לוף ארצישראלי

(לוף - .Arum Palaestinum Boiss)

תיאור הצמח

עשב רב שנתי ממשפחת הלופיים, בעל פקעת עגולה ופחוסה. הוא נפוץ בעיקר בהרי יהודה ולמרגלותיהם, בגליל ובגולן. העלים ארוכי פטוטרת, הטרף גדול, דמוי חץ רחב. עם בוא האביב עולה מתוך הקרקע ציר תפרחת מעובה, המכונה שזרה, כשהוא עטוף בתוך עלה מעטפת גדול המכונה מתחל. צידו הפנימי של המתחל קטיפתי, ארגמני. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הפרי הוא ענבה המופצת ע"י ציפורים. מועד האיסוף: ינואר - מאי.

מקורות ופולקלור

העיסוק בלוף - הן כצמח גידול והן כצמח מאכל - היה בימי בית שני כה רב, ד שאבותינו עסקו בהשבחתו והרבו אותו בכל הצורות האפשריות: "היתה שדהו זרועה קרבס או לוף" (תוספתא, שבת ח' ט'). לוף הבר כונה בשם "לוף שוטה": "כל שהוא מאכל אדם... ואיזה? זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה" (שביעית פ"ז, מ"א). השם המשנאי "לוף" נשתמר עד עצם היום הזה בפי ערביי ארץ ישראל.

רפואה עממית

הפאלחים ובני עדות ישראל שעלו ארצה מארצות ערב, משתמשים בלוף הגדל בר, והם מתקינים מעליו ומפקעותיו מאכלים רבים. כמו כן הוא משמש ברפואה העממית שלהם כתרופה לשיעול המלווה בליחה, לטחורים, לתולעים בבטן, לעצירות בדרכי השתן ולפצעונים בעור.

אופן השימוש

מוציאים פקעות לוף מהאדמה, מנקים את הפקעות במברשת קשה או באריג עבה. שולקים אותן במים רותחים במשך 10 דקות, מוציאים מן המים ומועכים. מוסיפים לעיסה שמן זית, קמח, מלח ודבש, לשים הכל ויוצרים כדורים. את הכדורים אופים בתנור במשך חצי שעה. אכילת המעדן מועילה לחולי טחורים, לסובלים מתולעים בבטן ומשיעול המלווה בליחה.

לעצירות בדרכי השתן: מבשלים 100 גר' עלים בליטר מים במשך שעה, בתום הבישול שופכים את המים, ממלאים את הסיר במים חדשים ומבשלים שוב את העלים כשעה. הפעם אוספים את המים לתוך כלי ושותים אותם כתרופה לעצירות בדרכי השתן.

משחה לפצעוני עור: מייבשים עלי לוף, כותשים אותם לאבקה ומערבבים עם שמן זית. המשחה המתקבלת הוכחה לטיפול בפצעוני עור.


מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
צילם: יעקב שורר