אביזרי עזר למתן חמצן,

להנשמה ולפתיחת

דרכי האוויר




מיכל חמצן לשימוש בשדה

אביזרי עזר למתן חמצן

החייאה מתחילה בהעשרת האוויר הנשאף בחמצן. הנשמה מפה לפה מספקת אך ורק 16%-17% חמצן בכל הנשמה (זה אחוז החמצן באוויר הנפלט מריאותינו), ומתח החמצן המקסימלי הנוצר בבועיות הריאה מגיע רק ל-80 מ"מ כספית. מומלץ להזרים חמצן בריכוז של 100% לכל חולה העובר החייאה. לעולם אין למנוע מחולה חמצן בשל חשש לדיכוי נשימתי: פשוט עקבו אחר מספר הנשימות בדקה וטפלו בהתאם.

מכשירי הנשמה


מכשיר שאיפה וצנתר קשיח

מסכה המונחת היטב על הפנים היא אמצעי הנשמה פשוט מאוד ויעיל מאוד, אם אדם מיומן מנשים בעזרתה (והמיומנות נרכשת בתרגול בבובות). רצוי להנשים במסכה שקופה, כדי שיהיה אפשר לראות דרכה את פני החולה. תכונה אחרת הנדרשת ממסכה טובה היא האפשרות להצמיד אותה היטב לפנים. מומלץ להשתמש במסכה בעלת שסתום חד-כיווני, המכוון את האוויר שנפלט מן החולה החוצה.

את המסכה המשמשת להנשמה ישירה לתוך הפה הדקו כאשר אתם נמצאים מאחורי ראש החולה: הדקו את שפתיכם אל מתאם המסכה והנשימו את החולה, ובשתי ידיכם שמרו על דרכי האוויר פתוחות והדקו את המסכה אל פני החולה.


מסכת כיס להנשמה בטוחה

שימוש נכון במסכת הכיס להנשמה

מפוח הנשמה ידני

מפוח ההנשמה מורכב ממכל אגירה החוזר לצורתו המקורית לאחר שלוחצים עליו, ובתוך כך הוא מתמלא שוב באוויר. הוא מצויד בשסתום, המונע את האוויר שהחולה נושף להיכנס לתוכו. את מפוח ההנשמה אפשר לחבר למסכה, לצינור תוך-קני ולאביזרי עזר פולשניים אחרים להנשמה.


הנשמה בעזרת מפוח הנשמה ידני ומסכה

נפחם של רוב המפוחים המצויים בשוק הוא כ-1,600 מ"ל. מחייה יחיד עלול להתקשות להדק את המסכה אל פני החולה ובו בזמן גם ללחוץ על המפוח, כדי שיתקבל נפח הנשמה מספק, וגם לשמור על דרכי האוויר פתוחות. לפיכך הנשמה בעזרת מפוח יעילה יותר אם שני אנשים מנוסים מפעילים אותו מתוך תיאום.

מחייה אחד יתמקם מאחורי ראשו של החולה ויהדק את המסכה היטב לפניו (רצוי להחדיר נתיב אוויר פלסטי לפיו). אם אין חשד לפגיעה חבלתית בעמוד השדרה הצווארי, יש לקבע את הראש לאחור ולהשאירו במצב זה. נפח ההנשמה הרצוי הוא 10-15 מ"ל לקילו, כך שלמבוגר השוקל כשבעים ק"ג יידרש נפח של 700-1,500 מ"ל, כלומר מרבית נפחו של מפוח ההנשמה. את הנפח הזה יש להחדיר לריאותיו בתוך כשתי שניות. המחייה האחר ילחץ על המפוח.

צנרור תוך-קני


עד קיבוע הצת"ק יש לאחוז בו סמוך לפה

את הצינור יש להחדיר מוקדם ככל האפשר בעת ההחייאה, כדי שהחולה לא ישאף את תוכן הקיבה לריאות(aspiration) וכדי שריאותיו יתאווררו כראוי. את החולה יש להנשים (במפוח ההנשמה הידני או מפה למסכה) לפני החדרת הצינור התוך-קני, הצינור פותח את דרכי האוויר ושומר שיישארו פתוחות, ולכן הסכנה שתוכן הקיבה יישאף לריאות פחותה, וכן הוא מאפשר לשאוב את ההפרשות המצויות עמוק בתוך דרכי האוויר, לתת חמצן בריכוז גבוה, להחדיר תרופות החייאה מסוימות - ולהנשים בנפח נאות של אוויר (10-15 מ"ל לק"ג).

צנרור תוך-קני דורש מיומנות טכנית גבוהה, ובישראל מותר אך ורק לרופא או לפארמדיק להחדיר לקנה צינור שכזה. אין להפסיק הנשמה יותר מ-30 שניות לשם החדרת צינור תוך-קני, ואת הריאות יש לאוורר ולחמצן היטב בין ניסיונות ההחדרה.


בזמן ההנשמה במפוח אחזו את הצת"ק ליד פיו של המונשם

את הצינור מחדירים אם אי אפשר להנשים את החולה במפוח הנשמה ידני, אם החולה אינו מסוגל לשמור את דרכי האוויר שלו פתוחות (במצב של תרדמת, של העדר רפלקסים או של דום לב) או אם החולה שרוי בדום לב אף על פי שעיסו את לבו זמן רב. דרך הצינור יש להנשים בקצב של 12-15 הנשמות לדקה.


הנשמה באמצעות צינור תוך-קני ופיום הקנה

משכשלו כל האמצעים ואי אפשר לפתוח את דרכי האוויר ולוודא שיישארו פתוחות, יש לחתוך את הקמברנה הקריקותירואידית - כלומר לבצע פעולה הנקראת קוניוטומיה או קריקותירוטומיה. את הפעולה הכירורגית הזאת רשאים לעשות רק אנשי צוות רפואי שהוכשרו לכך.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור