עצבונית החורש

(אס ברי – .Ruscus Aculeatus L)

תיאור הצמח

שיח ממשפחת השושניים, שגובהו 40-60 ס"מ. הוא גדל מתחת לעצים ולשיחים היוצרים חורש סבוך - בכרמל, בגליל ובגולן. ענפיו ירוקים וגמישים, והם נושאים לאורכם קשקשים שקופים, שמחיקיהם יוצאים פילוקלדים - ענפים שטוחים וירוקים הדומים לעלים. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים יושבים במרכז הפילוקלד וצבעם ירוק. הפרי הוא ענבה כדורית, המאדימה לעת הבשלתה. מועד האיסוף: כל ימות השנה.

מקורות ופולקלור

שמו הערבי של הצמח מבטא את הדמיון שלו להדס "אס ברי" = הדס בר. השוואה דומה אנחנו מוצאים גם באגדת חז"ל אודות ההדס והעצבונית: "משל להדס ועיצבונית, שהיו גדלים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו" (בראשית רבה ס"ג, י"ד). ערביי הארץ נצלו את גמישותם של ענפיו והכינו מהם מטאטאים.

רפואה עממית

ברפואה העממית הוא משמש בעיקר לריפוי אבנים בכליות, שלשול, כאבי בטן ודיזנטריה. הוא טוב גם להרגעת תינוקות.

אופן השימוש

מייבשים את שורש העצבונית, כותשים אותו לאבקה ומבשלים במים. הכמות: חופן שורשים בליטר מים. בתום הבישול, הנמשך כשעה, מסננים את המרתח ושותים ממנו 2 כוסות ביום. מרתח זה יעיל ביותר לריפוי מחלות דרכי השתן, שלשולים, כאבי בטן ודיזנטריה.

להרגעת תינוקות: מבשלים כפית גדושה פרחים בליטר מים במשך רבע שעה. מסננים, ומשקים במרתח תינוקות בוכים שאין כל דרך להרגיעם. הדרך הטובה ביותר היא לטבול צמר-גפן - או את המוצץ - במרתח, ולהגיש לפי התינוק כדי שימצוץ ויירגע.


מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
צילם: יעקב שורר