אלון התבור

(סינדיאן/מלול – .Quercus Ithaburensis Decne)

תיאור הצמח

עץ נשיר ממשפחת האלוניים שגובהו עד 15 מ', והוא מרכיב עיקרי בנוף הצומח של השרון, רמות מנשה, הגליל התחתון, הגולן, הבשן ועמק החולה. עליו המשוננים גדולים-יחסית, צדם העליון ירוק מבריק נוטה לצהבהב, וצדם התחתון לבידי ושעיר. ענפיו הצעירים מכוסים אף הם בשערות לבידיות. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הבלוט גדול, קוטרו 2-3 ס"מ, ואורכו עד 5 ס"'מ. הספלול גם הוא גדול, וקשקשיו מופשלים לאחור כתלתלים. הפירות מבשילים בחודשים ספטמבר-דצמבר. בלוטי אלון התבור גדולים יותר מבלוטי האלון המצוי ומתוקים מהם.

רפואה עממית

אלון התבור משמש גם הוא - כבן משפחתו האלון המצוי - לטיפול בכיב קיבה (אולקוס), בכאבי בטן, בהרטבת לילה של ילדים, בשיעול דמי, לריפוי דלקות עיניים, בפצעים, בשלשול דמי, בלחץ דם גבוה, לחיזוק שורשי השיער ולמניעת נשירה.

אופן השימוש

מבשלים חופן עפצים בליטר מים כמחצית השעה, מסננים ושותים כתה. יעיל לסובלים מלחץ דם גבוה, מכיב קיבה, מהרטבת לילה אצל ילדים ומשיעול דמי. לריפוי פצעים: טובלים תחבושות במרתח ומניחים על הפצעים כקומפרסים. למניעת נשירת שערות ולחיזוק שורשי השיער: קולים עפצים על מחבת עד שישחימו, כותשים אותם עד דק ומערבבים בשמן זית. טובלים את אצבעות הידיים בעיסה ומעסים את שורשי השיער.


מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
צילם: יעקב שורר