איידס

(Acquired Immune Deficiency Syndrome - AIDS)

שמה של המחלה - "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", נגזר מהביטוי הקליני שלה: אוסף של סימפטומים ושל סימנים המופיעים ביחיד כמחלה מסוימת (תסמונת), ובגללה מערכת החיסון אינה מצליחה להתמודד עם מזהמים ועם תאי סרטן (כשל חיסוני), אלא שמדובר בתופעה שנרכשת במהלך החיים בגלל ההידבקות במחלה, ולא בתופעה מולדת (נרכש). השם ניתן למחלה הקטלנית עוד בטרם אותר הגורם לה, שהוא נגיף (HIV, Human Immune Deficiency Virus) כיום ידועים שני סוגים שלו לכל הפחות.

הביטוי הקליני של המחלה עצמה מופיע זמן רב לאחר ההידבקות, וזמן הדגירה שלה ממושך ולא קבוע: מחצית החולים יפתחו את המחלה בתוך 7-10 שנים מיום ההידבקות. מרגעההידבקות ועד שסימני המחלה פורצים מוגדר האדם שנדבק נשא; בדמו יאותרו נוגדנים לנגיף, אך עדיין אין ניכרים בו סימני המחלה. המחלה פורצת כאשר הנגיף הורס את מערכת החיסון, והגוף אינו יכול להתגונן עוד מפני גופים זרים - כמו חידקים, וירוסים או תאים ממאירים. מערכת החיסון אינה מתפקדת, ולכן החולה מפתח מחלות זיהומיות וגידולים סרטניים, והם המביאים בסופו של דבר את מותו.

באיידס נדבקים בעת מגע מיני או בעת חשיפה לדם נגוע (הידקרות, מגע ישיר בדם של חולה, דם מחולה המגיע לרירית הפה או ללחמיות העיניים). על אף שנגיפי המחלה מצויים גם ברוק,בשתן ואפילו בדמעות, אין כיום ידיעות בדוקות על הידבקות בדרך זו. סוברים כי כיום (נכון לסוף 1995) ישנם כ-18.5 מיליון נשאים של המחלה ברחבי העולם, ובעיקר באפריקה, בדרום מזרח אסיה, בדרום אמריקה ובארצות הברית. בארץ ידועים כיום כ-1,300 נשאים של הנגיף.

חשוב לציין, כי אם בעבר נפוצה המחלה בקרב קבוצות סיכון בלבד (הומוסקסואלים, מזריקי סמים אל תוך הווריד וחולים שטופלו בדם ובמוצריו), כיום הולך ועולה חלקם היחסי של החולים שאינם נכללים בקבוצה זו (הטרוסקסואלים שאינם מטופלים בדם ואינם מזריקים סמים).

בשלב הראשון, כשבועיים-שלושה לאחר ההידבקות וחדירת הנגיף לגוף, מתפתחת מחלת חום קלה, דמוית שפעת, והיא חולפת מאליה. לאחר מכן מתחילה תקופת הנשאות, היכולה להימשך שנים אחדות. בשלב זה הנשא בריא לחלוטין ויכול לתפקד כרגיל, אלא שהוא עלול להדביק אחרים במחלה. שום בדיקת מעבדה רגילה אינה יכולה לזהות את המחלה, חוץ מבדיקת נוגדנים ל-HIV.

השלב הבא של המחלה קרוי Aids Related Complex - ARC, והוא נמשך חודשיים-שלושה. הנשא מפתח חום לא גבוה (38 מעלות), משקלו יורד, פטריות מתפתחות בריריות פיו והוא עלול גם ללקות בשלשולים. בשלב זה כבר ניכרת ירידה ברורה במספר הכדוריות הלבנות בדמו.

השלב הסופי של המחלה הוא למעשה מחלת האיידס עצמה, שכן אז מתפתחת התסמונת במלואה: מערכת החיסון כושלת לחלוטין, כדוריות הדם הלבנות כמעט נעלמות והחולה מפתח זיהומים קשים וגידולים ממאירים, המביאים בסופו של דבר לידי מותו.

מניעה: שימוש באמצעי מיגון (כובעון, כפפות ומשקפי מגן) ובדיקה מדוקדקת של הדם הניתן לחולים הם הדרכים היעילות להתגונן מפני האיידס.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור