גומא הפקעים
תיאור הצמחעשב רב-שנתי ממשפחת הגומאיים. גובהו 20-40 ס"מ. מתפתח בקיץ כעשב שוטה בשדות ובגינות השלחין. תחילה מבצבצים העלים, ואחריהם גבעולים בעלי חתך רוחב משולש. הפריחה בחודשים ינואר-אוקטובר. השיבוליות ערוכות בתפרחת, בסוככונים קטנים. צבע המוצים חום-אדמדם. לצמח קנה-שורש תת-קרקעי, שסעיפיו מסתיימים בפקעות קטנות. הפקעות מסייעות בריבוי הצמח, כך שחריש אינו פוגע בו - אלא מפיץ את פקעותיו. מקורות ופולקלורבן-סוגו, גמא הפפירוס, מוזכר במקורותינו. ממנו התקינה יוכבד תיבה למשה בנה (שמות ב', ג') וממנו בנו סירות (ישעיהו י"ח, ב'). בני-סוגו מופיעים במשנה ובתלמוד כצמחים שמהם הכינו חבלים, כלי-בית ורהיטים (שבת כ"ד, ה'). כמו-כן שימשו ברפואה העממית, בעיקר לפצעים ולחבורות: "כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש" (עירובין י', י"ד), ובמקום אחר: "נותן אדם מוך יבש על גבי מכתו אבל לא גמי יבש" (תוספתא, שבת י"ג, י"ד). שמו הערבי "מעידה" פירושו "בוקר טוב", והוא מבטא את עבודת השווא שאתה משקיע בעקירת הצמח, ולמחרת בבוקר הוא צץ וגדל שנית, ומברך אותך בבוקר טוב... רפואה עממיתמסתבר שדבר לא נשתנה ביחס לשימוש הרפואי עד היום. ערביי ארץ-ישראל שולפים את קנה-השורש התת-קרקעי ואת פקעותיו הקטנות, צולים אותם על האש, ובעודם חמים - מניחים אותם על פצעים וחבורות, ובעיקר על פצעים מוגלתיים מכוערים, עם חשש לזיהום. יש השורפים את השורשים ומפזרים את האפר על פצעים וחבורות. השימוש היעיל ביותר בקנה-השורש ובפקעות הוא נגד מורסות (פרונקלים) ופצעים בפנים. אופן השימושאופים בתנור 100 גר' קני-שורש ופקעות, במשך מחצית השעה. עם הוצאתם מהתנור, מועכים אותם לדיסה. בעודה חמימה מורחים אותה על מורסות ועל פצעים בפנים. אפשר לחבוש את המורסה או לשים עליה אגד מדבק. לפצעי הפנים משתמשים בדיסה כמסיכת פנים, שמשאירים על הפנים במשך כשעה. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |