ריבס המדבר תיאור הצמחעשב רב-שנתי ממשפחת הארכוביתיים, שגובהו 30-50 ס"מ. הוא גדל בהר הנגב התיכון, במישור הרוחות ובמערבו של מכתש רמון. עליו גדולים מאוד ועגולים, קוטרם עשוי להגיע עד 70 ס"מ. באביב עולים גבעולים ממרכז שושנת-העלים, והם נושאים עליהם תפרחות רחבות של פרחים. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הפרחים קטנים, בעלי עטיף עשבוני. שורשו עבה, ועשוי להגיע לאורך של 50 ס"מ. מועד האיסוף: פברואר-מאי. הבדווים היושבים בהר הנגב התיכון משתמשים כמעט בכל חלקי הצמח למאכל. השורש משמש כתבלין הצובע תה, חמאה ואורז. גבעולי הפריחה והפירות נאכלים חיים, וטעמם חמצמץ-מתוק. רפואה עממיתכל חלקי הצמח משמשים ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ - כתרופה לדלקת ריאות, לאבנים בכליות, לשטפי-דם פנימיים, לשלשול ולפטריות עור. היא יעילה גם להסדרת הנשימה, לחיזוק הקיבה ולהסדרת פעולתה ולטיפול בטחול. אופן השימושמבשלים 100 גר' שורש בליטר מים במשך שעה. מסננים את המרתח ושותים ממנו 3 כוסות ביום. תרופה זו יעילה מאוד לריפוי דלקת ריאות, אבנים בכליות ושלשול, ולהסדרת פעולת הנשימה. שורשי ריבס עם חומץ: מבשלים 50 גר' שורש ריבס בליטר מים במשך שעה. לקראת תום הבישול מוסיפים למרתח חצי כוס חומץ בן-יין. מרתח זה יעיל להסדרת פעולת הקיבה ולחיזוקה, לטיפול בטחול ונגד שטפי-דם פנימיים. יש לשתות כוס אחת ביום. דיסה: מרסקים 200 גר' שורשי ריבס ומערבבים אותם ב-50 גר' אבקת כופר (חינה) ובחצי כוס חומץ בן-יין, עד לקבלת דיסה סמיכה. את הדיסה מורחים על עור נגוע בפטריות. טוב במיוחד לפטריות הגדלות מתחת לציפורניים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |