הביולוגיה של הרבייה

פרופ' דרורית הוכנר,

מחלקת נשים, בי"ח הדסה הר הצופים, ירושלים.

כדי להבין את דרכי הפעולה של אמצעי המניעה למיניהם וכדי לבחור את זה המתאים לכם ביותר, עליכם להכיר את איברי הרבייה הזכריים והנקביים ואת תהליך ההפריה.

איברי המין של הגבר

איברי המין של הזכר כוללים את איבר המין, שק האשכים, האשכים, יותרת האשך, מוביל הזרע, שלפוחית הזרע, בלוטת הערמונית והשופכה.

איבר המין מורכב מרקמה רכה, ספוגית, העטופה ברשת צפופה של כלי דם עדינים. שני חלקים של רקמה זו מונחים זה לצד זה בחלקו העליון של איבר המין ומחברים אותו לעצמות הבושת. החלק השלישי מונח מתחת לכל אורך איבר המין, מתרחב בקצה הופך להיות כותרת איבר המין. איבר המין מכוסה בעור רפוי; אצל גברים שלא עברו מילה העור המכסה את הכותרת הוא העורלה. בעת התעוררות מינית נסגרים המסתמים של כלי הדם של איבר המין מונעים את יציאת הדם ממנו. כתוצאה מכך מתמלאת הרקמה הספוגית בדם, ואיבר המין הופך נוקשה וזקוף, דבר המאפשר לו חדירה לנרתיק.

שק האשכים הוא שק עור מאחורי איבר המין, המכיל את האשכים. הוא רגיש לגירוי מיני ולשינויים בטמפרטורה שמחוץ לגוף. לשק האשכים תפקיד לשמור את האשכים בטמפרטורה הנמוכה הדרושה לייצור הזרע.

האשכים מורכבים מצינורות מרובים, מפותלים, סבוכים ועדינים, המצפים את התאים האחראים לייצור תאי הזרע והורמוני המין הזכריים. בתקופת ההתבגרות המינית האשכים גדלים, ותאים בתוכם מתחילים ליצור ולהפריש את הורמוני המין הזכריים - האנדרוגנים. האנדרוגנים אחראים להתפתחות סימני המין המשניים, הכוללים: גדילה מהירה, תשעורת והשתנות הקול. מגיל ההתבגרות ועד לגיל המבוגר אחראים האנדרוגנים ליצירת הזרע.

תאי הזרע הנוצרים בתוך האשכים מובלים דרך צינוריות הזרע אל יותרת האשך (האפידידימיס), ושם הם ממשיכים להתבגר. תא הזרע קטן, ולא ניתן לראותו ללא מיקרוסקופ. הוא מכיל ראש סגלגל, המכיל את המטען הגנטי, וזנב ארוך דמוי שוט, המאפשר את תנועותיו של תא הזרע. כ-72 ימים עוברים מיצירת תא הזרע ועד שהוא מגיע לבגרות, אז הוא עובר לצינור מוביל הזרע, המוביל תאי זרע בשלים מהאפידידימיס אל מחוץ לשופכה.

ממש מתחת לשופכה נמצאת בלוטת הערמונית, המייצרת הפרשות המאפשרות לזרע להמשיך ולחיות לאחר יציאת תאי הזרע מהאשכים. נוזלי הפרשה אלו מתערבבים עם תאי הזרע בתוך צינור השופכה אחרי שהם יצאו ממוביל הזרע. תערובת זו נקראת נוזל הזרע.

לצינור השופכה שני תפקידים: בעת השתנה הוא אחראי על העברת שתן מכיס השתן, ובזמן קיום יחסי מין הוא אחראי על העברת תאי הזרע. בזמן התעוררות מינית נסגר הפתח שבין כיס השתן והשופכה, דבר המונע ערבוב נוזל הזרע עם השתן.

בשיא ההתעוררות המינית מתהדקים שרירי האגן של הגבר ודוחפים את נוזל הזרע לתוך השופכה ואל מחוץ לאיבר המין. תהליך זה נקרא אורגזמה. כל פליטה של זרע מכילה מיליוני תאי זרע, אולם רק אחד מהם יפרה בסופו של דבר את הביצית.

איברי המין של האישה

איברי המין החיצוניים כוללים את הבושת, השפתיים הגדולות והשפתיים הקטנות, הדגדגן, קרום הבתולים ופתח הנרתיק. כל האזור נקרא פות. הנרתיק מוביל לאיברי המין הפנימיים, הכוללים את צוואר הרחם, הרחם, החצוצרות והשחלות. איברי המין הפנימיים נמצאים בתוך האגן, והם נתמכים על ידי שרירי האגן ועצמות האגן.

הבושת היא תלולית רכה של רקמת שומן בחלק התחתון של הבטן, המכסה את חיבור עצמות הבושת ומגינה עליו. בזמן ההתבגרות המינית מתכסה הבושת בשיער המכסה את כל אזור איברי המין החיצוניים.

פתח הנרתיק מוגן על ידי השפתיים. השפתיים הקטנות נמצאות בתוך השפתיים הגדולות והן עדינות יותר. הן רגישות למגע, ובזמן גירוי מיני הן מתמלאות דם והופכות כהות יותר. השפתיים הקטנות נפגשות בחלקן הקדמי ויוצרות קפל עור המגן על הדגדגן, שהוא האזור הרגיש ביותר מבין איברי המין החיצוניים של האישה.

הדגדגן מכיל מספר רב של תאי עצב, המעבירים גירויים בזמן מגע, בעיקר מיני, בדגדגן. הדגדגן מושווה לעתים לאיבר המין של הזכר, במבנה האנטומי שלו ובתגובותיו לגירוי.

בין הדגדגן לפתח הנרתיק (וגינה) נמצא פתח השופכה. השופכה אחראית להעברת השתן מכיס השתן החוצה. פתח הנרתיק אצל בתולות מכוסה על ידי קרום הבתולים. זוהי רקמה דקה, אלסטית, פתוחה בחלקה, המאפשרת את מעבר הדם הווסתי. במרבית המקרים, פתח חלקי זה מאפשר החדרת טמפון. בזמן המגע המיני הראשון נמתח פתח קרום הבתולים ונקרע על ידי איבר המין החודר לנרתיק, וכתוצאה מכך ישנו דמם. קרום הבתולים שונה מאישה לאישה, הן בגמישותו והן בגודל הפתח שבו. יש וקרום הבתולים גמיש ביותר והפתח גדול יחסית, והמגע המיני הראשון יהיה בלתי כואב וללא דמם, ויש וקרום הבתולים בלתי גמיש במיוחד והפתח צר ביותר, והוא אינו מאפשר חדירה, אלא אם יורחב באמצעי ניתוחי.

הנרתיק מחבר את איברי המין החיצוניים של האישה לצוואר הרחם. אורכו משתנה מ-6 עד 10 ס"מ. הקירות השריריים של הנרתיק מצופים ברירית, המכילה כלי דם רבים. הנרתיק אלסטי ביותר, ומסוגל להתרחב עד כדי הכלת איבר המין הגברי בעת קיום יחסי מין, ויכול אפילו להתרחב עד כדי אפשרות מעבר התינוק במהלך הלידה. הרירית המצפה את הנרתיק מפרישה נוזלים, ההופכים את הנרתיק ללח, בעיקר בזמן ביוץ, בהיריון ובזמן התעוררות מינית.

הרחם דומה לאגס בגודל אגרוף. צוואר הרחם נפתח לתוך הנרתיק, ומחבר את הנרתיק אל חלל הרחם והחצוצרות. קירות צוואר הרחם והרחם הם עבים, שריריים וגמישים, כך שהם מסוגלים לעבור שינויים דרסטיים במהלך הריונות ולידות. בלוטות בצוואר הרחם מפרישות ריר צווארי, המשתנה באיכותו ובכמותו בהתאם להורמוני המין הנשיים, האסטרוגן והפרוגסטרון. בזמן ביוץ, כשרמת האסטרוגנים גבוהה, הריר הצווארי עוזר לזרע להגיע אל החצוצרות. לאחר הביוץ, כאשר רמת הפרוגסטרון גבוהה, הריר הופך צמיג, והוא מונע כניסת תאי זרע נוספים לתוך איברי המין הפנימיים. בזמן ביוץ, תאי זרע המגיעים לנרתיק דוחפים עצמם אל צוואר הרחם, ונדחפים דרך חלל הרחם אל החצוצרות, שם מתרחשת ההפריה. איכות הריר הצווארי משפיעה על מהירות הגעת תאי הזרע מהנרתיק אל החצוצרות. לאחר ההפריה, מתחילה הביצית המופרית לנדוד בתוך החצוצרה לעבר הרחם, כדי להיות מושרשת בתוך הרחם. כאשר העובר מפותח דיו, בתום תשעה חודשי היריון, שרירי הרחם יתכווצו וידחפו את העובר דרך הצוואר והנרתיק החוצה.

מכל צד של הרחם מתחברת חצוצרה, שאורכה כ- 7.5-10 ס"מ, והמסתיימת בקרבת השחלה במבנה דמוי אצבעות, הנקרא פימבריה. השחלות הן איברים בעלי מבנה סגלגל (אובלי) וגודלן כגודל אגוז. הן מכילות אלפי זקיקים המכילים ביציות.

השחלות מייצרות את ההורמונים החשובים לרבייה ומפרישות אותם. כאשר מבשילה בשחלה ביצית, היא יוצאת מן השחלה ונאספת על ידי הפימבריה אל החצוצרה. קירות החצוצרה מצופים גופיפים עדינים דמויי שערות, האחראים להכוונת הביצית אל החצוצרה, ומשם אל הרחם לאחר ההפריה.

ההתבגרות המינית של הנערה מתחילה בסביבות גיל 10-11, עם הופעה לראשונה של תשעורת בערווה ובבתי השחי. מאוחר יותר מתחילה התפתחות השדיים, ועם הופעת מחזור הווסת מסתיימת למעשה ההתבגרות המינית.

ההתבגרות המינית מתחילה עם התחלתם של שינויים במוח, המביאים לייצור הורמונים ולהפרשתם. הורמונים אלה אחראים להפעלת בלוטת יותרת המוח, וזו מצדה אחראית להפעלת השחלות ולייצור הורמונים הגורמים לכל השינויים הקשורים בהתבגרות המינית: הופעת התשעורת באיברי המין, צמיחת השדיים והופעת הווסת.

כבר בחודש החמישי לחיים התוך-רחמיים יש לכל עובר נקבה כ-10 מיליון ביציות, הנמצאות בתוך השחלות המתפתחות. ביציות אלו "אובדות" במהלך החיים העובריים, ועם הלידה יש לכל יילוד נקבה כ-2 מיליון ביציות בלבד. תהליך איבוד הביציות נמשך, ועם ההתבגרות נותרות כ-400 אלף ביציות בלבד. כל ביצית עטופה בתאים במבנה הנקרא זקיק. במהלך חיי הפוריות, מדי חודש בחודשו חורגת בזמן הביוץ ביצית מהזקיק, המסוגלת להיות מופרית על ידי הזרע, אם מתקיימים יחסי מין במועד זה.

ההורמונים ומחזור הווסת

מערכת הרבייה ומחזור הווסת נשלטים על ידי הורמונים. ההורמונים הם חומרים המיוצרים על ידי בלוטות בגופנו, והם מופרשים לתוך מחזור הדם ומשפיעים על איברים המכילים קולטנים להורמונים אלו.

בלוטת ההיפוטלמוס במוח אחראית להפרשת ההורמון לשחרור גונדוטרופין - Gondotropin Releasing Hormone או בקיצור GnRH. הורמון זה פועל על בלוטת יותרת המוח להפרשת שני הורמונים חשובים אחרים: ההורמון האחראי לגדילת הזקיק (Follicular Stimulation Hormone) או בקיצור FSH וההורמון האחראי לחריגת הביצית מהזקיק (Luteinizing Hormone) או בקיצור LH.

במחצית הראשונה של מחזור הווסת, הנקראת השלב הפוליקולרי או שלב גדילת הזקיק, ההורמון השליט הוא ה-FSH. הוא מגיע דרך מחזור הדם אל השחלות ומצמיח את הזקיקים. הללו מתחילים להתבגר ולהפריש את הורמון האסטרוגן למחזור הדם.

האסטרוגן הוא ההורמון הנשי העיקרי, ולו תפקידים רבים בגוף האישה. הוא אחראי לצמיחת השדיים, להתפתחות הנרתיק והרחם ולהשפעה על רירית הרחם במטרה להכינה לקראת קליטת הביצית המופרית. רק זקיק אחד מכלל הזקיקים שגדלו במחצית הראשונה של המחזור יגיע לכלל בגרות. עם התפתחותו המלאה, הוא מתקדם לעבר פני שטח השחלה ויוצר בליטה בדופנה. באמצע המחזור ניכרת הפרשה מוגברת של הורמון ה-LH, הגורמת לחריגת הביצית מהזקיק. תהליך זה נקרא ביוץ. יש נשים החשות כאב חד ברגע חריגת הביצית מהשחלה. המונח המקובל בשפת הרופאים לכאב זה הוא Mittelschmerz, שתרגומו מגרמנית הוא כאב מחצית המחזור.

מחציתו השנייה של מחזור הווסת נקראת השלב הלוטאלי, או שלב גדילת רירית הרחם והכנתה לקליטת הביצית המופרית. שמו של שלב זה נגזר מהפיגמנט הצהוב לוטאין, המאפיין את הגופיף. הגופיף הצהוב הוא למעשה הזקיק השחלתי לאחר שחרגה ממנו הביצית. גופיף זה מייצר את הורמון האסטרוגן ומפריש אותו, וכן הוא מפריש הורמון נשי נוסף - פרוגסטרון.

שני הורמונים אלה אחראים לגירוי רירית הרחם לצמיחה, כלומר להכנתה לקראת הגעתה של הביצית המופרית מהחצוצרה לחלל הרחם לצורך השרשתה. אם לא התרחשה הפריה של הביצית בזרע, מתנוון הגופיף הצהוב וחדל לייצר אסטרוגן ופרוגסטרון ולהפריש אותם. כמו כן נפסקת התמיכה ההורמונלית ברירית הרחם, וזו מתחילה להתפורר. אז מופיע הדמם הווסתי. כלומר, הווסת היא דמם שמקורו בקילוף רירית הרחם. פעילות מחזורית זו נמשכת כל תקופת הפוריות.

הפריה

לצורך ההפריה חייב תא זרע לחדור לתוך הביצית. למרות שנוזל הזרע מכיל מיליוני זרעים, רק מאות מהם מגיעים לחצוצרה. כאשר יחסי המין מתבצעים בסמוך לביוץ, תאי הזרע יקיפו את הביצית המוכנה להפריה. הביצית מוקפת קרום הקרוי Zona Pellucida, הפועל כמעין הגנה ביולוגית ושולט על חדירת תאי זרע לביצית. לאחר חדירת תא זרע אחד נוצרת תגובה כימית, ההופכת את הביצית לבלתי חדירה לתאי זרע נוספים, כדי למנוע בלבול גנטי שהיה יכול לקרות אם מטען גנטי של כמה זרעים היה מתאחד עם המטען הגנטי של הביצית. לאחר ההפריה חל איחוד בחומר הגנטי של הביצית והזרע, והביצית המופרית מתחילה להתחלק. הביצית המופרית מגיעה לחלל הרחם כ-7 ימים לאחר ההפריה, שם היא מוצאת את רירית הרחם מעובה, רכה, עשירה בכלי דם ומוכנה לקליטת העובר והזנתו.

אם לא חלה הפריה, רמת ההורמונים יורדת, רירית הרחם העשירה בכלי דם, שיועדה להזנת העובר, מתחילה להתפרק ולצאת החוצה בצורת וסת. אחת לחודש, בהיעדר היריון, מופיעה וסת, שהיא ביטוי להתקלפות רירית הרחם. אם מתקיימת הפריה, רירית הרחם אינה מתקלפת, לא מופיע מחזור הווסת, וההיריון יוצא לדרכו.

יחסי מין

כאשר האישה מגורה מינית חלים בגופה כמה שינויים: זרימת הדם לאזור איברי המין מוגברת, הדגדגן מזדקר, השפתיים הקטנות מתנפחות ומתכהות, הנרתיק הופך לח, פתחו מתרחב וכל אזור איברי המין הופך רגיש יותר. השדיים אף הם מתנפחים והפטמות מזדקרות. קצב הלב עולה, קצב הנשימות מתגבר ודריכות השרירים גוברת. אם הגירוי המיני נמשך, ההתעוררות מתגברת ומגיעים לאורגזמה. בזמן האורגזמה, מתכווצים שפתי הנרתיק, הרחם ופי הטבעת פעם אחת או יותר, ואז נחים. לאחר מכן, לאט ובהדרגה, חולף התהליך, השרירים נרפים, ודם עוזב את אזור איברי המין; הדגדגן והנרתיק חוזרים למצבם הבסיסי.

כאשר הגבר מגורה מינית עובר גופו שינויים דומים. איבר המין שלו מזדקר, דם זורם אל הרקמה הספוגית שבאיבר המין ונשאר שם, שרירי האגן מתחזקים, ודוחפים את נוזל הזרע מבלוטת הערמונית ויותרת האשך אל מוביל השתן. אם הגירוי נמשך, חלה פליטת זרע, כלומר, יציאת הזרע אל מחוץ לגוף. לאחר מכן השרירים נרפים, המסתמים בכלי הדם נפתחים, דם עוזב את איבר המין והוא שב להיות רך.

לאחר האורגזמה מרבית הגברים אינם מגיבים להמשך גירוי מיני במשך פרק זמן מסוים. אצל נשים יש העוברות תקופת מנוחה שכזאת, ויש שלא. ישנן נשים היכולות להתנסות באורגזמות מרובות זו אחרי זו.