מלוכיה נאכלת

(מלוח'יה – .Corchorus Olitorius L)

תיאור הצמח

צמח חד-שנתי ממשפחת הטליתיים, שגובהו 20-80 ס"מ. גדל כעשב רע בשדות מושקים, ובייחוד על קרקעות עמוקות. גבעוליו זקופים וקרחים, ועליו ארוכי פטוטרת, מסורגים ומשוננים בשפתם כמישור. הפריחה בחודשים מאי-אוגוסט. הפרחים הם צהובים, בודדים, או מסודרים בתפרחת. הפרי הוא הלקט ארז, הדומה לתרמיל, והוא נפתח לאורך חמש קשוות. מועד האיסוף: אפריל-ספטמבר.

מקורות ופולקלור

מקור השם העברי מלוכיה הוא ערבי. שם זה אינו מופיע כמעט במקורותינו, למעט בתלמוד ששם מזהים אותו עם "אגוד מלכניקי": "ר' אבוהו כריך אגוד מלכיניקי (ירושלמי שבת פ"ו, ח', ע"א). ב' צ'זיק מציע לקרוא לצמח בשם יוטה, או יתר, על שום שמפיקים מסיבי גבעוליו חבלים. הפלאחים הערביים בארץ-ישראל מגדלים את המלוכיה כצמח תרבות. הצמח אהוב מאוד במגזר הערבי, ומכינים ממנו מתכונים רבים.

רפואה עממית

הצמח מקובל מאוד ברפואה העממית של יהודי מצרים ושל הערבים בארץ - כתרופה לכאבי בטן, לעצירות, לפצעים, לצרידות, לקוצר נשימה, למחלות כבד ומרה ולניקוי הדם.

אופן השימוש

מבשלים 100 גר' עלי מלוכיה בליטר מים במשך חצי שעה. שופכים את המרתח לתוך כלי (לשמור אותו! נזדקק לו למטרות רפואיות נוספות). נרסק את העלים ונמעך אותם, רצוי במעבד-מזון חשמלי. לדיסה המתקבלת נוסיף 3 כפות גדושות בשמן-זית, נערבב היטב ונקבל משחה שאפשר לשמרה לתקופה ארוכה. משחה זו עושה פלאות בטיפול בפצעים. מורחים ממנה על תחבושת ומניחים על פצע פתוח שיש חשש לזיהומו. אכילת 3 כפות מהדיסה ביום יעילה מאוד לטיפול בכאבי בטן, בעצירות, בצרידות, בקוצר נשימה ובמחלות כבד ומרה.

מרתח מלוכיה: את המרתח ששמרנו עם בישול המלוכיה נשתה כתה או כמרק, בתוספת תבלינים. שתיית המרתח מנקה את הדם ויעילה מאוד לאנשים חלושי גוף, הסובלים מעייפות תמידית. כמו-כן היא טובה לפעולתם התקינה של בני המעיים.


מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
צילם: נסים קריספיל