות נגד-סרטן בהן משתמשים לטיפול בסרטן צוואר-הרחם יכולות להינתן באמצעות זריקה לוריד או בבליעה. בכל אופן, כימותרפיה היא שיטת טיפול מערכתית, בה מגיעות התרופות לכל הגוף דרך זרם הדם.

טיפול ביולוגי משתמש בחומרים המשפרים את תפקוד המערכת החיסונית של הגוף במלחמתו במחלה. ניתן להשתמש בשיטה זו בטיפול בסרטן שכבר התפשט מצוואר-הרחם לחלקים אחרים בגוף. אינטרפרון הינו הצורה השכיחה ביותר של טיפול ביולוגי במחלה זו. ניתן להשתמש בו בצירוף כימותרפיה.

תופעות לוואי של טיפולים

ניתוח - השיטות להסרה או להשמדה של גידולים סרטניים קטנים על פני צוואר-הרחם דומות לאלו שבהן משתמשים לטיפול במצבים טרום-סרטניים. הטיפול עלול לגרום להתכווצויות או לכאבים אחרים, לדימום או להפרשה מימית.

מספר ימים לאחר ניתוח כריתת רחם, עלולה המנותחת לסבול מכאבים בבטן התחתונה. ניתן לחזור לפעילות רגילה, כולל קיום יחסי-מין כ-4 עד 8 שבועות לאחר הניתוח.

נשים שרחמן נכרת לא מקבלות יותר את המחזור החודשי. עם זאת, התשוקה המינית והרצון לקיים יחסי מין אינם מושפעים בדרך-כלל מניתוח זה. לעומת זאת, נשים רבות עוברות תקופה קשה מבחינה נפשית לאחר ניתוח כריתת הרחם. השקפתה של האשה לגבי מיניותה עלולה להשתנות והיא עלולה לחוש אובדן בשל אי יכולתה ללדת. בזמנים שכאלו רבה חשיבותו של בן-זוג תומך ומבין.

הקרנות - במהלך טיפול בהקרנות, במיוחד בשבועות האחרונים שלו, נוטות המטופלות לחוש עייפות רבה. חשוב מאד לנוח, אולם רופאים בדרך כלל ממליצים לנסות ולהישאר פעילות כמה שאפשר.

בדרך כלל נאמר לנשים להימנע מקיום יחסי מין במשך ההקרנות. מרבית הנשים יכולות לקיים יחסי מין כבר מספר שבועות לאחר סיום הטיפול. לפעמים, בעקבות ההקרנות, הופך הנרתיק צר יותר ופחות גמיש והמגע המיני עלול להכאיב. במצב כזה מלמדים את המטופלות כיצד משתמשים במרחיבים ובחומר סיכה על בסיס מים כדי להפחית עד למינימום את הבעיות הללו.

חולות שקבלו הקרנות ממקור חיצוני או פנימי עלולות גם לסבול משלשול ומהשתנה תכופה.

כימותרפיה - השפעות הלוואי של טיפולי הכימותרפיה תלויות בעיקר בסוג התרופות הניתנות לחולה. בנוסף לכך, כמו בשאר סוגי הטיפולים, השפעות הלוואי משתנות מחולה לחולה.

טיפול ביולוגי - תופעות הלוואי הנגרמות בעקבות טיפולים ביולוגיים משתנות בהתאם לסוג הטיפול אותו מקבלת החולה. טיפולים ביולוגיים עלולים לגרום לסימפטומים דמויי-שפעת כגון צמרמורות, חום, כאבי שרירים, חולשה, איבוד תיאבון, בחילה, הקאות ושלשולים. לעיתים מופיעה פריחה והחולות עלולות לדמם או להיחבל בקלות.

המשך טיפול

בדיקות מעקב סדירות - כולל בדיקת אגן, משטח PAP ובדיקות מעבדה נוספות - חשובות מאד עבור כל אשה שטופלה בשל שינויים טרום-סרטניים או בשל סרטן צוואר הרחם. הרופא יערוך בדיקות אלה לעתים קרובות במשך מספר שנים כדי לוודא שאין סימנים לכך שהמחלה חוזרת שנית.

גורמים ומניעה

על ידי חקירת מספר רב של נשים מכל העולם, זיהו החוקרים גורמי סיכון המגבירים את הסיכוי לכך שתאים בצוואר הרחם יהפכו ללא-תקינים או לסרטניים. החוקרים מאמינים כי במקרים רבים מתפתח סרטן צוואר הרחם כאשר מתקיימים יחדיו שני גורמי סיכון או יותר.

מחקרים הראו כי:

  • לנשים המתחילות לקיים יחסי מין לפני גיל 18 ונשים שקיימו יחסים עם בני זוג רבים סיכוי רב יותר לפתח סרטן צוואר הרחם. נשים נמצאות גם בקבוצת סיכון אם בני זוגן החלו לקיים יחסי מין בגיל צעיר, אם היו להן בנות זוג רבות או אם היו נשואים בעבר לנשים שחלו בסרטן צוואר הרחם. מדענים אינם יודעים בדיוק מדוע מנהגיהן המיניים של נשים ובני זוגן משפיעים על הסיכוי לחלות בסרטן צוואר הרחם. מחקרים מעלים את ההשערה שחלק מהוירוסים המועברים באמצעות מגע מיני יכולים לגרום לתאים בצוואר הרחם להתחיל בסדרה של שינויים העלולים להוביל לסרטן. נשים שקיימו יחסים עם בני-זוג רבים או שבני-זוגן קיימו יחסים עם נשים רבות נמצאות בסיכון לפתח סרטן צוואר הרחם לפחות חלקית בשל העובדה שסיכוייהן להידבק בוירוס המועבר במגע מיני גדולים יותר.
  • מדענים חוקרים את השפעות ה-Human Papillomaviruses) HPVs)המועברים במגע מיני. חלק מה-HPVs גורמים ליבלות באיברי המין. נוסף על כך, סבורים חוקרים כי יתכן וחלק מהוירוסים הללו גורמים לצמיחה לא-תקינה של תאים בצוואר הרחם ונוטלים חלק בהתפתחות הסרטן. הם גילו כי לנשים שלהן או לבני זוגן יש HPV יש סיכוי גבוה מהממוצע ללקות בסרטן צוואר הרחם. למרות זאת, מרבית הנשים שלקו ב-HPV אינן מפתחות סרטן צוואר הרחם ולעומתן לא נמצא הוירוס אצל נשים שלקו בסרטן. מסיבה זו מאמינים החוקרים כי גורמים אחרים פועלים במשותף עם ה-HPVs. נגיף ההרפס של איברי המין לדוגמא, אף הוא עלול לשחק תפקיד בהתפתחות המחלה. נדרש מחקר נוסף ללמוד את תפקידם המדויק של וירוסים אלה וכיצד הם פועלים יחד עם גורמים אחרים בהתפתחות סרטן צוואר הרחם.
  • עישון אף הוא מגביר את הסיכוי לחלות במחלה, למרות שאין יודעים בבירור כיצד ומדוע. נראה שהסיכון גובר ככל שעולה מספר הסיגריות שאשה מעשנת ליום וככל שמספר השנים בהן עישנה רב יותר.
  • נשים שאמהותיהן קיבלו את התרופה Diethylstilbestrol) DES) בעת שהיו בהריון איתן, על מנת למנוע הפלות, נמצאות אף הן בקבוצת סיכון (בתרופה זו השתמשו בין השנים 1940-1970). סוג נדיר של סרטן צוואר הרחם והנרתיק נמצא בקרב נשים שאמהותיהן השתמשו ב-DES.
  • מספר דו"חות העלו סברה שנשים שהמערכת החיסונית שלהן נחלשה עלולות לחלות בסרטן צוואר הרחם יותר מנשים אחרות. לדוגמא, נשים שנדבקו בוירוס הגורם לאיידס (HIV) נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן. גם מושתלות אברים המקבלות תרופות למניעת דחיית האיבר החדש עלולות לפתח מצבים טרום סרטניים יותר מאשר נשים  אחרות.
  • חלק מהחוקרים מאמין שקיים סיכוי גבוה ללקות בסרטן צוואר הרחם בקרב נשים המשתמשות בגלולות כאמצעי למניעת הריון. בכל אופן, חוקרים לא מצאו הוכחות לכך שהגלולה גורמת באופן ישיר לסרטן צוואר הרחם. קשה להוכיח מערכת יחסים זו כיוון ששני גורמי הסיכון העיקריים בסרטן צוואר הרחם - קיום יחסי מין בגיל צעיר והחלפת בני זוג רבים - עשויים להיות נפוצים יותר בקרב נשים שהשתמשו בגלולות מאשר אצל נשים שהשתמשו באמצעים אחרים. למרות זאת, התוויות על גבי אמצעי מניעה שנלקחים דרך הפה מזהירות את המשתמשות לגבי סיכון אפשרי זה ומייעצות להן להיבדק (משטח PAP) פעם בשנה.
  • מחקרים אחרים הראו שויטמין A משחק תפקיד במניעת שינויים סרטניים או בעצירתם בתאים הדומים לאלו שעל פני צוואר הרחם.

כיום, אבחון מוקדם וטיפול ברקמה טרום-סרטנית הם עדיין האמצעי היעיל ביותר למניעת סרטן צוואר הרחם.


עפ"י מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH)
והמכון הלאומי לסרטן (NCI)