טפילים

אחוז גבוה מילדי הגן והמעונות בישראל סובל מתולעים. במקרים רבים ההורים אינם מודעים לכך ולכן אינם מטפלים. מדוע חשוב לזהות את הבעיה ולהילחם בטפילים שנדבקו לילדנו

נירית שפירא,

מערכת ירחון הורים וילדים 

מבוא

"ליעם נע בחוסר שקט בשנתו. מדי פעם שלח ידיים לכיוון החיתול וייבב קלות. המשכתי לישון ולא ידעתי מה מציק לו", מספרת עידית. לאחר מספר לילות חסרי שקט, פנתה עידית לרופא הילדים שביקש ממנה לבדוק האם לילד יש תולעים. "והיו. ממש אפשר היה לראות אותן בצואה", היא אומרת. "תליתי מודעה בגן ובה הזהרתי הורים לשים לב ולטפל בילדים, ובאמת היו עוד חמישה ילדים שסבלו מתולעים".

"אפשר לחלק את הטפילים לשתי קבוצות", מסביר יוסי שבח, נטורופת, מומחה ברפואה טבעית במרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש ברמת השרון: "טפילים שחיים על הגוף כמו כינים וטפילים שחיים בתוך הגוף כמו תולעים או פרוטוזואה. פרוטוזואה מהווה שם כולל ליצורים חד תאיים כגון ג'יהרדיה למבליה ואנטמבה היסטוליטיקה, הנפוצים יחסית".

מה השכיחות של תחלואה בטפילים?

"נושא הטפילים קשור לגיאוגרפיה", אומר ד"ר אבינעם רחמל, מנהל מחלקת ילדים, אגף הילדים, בבית החולים דנה, במרכז רפואי תל אביב: "בישראל בדרך כלל נדירים זיהומים של טפילים מסוכנים. ישראלים המבקרים בארצות טרופיות ושוהים בתנאי תברואה שאינם משופרים, עלולים לחזור לארץ כשהם נושאי טפילים שמקורם אינו בישראל".

מה מטריד את אמהות ישראל?

תולעת החוט, שגורמת לגירודים, ואפילו לפצעים באזור פי הטבעת, ואצל בנות גם באזור הפיפי, יכולה להיהשב כמכת מדינה ממש כמו הכינים. ד"ר רחמל מציין כי הטפיל שכיח, מטריד ולא כל כך מסוכן. "זוהי תולעת שמתפתחת ומתרבה במעי לאחר שהילד בלע את ביציה. יכולים להיות מצבים שבהם יהיו מאות תולעים במעי. כל עוד הן חיות שם, האדם לא מרגיש אותן, אולם כשהן יוצאות (בדרך כלל בלילה) להטיל את ביציהן, נגרם גירוי מקומי באזור פי הטבעת. אצל בנות, התולעים מגיעות לעתים לכיוון מבוא הנרתיק ואז גורמות לגרד קשה באזור זה. "הסיפור האופייני הוא שילד מתעורר בלילה באי שקט שסיבתו אינה ברורה ובגיל מאוחר יותר הוא מתלונן על כך שמגרד לו בטוסיק או בפיפי כאשר ברוב היום אין כל בעיה מיוחדת. לעתים ניתן להבחין בתולעים בהתבוננות ישירה, גונן לבן ואורכן כ- 3-2 מ"מ. הסיפור הזה שכיח מאוד בקרב ילדים וילדות בגיל הגן".

כיצד נדבקים ואיך מטפלים?

התולעים מטילות ביצים אשר מתפזרות באזור פי הטבעת של הילד. הילד מגרד, הביצים נכנסות מתחת לציפורניים ואחר כך כשהוא נוגע בחפצים בסביבתו ולעתים גם באוכל, הן מגיעות לצעצוע ובאמצעותו גם לילדים נוספים. סביבת הילד, בגן וגם בבית, עלולה להכיל הרבה ביצים של התולעים ואלה מאוד יציבות. ילד המשחק בחצר שבה שיחק קודם ילד שסובל מתולעים עלול להידבק. ואכן רוב ילדי הגן נדבקים שוב ושוב, גם בהדבקה עצמית (אוכלים בידיים) וגם מילדים אחרים, דרך צעצועים שמכניסים לפה.

החדשות הרעות הן שבדומה לכינים, קשה לגרום לכך שכל הילדים באותו גן, או משפחה, יטופלו באותו זמן. החדשות הטובות - הטיפול פשוט ואפשר לחזור עליו מדי מספר חודשים לפי הצורך. הטיפול השכיח הוא באמצעות תרופה שבולעים פעמיים ברווח של עשרה ימים. לעתים, אחרי מספר חודשים, יש לקחת את התרופה שוב. התולעים הללו עלולות להדביק גם מבוגרים שחיים בסביבת הילד והתלונות שלהם דומות. יש הממליצים על טיפול מקיף לכל בני המשפחה, גם אם לא ברור שנדבקו, כדי למנוע מעגל קסמים של הידבקויות חוזרות.

ד"ר רחמל: "לא תמיד רואים את התולעים בעין. לרוב, כאשר מגיעה אם לילד בן שלוש-ארבע ומספרת כי הילד בסדר כל היום ובוכה בלילה, לפעמים אני מעדיף לתת לו טיפול נגד תולעים גם ללא ממצא מעבדתי המאשר את האבחנה. האבחנה נעשית במעבדה לאחר שמאתרים את הביצים על נייר דבק שמדביקים באזור פי הטבעת של הילד למשך הלילה".

יאיר מימון, מומהה לרפואה סינית מצוות מדיטף, רפואה משלימה לילדים, מציין דרכי אבחנה לתולעים על פי הרפואה הסינית: מחפשים באזור הלחי של הילד אזור יבש כמו פודרה רכה. כאשר מסתכלים בעפעף התחתון רואים לעתים נקודות לבנות. כשמושכים קדימה את השפה התחתונה בין השיניים התחתונות לשפה, רואים אזור של נקודות לבנות. אלה יכולים להיות סימנים לפרזיטים, בעיקר לתולעים".

אמבות

אמבות, הן טפילים די נדירים, שקיימים גם בארץ. לאמבה שתי צורות קיום: האחת, חיה ופעילה ועלולה לגרום לדלקת מעי קשה, ובצורה השנייה, כשהיא אינה פעילה ומתגבשת לציסטות. לפעמים מוצאים בבדיקת צואה של ילד שהיו לו כאבי בטן ציסטות של אמבות. ד"ר רחמל סבור כי חשוב לדייק בממצא ולאתר אם מדובר בצורה הפעילה של האמבות או בציסטות.

לדבריו, כדי להצליח בכך יש לשלוח דוגמת צואה טרייה מאוד שאותה יבדוק איש מאוד מיומן. "בדרך כלל, זיהום משמעותי באמבות מתבטא בשלשולים קשים ולעתים דמיים. ברוב המקרים נוכחות הצורות הלא פעילות של הציסטות חסרת משמעות ולא דורשת טיפול".

למבליה

למבליה, היא טפיל חד תאי היושב בחלק העליון של המעי הדק ועלול לגרום לדלקת מקומית המתבטאת בכאבי בטן, תת ספיגה של מזון ושלשולים. במקרה של ילדים בגיל הגן הסובלים משלשולים ממושכים, ממליץ ד"ר רחמל לשלוה צואה לדגימה במעבדה בין שלוש לארבע פעמים עד לאבחון מלא וברור. ישנה תרופה שמכונה פלג'יל (מטרונידזול) שלדבריו פועלת היטב על טפילי מעיים אלה.

גרדת

טפיל נוסף שקיים בארץ הוא הסקבייס, הגורם לגרדת. הטפיל הוא קרצייה החודרת לשכבה החיצונית של העור, חופרת בה מחילה ומטילה ביצים שגורמות לגרד קשה ולזיהום משני חיידקי של הנגעים. בילדים, ובעיקר בתינוקות, הטפיל מופיע על הידיים והרגליים. לעתים מקור ההדבקה הוא במטפל מבוגר, ולכן יש לטפל בשניהם.

טיפולים נטורופתיים

"את הגישה הטיפולית בנטורופתיה ניתן לחלק לשניים", מסביר יוסי שבח, נטורופת. "מלחמה ישירה במזיק ושיפור עמידות הפונדקאי, כלומר חיזוק בריאות הילד". הגישה הנטורופתית מדברת על כך שגורמי מחלה יצליחו לחדור, להתרבות ולשגשג בגופו של הפונדקאי כשהוא נמצא במצב נחות. הנחיתות עלולה לנבוע למשל מתזונה לא נכונה. בגישה הנטורופתית, שיפור התזונה יהיה פתרון לריפוי הרבה מאוד בעיות. כאשר משפרים את התשתית הכללית משפרים את יכולת הגוף להתמודד מול הגורמים החיצוניים. ראשית, יש לשפר את תזונתו של הילד - להעשיר את מזונו בסיבים תזונתיים התורמים לבריאות מערכת העיכול ותומכים בסביבה החיידקית החיובית.

סיבים ניתן למצוא במזון ללא, כמו ירקות, פירות, דגנים מלאים, כגון אורז מלא, חיטה מלאה וקטניות. יש לצרוך מזון הכולל בעיקר מרכיבים מהצומח שעברו מינימום תהליכי עיבוד. חשוב להמעיט בסוכרים, ממתקים ודומיהם. אלה משפיעים לרעה על התפקוד החיסוני. יש לצמצם צריכת מוצרי בשר ולהעדיף צריכת דגי ים צפוני, כגון סלמון, סול, בקלה, מקרל, טונה, הליבוט. מבין מוצרי החלב יש להעדיף יוגורטים ומוצרים מסחריים שמכילים חיידקים ידידותיים חיוניים, דוגמת המוצרים הפרוביוטיים, שחלקם קיים ממילא במערכת העיכול, אבל לעתים בגלל תפריט לא מאוזן או שימוש בתרופות, הסביבה הידידותית פוחתת ומאפשרת התפתחות גורמי מחלה, שחלקם דיירי קבע במערכת וחלקם חודרים מבחוץ.

שיטת טיפול שנייה, היא טיפול נוגד טפילים בחומרים, מזונות ומרכיבים עם פעילות אנטי טפילית. "היינו מעדיפים לטפל רק בחיזוק הפונדקאי, אבל קשה להצליח בכך כאשר מדובר בטפילים בתוך הגוף", אומר שבח. לדבריו, שום חי הוא מדביר הטפילים הטוב ביותר. אפשר לקצוץ דק ולהוסיף לסלט או להכין טחינה ביתית עם שום קצוץ, שמן זית ופטרוזיליה. דרך ישירה יותר - החדרת שום חי דרך פי הטבעת, באמצעות קפסולות ריקות שאפשר לרכוש בבית מרקחת, ולמלא בשום חי חתוך לרצועות דקות. ממלאים ידנית את הקפסולה, סוגרים אותה, מורחים בשמן זית ואז מחדירים אותה, רצוי לפני השינה, כדי שתשהה במערכת העיכול כל הלילה. חשוב להכין את הכמוסה קרוב ככל האפשר לזמן השימוש, כדי שהשום לא יאבד מהאפקטיביות שלו, ולהקפיד על נטילת ידיים לאחר סיום הטיפול. בעיקרון, טיפול באמצעות שום מתאים לכל סוגי הטפילים. כאשר מדובר בתולעים, ניתן להוסיף זרעי דלעת לא קלויים כל בוקר כשהקיבה ריקה, בכמות המתאימה להתזקה בכף היד של הילד (חופן), וללעוס טוב. אפשר לטחון את הזרעים במטחנת תבלינים ולתת בכפית. גזר חי על קיבה ריקה, גם הוא יעיל נגד תולעים, ורצוי לתת אותו עם הקליפה. יש לשטוף אותו היטב (אפשר לשלב עם גרעיני הדלעת) ולתת גזר או שניים על קיבה ריקה בבוקר". שבח מציין גם מגוון צמחי מרפא שיינתנו בהתאמה אישית.

קנדידה

קנדידה, היא פטרייה היושבת דרך קבע במעי, אולם אורח חיים לקוי וקבלת אנטיביוטיקה (והידבקות מהאם במהלך הלידה), מאפשרות לה לצמוח מעבך לרצוי, לפגוע ביכולת הספיגה של המעיים ולגרום לשורת הפרעות שבהן גם הפרעות קשב וריכוז. שירלי ורדי: "במקרים חמורים של קנדידה, נוצר מצב של יובש קשה על העור, בשפתיים ובפה, קשיי קשב וריכוז, ויש ילדים שזה גורם להם צורך לאכול ללא הפסקה תפוחי אדמה, שוקולדים, פחמימות ומתוקים. הקנדידה קיימת אצל כולנו. כשאוכלים הרבה מדי פחמימות, היא מתפתחת כפטרייה. כאשר הפטרייה מגיעה לאזור הוואגינלי, היא עלולה לגרום להפרשות גם אצל ילדות. ורדי מפנה ילדים הסובלים מקנדידה לבדיקות מעבדה ולטיפול. לדבריה, הטיפול התזונתי עדיף, כיוון שהתרופות המיועדות לטיפול בקנדידה, קשות ביותר. לדוגמה: אורלי, בת החמש, הגיעה אל ורדי עם עור פנים יבש ומתקלף, וכך גם ידיה ורגליה. בתחילה חשבו שיש לה מחלת עור, אבל התברר שסבלה מקנדידה. ורדי מזהה ילדים כאלה על פי רצונם לאכול פחמימות, עייפות, מבט זגוגי בעיניים, חוסר ריכוז, התנהגות קיצונית, הפרעות בשינה, בטן נפוחה.

יאיר מיימון, מצוות מדיטף, רפואה משלימה לילדים, מציין כי ניתן לאבחן קנדידה אצל בנות שקיבלו הרבה אנטיביוטיקה, אם נראית הפרשה מהנרתיק. הטיפול נעשה באמצעות שטיפה בחומץ חיצוני מהול, או בהמלצה על אכילת הרבה יוגורט ביו ולקיחת אסידופילוס (חיידקי המעיים החיוביים), כדי להחזיר את האיזון למערכת העיכול. "אני מאמין שמנפחים את התופעה ומפילים על זה את הכל. לא נתקלתי בילדים רבים עם קנדידה". במעבדות "רפואה שלמה" בחיפה, המתמחות באיתור קנדידה בצואה, מציינים כי ניתן למצוא התפרצויות של קנדידה בקרב ילדים, ואלה באות לידי ביטוי בהיפראקטיביות, רגזנות, קשיי ריכוז, תפרחת חיתולים, דלקות אוזניים חוזרות ונשנות ואלרגיות למיניהן.

הפרעות קשב וטפילים

בצד האחר של הרפואה, במקום שבו מאבחנים ילדים יצירתיים ומתבוננים ומנסים להבין מה הבעיה ולעזור להם, קיימת התייחסות אל הטפילים כגורמים להפרעות קשב וריכוז. ציפי להב, גרפולוגית עם רקע בחינוך ואמנות, המאבחנת דרך ציורי ילדים עם דגש על אבחון לקויות למידה, גלתה כי פעמים רבות נקשרים הטפילים להפרעה ביכולת המוטורית: "ייתכן שהדבר גורם לקושי בציור, לאיטיות בהעתקה, ובהמשך לבעיות בקריאה וכתיבה, תסמונת התנהגותית בעייתית למסגרת בית הספר ופערים בלמידה, יכולת ביצוע איטית וכו'". להב המציאה ופיתחה שיטה בצבע וצורה לאבחון. בין השאר היא מזהה אם הילד סובל מטפיל מעיים המכונה למבליה, שגורם, לא פעם, לקשיים בקשב וריכוז. אבחנה זו מקבלת אישוש במעבדת "מזור".

משה רוזנקוביץ', מיקרוביולוג וביוכימאי רפואי, מקבל את המופנים וברוב המקרים מאתר בתרבית הצואה שלהם את הטפיל. להב: "במעבדה מאתרים מהי רמת הזיהום. אתהרמה הקלה ניתן לפתור בתזונה נכונה. ברמה הגבוהה (דרגה רביעית), הטיפול התרופתי אינו מספיק, כיוון שהטפיל כבר קיבע סוג של התנהגויות שיש לעקור מן השורש: מדובר על התפרצויות כעס והפרעות התנהגות. חלק מהילדים מקבלים התקפים פסיכוסמטיים, כמו התעטשויות, נזלת כרונית או קוצר נשימה בתדירות גבוהה, עם פגיעה בריכוז".

להב מתייחסת ללמבליות באומרה כי "יש לטפל בבעיה באופן רפואי ובאופן התנהגותי ולתקן הרגלים שנוצרו עקב המצב. אני עושה זאת דרך איתור היכולות והיתרונות של הילד, כדי לתת כלים בתחום הלימודי וההתנהגותי שמתאימים לאישיותו". הילד יושב מול נייר לבן ומורח אותו בכתמי צבע. להב מוצאת בכתמי הצבע דנראים למתבונן אקראיים, פרטים רבים מחייו וגם, באופן מפתיע, אם יש לו טפילים במעיים.

ד"ר רחמל, לעומתה, אינו כיר קישור בין למבליות לבעיות קשב וריכוז.