קצח-הגינה

(קיזחה – .Nigella Satina L)

תיאור הצמח

צמח חד-שנתי ממשפחת הנוריתיים, שגובהו 60-80 ס"מ. הוא מצוי בארץ רק כגידול תרבותי, בעיקר בכפרים ערביים. כיום אפשר למצוא אותו כפליט-תרבות סמוך לשדות מעובדים במגזר הערבי. ענפיו זקופים. עליו ירוקים-אפרפרים, מסורגים, גזורים לאונות צרות. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים כחולים-אפרפרים. הפרי מורכב מכמה מפוחיות, הכפופות בצורת קרניים. הזרעים חומים-שחורים, זעירים ומרובים. מועד האיסוף: יולי-ספטמבר.

מקורות ופולקלור

על דרך הגידול והאיסוף של הצמח מספר הנביא ישעיהו: "הלוא אם שוה פניה (ישר את פני האדמה) והפיץ קצח וכמון יזרק" (כ"ח, כ"ה). "כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על כמן יוסב כי במטה יחבט קצח" (כ"ח, כ"ז).

בתקופת המשנה והתלמוד גידלו את הצמח בכל חלקי הארץ, וזרעיו שימשו כתבלין על הלחם. הוא שימש כתרופה יעילה מאוד לטיפול במחלות לב: "אמר רב חמא בר' חנינא: הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב" (ברכות מ', ע"א). ובמקום אחר מצאנו כתוב: "תניא: האוכל משקל דינר קצח, לבו נעקר. אמר רב יוסף: ועל לב ריקן" (כלה פ"א).

ערביי ארץ-ישראל מגדלים אותו כצמח תבלין, ואת זרעיו הם מוסיפים ללחם ולמיני מאפה אחרים.

רפואה עממית

שימושים רבים לצמח ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ. זרעיו משמשים כתרופה לטיפול בשלשול, בכאבי חזה ולב, בהצטננות, בחום גבוה, בהפלות, בהזעת-יתר, בריח רע הנודף מהגוף, בתולעים בבטן, בנפיחות בגוף, בקשיים בנשימה, בבחילה ובהקאות, בפצעים ובגרדת.

אופן השימוש

כותשים ראש שום ומערבבים אותו בחצי כוס שמן-זית. מוסיפים לתערובת כף גדושה זרעי קצח כתושים. יש לאכול 3 כפות מהתרופה ביום. תרופה זו יעילה מאוד לטיפול במחלות לב, בהצטננות, בחום גבוה, בהזעת-יתר, בתולעים בבטן, בבחילה ובהקאות.

רטיות: זרעים כתושים ומעורבים בשמן-זית משמשים ברטיות נגד נפיחות, פצעים וגרדת.

תערובת: 2 כפות זרעי קצח כתושים ומעורבים בדבש, שומשום, צימוקים ושמן-זית, משמשים כתרופה בדוקה המונעת הפלה, ויעילה לטיפול בשלשול, בקשיי נשימה ובריח רע הנודף מהפה ומכל חלקי הגוף.


מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
צילם: ד"ר דוד דרום