מנגנון הפגיעה - מבוא

מה קורה לגוף האדם כשפוגע בו חפץ כלשהו? מה קורה לגוף האדם כאשר הוא מוטל קדימה או נעצר בבת אחת? מה הנזק שגורם קליע רובה כאשר הוא פוגע ברקמת הגוף החי? מה השפעת ההדף על גוף האדם? ולמה חשוב לדעת את הפרטים האלה? מה תפקידם במהלך הטיפול הראשוני בשדה? על מה יש לדווח לדרג הרפואי הבא? כיצד משפיע סיפור הפגיעה על שיקולי הרופא המטפל בבית חולים?

השתלשלות האירועים שהביאו לידי פגיעה נקראת בשפה הרפואית אנמנזה, תולדות המחלה. כפי שהרופא שואל את החולה כל מיני שאלות ומתוך כך הוא מגיע לאבחנה (כמו בלש המחפש עקבות), כך גם החובש. כאשר מטפלים בנפגע נוקטים סדר פעולה דומה: שואלים שאלות, מנסים לברר מה קדם למה ומה היה גורם הפגיעה (חבטה, עצירה, נפילה, דקירה). לנסיבות הפגיעה, ולכל מה שהתרחש אחריה, חשיבות רבה מבחינת אבחון הנפגע ומבחינת סולם העדיפויות בטיפול בו בבית החולים.

אדם הובהל אל בית החולים לאחר שנפל מגובה של כעשרה מטרים. להפתעת הכול, הוא אינו מתלונן על כאבים ואין לו שברים, וחוץ משריטות בעור ופצע קטן במרפק הוא אינו נראה כמי שזה עתה צנח "צניחה חופשית". רק על סמך העדות הברורה כי נפל מגובה רב יצלמו את גופו בצילום רנטגן, כדי לוודא כי אין כל פגיעה בעצמותיו; יבדקו היטב את ריאותיו ויוציאו מכלל אפשרות פגיעה בעמוד השדרה שלו - שכן כל אלה פגיעות מסתברות בנפילה שכזאת. חשוב אפוא להביא את העדות למה שהתרחש בשדה או ברחוב אל בית החולים, ששם נעשה הטיפול המשלים.

את סיפור הפגיעה יש לברר בשלבים, על פי סדר מסוים שיש בו היגיון. ראשית יש לברר מה קדם לפגיעה, כלומר אם מצבו של הנפגע היה מעורער מלכתחילה (למשל בהשפעת סמים או מפאת עייפות קשה). אחר כך יש לברר איך התרחשה הפגיעה בדיוק, שכן דווקא הפרטים הקטנים יכולים להחשיד לפגיעות מסוימות, למשל סוג האירוע (תאונת דרכים חזיתית, נפילה מגובה רב, אונס), עוצמת האנרגיה של החפץ הפוגע (מהירות כלי הרכב המעורבים בתאונה, גובה הנפילה: הנופל ממגדל אייפל ייפגע יותר מהנופל מכיסא בעת שתלה תמונה...), מהו החפץ הפוגע (מכונית, סכין, נעץ, חץ, אגרוף).

לפני שנמשיך בתיאור, הבה ניזכר בכמה חוקי פיסיקה פשוטים, אך הרסניים לגוף האדם, שיכולים להסביר מה קורה כאשר חפץ מהיר, חזק ובעל משקל נעצר בבת אחת ופוגע באדם:

  • אין אנרגיה נוצרת יש מאין, היא רק משנה את צורתה.
  • אין גוף משנה ממצבו, אלא אם כן מופעל עליו כוח.
  • האנרגיה הקינטית שווה למחצית מסת הגוף כפול מהירותו בריבוע, כלומר ככל שהגוף כבד יותר ומהיר יותר, האנרגיה האצורה בו רבה יותר.
  • הכוח שווה למסה מוכפלת בהאצה (אקסלרציה) או בהאטה (דסלרציה), כלומר, כדי שגוף הנתון בתנועה (מכונית ספורט, למשל) יאט את מהירותו, על האנרגיה של התנועה להימסר לגוף אחר (המכונית נתקלה במעקה הבטיחות, האנרגיה נמסרה לגוף האחר, המכונית מחוצה, גדר הבטיחות התעקמה).

לפיכך אם פוגע בגוף האדם חפץ כלשהו, תעבור האנרגיה של החפץ אל רקמת הגוף. תאי הרקמות מוסטים עקב ההתנגשות ומתרחקים ממקום המגע. היות שהרקמה נמתחת ונקרעת, נפער בה חלל ונגרם לה נזק. קשה לשער מה חומרת הפגיעה ומה עוצמתה אם אין כל סימנים חיצוניים, ולעומת זה, כשהדברים אמורים בפגיעה מחפץ חד או בפצע פעור, קל יותר לשער מה הנזק. יש לזכור שגוף האדם עשוי חומר אלסטי, ולאחר מכה הגונה לעתים אין נשארים סימנים: מכת אגרוף ישירה בבטן אינה ניכרת בסימן של ממש, מכל מקום לא בשעה הראשונה שלאחר הפגיעה, ואילו מכה באותה העוצמה מעל הכתף תתבטא מיד בסימן, גם אם לא תישבר שום עצם. בתחרויות אגרוף, למשל, מחליפים המתחרים מהלומות נכבדות, אבל לא תמיד הן ניכרות בהם. ואולם מתחרה שאיבד את הכרתו כשעה לאחר התחרות - גם אם לא שבר ולו שן אחת וגם אם לא נחבל כלל בפניו - סביר להניח כי מוחו נפגע.

קליע החודר לגוף וגורם פצע שקוטרו כמה מילימטרים עלול לפעור חלל ניכר בתוך הגוף, חלל שאינו נראה בבדיקה החיצונית. לפיכך חשיבות רבה נודעת לידיעת מהירות הקליע, שכן ככל שהקליע מהיר יותר, כן גדול יותר הנזק שיגרום.

בבדיקה גופנית חיצונית בלבד אין כדי להעריך את חומרת הנזק.

ה"חור" שנפער בגוף מפגיעת קליע נקרא "החלל הקבוע". גודל החלל הוא פועל יוצא מכמות האנרגיה שהועברה מן הקליע אל הרקמה החיה. האנרגיה נמדדת במספר החלקיקים שהתנגשו בגוף הנע. מספר החלקיקים נקבע על פי צפיפות הרקמה שנפגעה: ככל ששטח הפנים שלה גדול יותר, וככל שצפיפותה רבה יותר, יפגעו בה חלקיקים רבים יותר. גם ההפך הוא הנכון: כשכלי חד עובר דרך רקמה שצפיפותה נמוכה, הוא פוער חלל קטן בלבד.

סיפור הפגיעה

לעדותם של עדי ראייה בנוגע למצב כלי הרכב שחולץ ממנו פצוע (או הועף מתוכו) חשיבות רבה בתולדות המחלה של נפגעי טראומה. כמובן, יש לשאול את השאלות הנכונות ולא להקל ראש בתשובות.

אם כל לוח המחוונים מרוסק, כדאי לחפש פגיעה בברך ובפרק הירך של הנפגע. אם עלה כלי הרכב באש, כדאי לבדוק את רמת הפחמן החד-חמצני בדמו של הנפגע ולטפל בהתאם. אם מה שנותר מן המכונית הוא רק מחצית מגודלה הרגיל, ואם חזית המכונית מעוכה לחלוטין, פירוש הדבר שכוחות אדירים פעלו בוודאי על גופם של מי שחולצו ממנה. לפעמים ליד מכונית כזו מסתובב לו הנהג (או אחד הנוסעים): הוא אינו מבין מה קרה, אבל אין עליו כל סימני פגיעה - זהו הפצוע "בר המזל", שבעבר נהגו לברך אותו על מזלו הטוב. גם הוא חייב בתשומת לב מיוחדת: בתור מי ששהה בכלי רכב שעבר תאונה, ייתכן שנפגע פגיעה פנימית.

שלושה מנגנוני פגיעה עיקריים מוכרים לנו: פגיעה קהה, פגיעה חודרת ופגיעת הדף.

לסיכום

לנסיבות הפגיעה חשיבות עליונה לאבחנה. יש להאזין (בסבלנות) לתיאור הנסיבות, ולנסות לבדוק אם הנפגע אכן נפגע בפגיעות המסתברות בפגיעה שתוארה. זכרו, רק שלילתן המוחלטת תפריך את החשדות. רשמו תמיד את נסיבות הפציעה: הולך רגל נפגע ממשאית, חייל נפגע מטיל בליסטי, גבר הושלך מחלון הקומה השישית על ידי אשתו הראשונה וכו'.

נסיבות הפגיעה הן שמכתיבות את יעד הפינוי ואת חומרת הפגיעה. אם הנפגע נפל מגובה רב (או נזרק, ראו לעיל), אך הוא מחייך אליכם ומסרב לקבל עזרה ("אני בסדר, אל תדאגו, יהיה בסדר...") - הוא במצב קשה. אל תוותרו! העבירו את התרשמותכם לרופא האחראי בחדר מיון או רשמו בגיליון החולה הנפגע.

דקירות סכין - אל תשלפו את כלי המשחית ממקומו, פעולה זו תיעשה אך ורק בחדר הניתוח. רוכבי אופנוע - עודדו את רוחם, אמרו להם שכל עצמותיהם שבורות, אבל הסוזוקי שלם!

זכרו, הריסון פורד הוא רק אגדה; רוב האנשים נפצעים מכל מכה קלה.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור