דלקת ריאות ודלקת סימפונות

(Acute Pneumonia and Bronchitis)

דלקת בדרכי הנשימה התחתונות כוללת דלקת סימפונות ודלקת ריאות.

התמונה הקלינית האופיינית הינה הופעת שיעול מלווה בחום גבוה, בהמשך מופיעים קושי בנשימה וגניחות. בבדיקה גופנית הרופא יכול לאבחן שמדובר בדלקת ריאות. ברוב המקרים האבחנה נעשית רק על סמך הבדיקה הגופנית, אך יש מקרים שבהם יש חשד קליני, ואישור סופי לאבחנה מחייב צילום חזה.

קיימים מצבים שבהם כמעט שאין חשד קליני לדלקת ריאות, אך צילום חזה מדגים, בכל זאת, דלקת ריאות מרשימה. במקרים אחרים, דלקת ריאות עלולה לגרום גם לכאבי בטן, לעתים כאבים עזים. לכן, כירורג ילדים, לא ישלח ילד לחדר הניתוח כאשר הוא חושד בקיומה של דלקת התוספתן (Acute Appendicitis) מבלי שיבצע קודם לכן צילום חזה, כדי לשלול דלקת ריאות.

אם ההנחה היא שמדובר בדלקת ריאות ובהשתתפות של אונה שלמה בתהליך הדלקתי בריאות, והרופא מניח שמדובר בחיידק, קרוב לוודאי פנוימוקוקוס, הוא מפנה את החולה לטיפול במתן טיפול אנטיביוטי בהזלפה לווריד, טיפול הניתן בבית-חולים. האנטיביוטיקה שהומלצה בעבר הקרוב היתה פניצילין בעל פעילות נגד פנוימוקוקוס, אך לאחרונה התגלו זנים יציבים לפניצילין, ולכן נאלצים לתת תכשיר ממשפחת הפניצילין בעל טווח רחב או צפלוספורינים מהדור השני.

גורמים חיידקיים נוספים לדלקת ריאות הם מיקופלסמה פנוימוניה, המופילוס אינפלואנזה ואחרים.

כאשר מצבו הקליני של החולה אינו מעורר דאגה ואין קוצר נשימה אין הכרח באישפוז, וניתן לטפל בבית באנטיביוטיקה דרך הפה. טיפול תומך, כמו במחלות אחרות, רצוי מאוד: יש להקפיד על שתייה בכמות נאותה; כלכלה קלה, בשום אופן אין להכריח לאכול, שכן ברוב המקרים יסתיים הדבר בהקאה; שהות בחדר מאוורר; ניתן להשתמש בתכשירים מכייחים, המאפשרים פליטת ליחה או בליעתה, העיקר שלא תישאר בריאות. אין להשתמש בתרופות המדכאות את רפלקס השיעול למרות הפיתוי להקל את סבלו של החולה, שכן השיעול מוציא את הפסולת מהריאות החוצה.

דלקת הסימפונות נגרמת בדרך כלל על ידי נגיף. היא מחלה קלה יותר, והטיפול בה הינו סימפטומטי: תכשירים מכייחים, אדים ואם יש אלמנט ספסטי-אסתמטי, טיפול ספציפי במרחיבי סימפונות יעזור.