עקיצות, הכשות ונשיכות



צפע

אין לזלזל בשום תלונה על פגיעה של בעל חיים. גם אם נסיבות הפגיעה מעלות רק צל-צלו של חשד להכשת נחש, לעקיצת דבורה או עקרב או כל בעל חיים אחר ("שמעתי זמזום דבורה, ופתאום הרגשתי דקירה קטנטונת", "דרכתי על קוץ בחוף אילת") - יש להאזין היטב למתלונן ולפעול לפי ההנחיות. עקיצת דבורה, למשל, עלולה לגרום קשיי נשימה קשים ביותר למי שרגישים לה, ואף להביא את מותם. נסיבות הפגיעה הן אפוא השלב הראשון באבחנה.

בעלי החיים המצוידים באמצעי מגן מגוונים - עוקץ, בלוטות רעל, שיניים חדות ועוד, כיד דמיונו העשיר של הטבע - עלולים להיתקל באויב בלתי צפוי, באדם. עם ההיתקלות באורח הבלתי קרוא, מנגנון ההגנה מופעל. הפוגעים באדם הם פרוקי-רגליים (דבורים, עקרבים ועכבישים), זוחלים (נחשים), יונקים (כלבים נושכים - וכאן גם נזכיר מצב מיוחד של נשיכות בני אדם) ובעלי חיים ימיים למיניהם (מדוזות, אלמוגים, דגים ארסיים וקיפודי ים).

לכל אחד מבעלי החיים האלה מנגנון פגיעה שונה, ואולם הטיפול אינו מסובך והוא אחיד כמעט בכל הפגיעות: יש להקשיב לנסיבות הפגיעה כדי לאבחן מהו הגורם המזיק, להשכיב את הנפגע ולהרגיעו, לדווח לבית החולים ולהעביר אליו את הנפגע בצורה מסודרת. עתה יש לשכך את הכאב ולהחדיר לווריד הנפגע צנתר לעירוי מהר ככל האפשר. טיפול ייעודי בבעיות מסכנות חיים: שמירה על דרכי האוויר והנשמה.

נשיכת כלב


נא לא להרגיז בעלי חיים!

"כלב נובח אינו נושך" אומר הפתגם, אך כנראה שחלק נכבד מהכלבים אינו מודע למימרה זו.

פרט לסכנת הידבקות מכלבת, הנשיכה גורמת לפציעה בדרגות חומרה שונות. נשיכה בפנים עלולה לגרום לנזק לעצבים ולצורך בתיקון קוסמטי ניכר. נזק לכלי דם גורם לדמם ויש להתייחס לפציעה במלוא הרצינות. דאגה לדרכי האוויר, טיפול בהלם ופינוי מהיר.

הכלבת - מחלה הנגרמת על ידי וירוס הנמצא ברוק של כלב (וגם אצל בעלי חיים אחרים כמו שועל, תן ואפילו אצל העטלף). לאחר שהננשך נחשף לווירוס שחדר לדמו, הוא חייב לקבל את החיסון תוך פרק זמן קצר ביותר. לאחר שהווירוס התבסס ברקמות הוא גורם למהלך מחלה שסופו מוות וקצרה יד הרפואה מלהושיע.

הטיפול יהא אפוא: ניקוי ושטיפה יסודית של האזור הנגוע. אם יש פציעות עמוקות מרובות יש לנהוג בנפגע בהתאם ולמנוע אובדן דם.

הפניה לחדר המיון של בית חולים - אם בעל החיים הנושך נתפס יש להעבירו להסגר מתאים. משרד הבריאות חייב לקבל הודעה מבית החולים על כל מקרה של כלבת.

נשיכת אדם היא פחות שכיחה, אולם חידקי הפה החודרים דרך העור עלולים לגרום זיהום קשה ויש להפנות כל מקרה של נשיכת אדםלבית החולים לשם הערכה.

עקיצת דבורה


דבורת הדבש

מתוך אלפי האנשים הנעקצים מדי שנה בידי דבורים, רק מעטים יפתחו תגובה גופנית קשה, העלולה אף לסכן חיים. בדרך כלל לאחר העקיצה (הכואבת!) מתפתחת תגובה דלקתית המתבטאת בנפיחות ובכאב מקומיים, ולעתים גם בגרד קשה. הנפיחות המקומית במקרה של עקיצה בלשון עלולה אמנם לגרום קשיי נשימה, ואולם אצל אנשים הרגישים במיוחד לעקיצות דבורים (ראו בפרק "אלרגיה ואנפילקסיה"), לא תתפתח הנפיחות באזור העקיצה אלא בפנים ובעפעפיים. אפשר שיסבלו מקוצר נשימה ויאבדו את הכרתם, לחץ הדם שלהם עלול לרדת לערכים נמוכים - והם אף עלולים להגיע לכדי הלם ממש. המצב מסוכן ביותר ועלול לגרום מוות אם לא יטופל מיד וכראוי.

הדבורה משאירה את עוקצה בעור הנפגע (בתוספת החלק התחתון האחורי של בטנה, המכיל את בלוטת הארס), ולכן הארס עלול להמשיך ולחדור לגוף - ואילו הדבורה עצמה מתה לאחר העקיצה (מה שלא כן בצרעה, המסוגלת לעקוץ עוד כמה וכמה פעמים).

הטיפול בעקיצת דבורה

הוציאו את העוקץ בזהירות. השתדלו ככל האפשר שלא ללחוץ על החלק החיצוני, שבלוטת הארס נמצאת בו. מומלץ לסלק את העוקץ מאחיזתו בעור בעזרת סקלפל; הלקט (פינצטה) עשוי למעוך את הבלוטה ולשחרר מנת ארס נוספת!

לאחר מכן יש לחטא את אזור העקיצה, כפי שמחטאים אזור המיועד להחדרת מחט לעירוי. הכאב המתעורר בעקבות העקיצה עשוי להטריד מאוד את הנעקץ, ותרופות לשיכוך כאב שהחובש רשאי לתת יעילות ובטוחות. גם קירור מקומי במטפחת טבולה במים קרים (אין להניח קרח ישירות על המקום) מקל על הכאב.

לא צריך להבהיל את הנעקץ אל בית החולים, התופעות יחלפו בתוך שעות מספר. עם זה, זכרו כי נעקצים אחדים עלולים לפתח תגובה אנפילקטית לעקיצה, ולכןיש לשים לב להתפתחות של קשיי נשימה או של נפיחות בעיניים - או כל שינוי ניכר אחר. אם אכן מתפתחת תגובה אנפילקטית, יש להפנות את הנעקץ לטיפול רפואי במהירות: דווחו על מצבו של הנעקץ, והזעיקו רופא או חושו אל בית החולים. עד שיקבל הנעקץ עזרה רפואית, החדירו צנתר לווריד והתחילו להזרים לו תמיסת הרטמן או תמיסת סליין. הרופא יוכל להזריק לנעקץ תרופות סטרואידיות דרך הצנתר, או שיזריק לו אדרנלין בהזרקה תת-עורית - הכול לפי חומרת התגובה האנפילקטית.

עקיצת עקרב


קטלן דו גוני, עקיצתו
מכאיבה ומסוכנת

העקרב הצהוב הוא העקרב שעקיצתו מסוכנת ביותר באזורנו, בייחוד לתינוקות ולילדים. לאחר העקיצה יתפתחו בדרך כלל כאבים עזים, ואפשר לשככם בתרופות רגילות לשיכוך כאבים או באלחוש מקומי (רק בידי רופא). במרבית המקרים לא יתפתחו תופעות נוספות, אבל מקצת הנעקצים יפתחו תגובות של הרעלה קשה ביותר: הפרשות מרובות של רוק ושל ריר, בטן קשה וכואבת והתמלאות של הריאות בנוזלים - ולפני הכול אובדן ההכרה.

הטיפול בעקיצת עקרב

אם הנעקץ מפתח תופעות חמורות לאחר העקיצה (או אף לאחר ספק-עקיצה), אין להקל בהן ראש: לוו את הנעקץ אל בית החולים הקרוב או הזעיקו רופא. עד בוא העזרה יש להחדיר צנתר לווריד ולהתחיל בעירוי תמיסת הרטמן. כמו כן מדדו את לחץ הדם ואת הדופק של הנעקץ, רשמו את מספר הנשימות בדקה, כל חמש דקות, ורשמו את הנתונים כדי שהרופא יוכל לעמוד על חומרת המצב.

נשיכת עכביש


ששן חום - עכביש ארסי

נשיכת העכביש מסוכנת ביותר: במקום הנשיכה עצמו מתפתח אודם - וממנו והלאה נמשכים פסים אדומים, לאחר זמן-מה (כמה דקות עד שעות אחדות) מתחיל הנשוך לסבול מכאב עז באזור הנשיכה, ואחר כך מתפתחים כאבי בטן קשים והבטן מתקשה כאילו לקתה בדלקת המחייבת ניתוח. בסופו של דבר, עלול להתפתח נמק במקום הנשיכה.

הטיפול בנשיכת עכביש


נשיכת הששן גורמת נזק לרקמה

אם ברור שהנפגע אכן ננשך בידי עכביש, יש להפנות אותו במהירות לטיפול רפואי. יש לוודא שדרכי האוויר שלו פתוחות, להעשיר את האוויר שהוא שואף בחמצן, להחדיר צנתר לווריד ולערות לו נוזלים - ולפנות אותו. אם אפשר, יש להביא את העכביש אל בית החולים או לתארו, כדי שהרופא יוכל להתאים את הטיפול לנשוך.

הכשת נחש


צפע ארץ-ישראלי

מעניין שהנחש דווקא נבחר לסמל רפואי, ואפילו בסמל חיל הרפואה שלנו הוא כרוך על המקל שנשען עליו אל הרפואה במיתולוגיה היוונית, אסקלפיוס. האם נבחר בשל יכולת הארס להזיק? האם בשל חוכמתו ("ערום מכל חיית השדה") או בשל הקושי למצוא אותו? ואולי בגלל הזהירות שיש לנקוט במגע עם ההולך על גחונו?


הכשת צפע צעיר

הנחש מכיש באמצעות שיניו: הוא נועץ אותן באיבר המוכש, ודרך החללים שבהן מוזרק הארס אל כלי הדם של המוכש. הארס הוא חלבון המסוגל להשפיע על כלי הדם ולשנות את מנגנון הקרישה, ומכאן שהמקום המוכש מתנפח (דם ונוזלים אחרים מופרשים מכלי הדם) ודמם נרחב מתפתח.

המקום המוכש כואב מאוד. לעתים נראים סימני השיניים על העור, אבל אין להסתמך על סימן זה כלל ועיקר. תוך פרק זמן של שעה ולעתים פחות מכך, נעשה האזור המוכש רגיש למגע, מתכהה ומתחיל להתנפח (כאמור, בגלל הנוזלים הדולפים מכלי הדם) - והנפיחות מתפשטת אל מרכז הגוף. שעות אחדות לאחר מכן המקום המוכש נראה כלאחר כווייה, שכן שלפוחיות מלאות נוזל צהבהב מופיעות עליו. נוסף על התגובות המקומיות האלה, המוכש שרוי באי-שקט, מתלונן על כאב בטן ועלול להקיא פעמים מספר. גם העיניים עלולות להתנפח מתוך תגובה אלרגית כללית לחלבון הזר, הוא הארס. בלא טיפול מתאים יחמיר מצב המוכש: לחץ הדם שלו ירד, הדימום שנראה עד עתה רק בגף הפגועה עלול להתפשט גם למקומות אחרים, כמו המוח או הלב - והמוות כמעט ודאי.


שיני הנחש בעת חליבת ארס לשם הכנת נסיוב

בארץ חיים כמה וכמה מיני נחשים, ולא כולם ארסיים באותה המידה. גם אם יובא הנחש המכיש אל החובש בכלי מתאים, לא תמיד יהיה אפשר לזהותו. לכן יש לראות בכל הכשת נחש הזרקת רעל ממית לגוף ולטפל במוכש בהתאם (ראו בתמונות את נחשי הארץ ואת מפות התפוצה שלהם).

הטיפול במוכש - מצוות עשה ואל תעשה

עשה: שטפו את המקום המוכש במים (או שטפו בעזרת שקית הרטמן). קבעו את הגף המוכשת, כאילו מדובר בשבר. בדקו אם אפשר למשש דופק בגף הפגועה, ואם הדופק אינו נימוש, רשמו זאת וציינו את התופעה לפני הרופא בבית החולים. רצוי להביא את הנחש לזיהוי בבית החולים (בתנאי בטיחות, כמובן). אם המוכש עונד טבעת או צמיד, יש להסירם מיד (אחר כך, עם ההתנפחות, יהיה קשה להסיר אצעדות וטבעות). עתה החדירו במהירות צנתר לווריד והתחילו לערות למוכש נוזלים (לאחר זמן-מה הוורידים עוברים תמט ונסגרים, וקשה להחדיר צנתר לווריד). מנעו מן המוכש כל תנועה מיותרת, עליו לשכב בלא תזוזה (ההעברה באלונקה). זכרו, מאמץ עלול להגביר את זרימת הדם לאיבר המוכש ולהחמיר את התגובות. אם ההמתנה לאמבולנס עלולה להיות ממושכת, יש להתקדם בכל דרך אפשרית אל בית החולים.

אל תעשה: חלק מן הטיפול בהכשת נחש הוא הימנעות מפעולות מסוכנות, שהרפואה רואה בהן תרופות אליל: אין למצוץ את המקום המוכש. אין לחתוך חתכים סביב המקום המוכש. אין להניח למוכש לשתות אלכוהול. אין להניח על המקום המוכש שקיות קרח (וגם לא בקבוק חם). אין לחסום את ורידיו של המוכש, החוסם עשוי רק להרחיב את הנזק. אין לבזבז זמן ברדיפה אחרי הנחש - המוכש חייב להגיע מיד אל בית החולים, ואילו הנחש יכול להמתין.

במרבית אזורי הארץ, ההכשה השכיחה ביותר היא על ידי נחש הצפע הארצישראלי - תמונתו מוכרת לכול, בעיקר הפס המתפתל הנמשך לכל אורך הגוף. הראש המשולש והרחב יותר מהגוף. למרות שבאזורים שמדרום לבאר שבע הוא אינו נפוץ, אין זאת אומרת שלא עלולים להיתקל במוכש מנחש הצפע המוחזק בשבי לצורכי לימוד או צרכים אחרים.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור