רשלנות בלידה

הנדון: אבחון לקוי של נתוני היולדת, אי-ביצוע הערכות רפואיות מקום בו אלו נדרשו על-פי כל נוהל תקין, אי-ביצוע התייעצות לגבי מצבה הרפואי של היולדת לאור העצירה בלידה, אבחנה שגויה באשר לאופן בו צריך היה ליילד. קיום חזקת רשלנות בטיפול ביולדת בשל העדר רישום וקיום קשר סיבתי בין רשלנות רופאי הנתבעת לבין פגיעות העובר

 

דיווח על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה. (ת. א. 758/96 פלונית נגד קופת חולים כללית, בפני כבוד השופט ש. פינקלמן).

עובדות המקרה

  1. בתם של התובעת 2 (להלן: "היולדת") והתובע 3, נולדה ביום 27.9.92 בבית החולים "יוספטל" באילת (להלן: "בית החולים"). הריון זה היה הריונה הראשון של היולדת ונמשך 41 שבועות ושלושה ימים.
  2. עד למועד הלידה הייתה היולדת תחת מעקב רפואי צמוד בתחנת טיפת חלב ובמיון יולדות של בית החולים ובמהלך ההריון לא נרשמו כל אירועים חריגים או בעיות מיוחדות.
  3. ביום 27.9.92 בשעה 8:00 בבוקר, התייצבה היולדת במיון יולדות של בית החולים לשם ביקורת הריון. סמוך לשעה 10:00 בבוקר החלה לחוש בצירי לידה והיא התקבלה לחדר יולדות.
  4. נטען על ידי הנתבעת- קופ"ח הכללית, כי בסביבות השעה 9:00 בבוקר ראה את היולדת ד"ר מיטראני, הרופא התורן במחלקה, אולם לא היה כל רישום המעיד על כך.
  5. במהלך הלידה הודגמו תחילה צירים סדירים ועקביים ובהמשך תוארה ירידה בתדירות צירי הלידה ועצירה בקצב ירידת הראש. בנוסף חלה ירידה בפעימות לב העובר ואולם ירידה רצינית נמדדה רק בעת הליך הלידה עצמו.
  6. במהלך הלידה נעשה ניסיון לבצע לידת מלקחיים, ניסיון זה לא צלח והוחלט להעביר את היולדת לחדר ניתוח לביצוע ניתוח קיסרי, כאשר מהעדויות עלה כי בעת שהיולדת הועברה לחדר הניתוח לא הייתה היא מחוברת למוניטור.
  7. הקטינה- בתה של היולדת, יצאה לאוויר העולם כשהיא אינה נושמת. האפגר שנמדד בלידתה היה 3. לאחר חיבור למכונת הנשמה - כעבור 5 דקות נמדד אפגר 6 ולאחר כ-15 דקות הנשמה, הצליחה התובעת לנשום בכוחות עצמה. בנוסף לאחר הלידה נמדדה רמת חימצון של 7.25 ולאחר טיפול בקטינה נקבע כי ערכי רמת החימצון עלו.
  8. הקטינה אובחנה על ידי פרופ' משה ברנט, מומחה מטעם התובעים, כסובלת משיתוק מוחין והגבלה מוטורית עם תנועות נלוות של שרירי הפנים, הגפיים, האגן, עקמת בעמוד השדרה הגבי ופזילה בעין שמאל.
  9. מאידך, לדעת ד"ר וייץ, מומחה מטעם קופ"ח הכללית, הקטינה אינה סובלת משיתוק מוחין אלא מליקוי מוטורי המתבטא בסרבול תנועתי קל, הנובע ממימדי גופה הגדולים.

האם לנוכח העובדות קמה שאלת רשלנות?

בית המשפט המחוזי (השופט פינקלמן) בחן את הממצאים והעובדות שהיו בפני הצוות הרפואי ובדק האם אכן ניתן לקבוע כי היתה רשלנות בטיפול ביולדת. קביעות בית המשפט באשר לקיום רשלנות היו כדלקמן:

  1. טיפול במהלך הפאזה האקטיבית, גם אם בסופה- אינה מהווה רשלנות. ככלל, הליך הלידה מתחיל כאשר היולדת עוברת מהפאזה הלטנטית לפאזה האקטיבית. על סמך חומר הראיות שהיה בפני בית המשפט נקבע כי אין חשיבות לשאלת מועד תחילתה של הפאזה האקטיבית, שכן בין כה וכה, השלב האקטיבי נמשך מספר רב של שעות (לדעת פרופ' ברנדס - בין 6-12 שעות). נקבע כי הטיפול ביולדת בוצע בטווח השעות התקין (אף אם היה גבולי) ועל כן לא ניתן היה לראות את השעה בה טופלה היולדת, כרשלנות בשל חריגה מהטווח הנורמלי.
  2. אי ביצוע הערכה רפואית, מעקב ורישום מהווה רשלנות.נקבע כי לא הוכח ואף לא נעשה רישום המלמד כי היולדת נבדקה על ידי רופא עת התקבלה לבית החולים וכי נעשה מעקב אחריה, ולו טלפוני, כטענת הנתבעת- קופ"ח כללית, במהלך היום. כבוד השופט פינקלמן פסק כי אי טיפול אינו יכול להוות טיפול נאות והנתבעת נמצאה רשלנית בנקודה זו. בהתאם לאמור, נקבע כי אי ביצוע הערכת מצבה הרפואי של היולדת ומתן טיפול, לאור הנתונים שהיו בפני הצוות הרפואי - עצירה בפתיחה ובירידת העובר, מהווה רשלנות של בית החולים.
  3. אי קיום התייעצות מהווה רשלנות. יתרה מזאת, נקבע כי עצירה ממושכת בלידה, כשהיא מצטרפת להיעדר מידע באשר לגורם העצירה, צריכה הייתה להדליק נורה אדומה אצל רופאי בית החולים ולכל הפחות להביא לקיום התייעצות בעניין מצבה הרפואי של היולדת. אף אם התייעצות כזו לא הייתה מובילה למסקנה כי נדרש ניתוח קיסרי.
  4. אי הזעקת רופא בקצב צירים פתולוגי מהווה רשלנות. עוד נקבע ולכך גם הסכים פרופ' שרף, מומחה מטעם קופ"ח הכללית, כי קצב ציריה של התובעת על פי רישומי בית החולים, היה קצב צירים פתולוגי, אשר על פי נוהלי בית החולים ראוי היה להזעיק רופא להערכת מצבה של היולדת. לדעת השופט היעדר תשומת הלב גם בנקודה זו מהווה רשלנות של בית החולים.
  5. לאור כל הקביעות שלעיל, קבע השופט פינקלמן כי התנהגות הצוות הרפואי לא עמדה בסטנדרט של התנהגות ראויה ומחדליהם עולים כדי רשלנות.

העברת נטל ההוכחה משכם התובעים לשכם הנתבעת - קופ"ח כללית

בהתאם לקביעות שלעיל ביקש השופט לבחון האם בנסיבות העניין יש להעביר את נטל ההוכחה מהתובעים אל בית החולים והאם קיים, בכלל, קשר סיבתי בין רשלנות הרופאים לנזקי הקטינה.

  1. בהתייחס להעברת נטל הראיה אל כתפי בית החולים, בחן בית המשפט שני קריטריונים:
    • העדר רישום- נקבע בפסיקה לא אחת, כי "היעדר רישום" פועל כ"חזקת רשלנות". מקום שצריך היה לבצע רישום רפואי וכזה לא נעשה, הנטל להוכחת העובדות המבוססות על הרישום ושיכלו להתבהר מתוך אותו רישום, עובר לכתפי בית החולים.
    • נסיבות המקרה מעבירים את נטל הראיה- בנסיבות המקרה, נטל ההוכחה מועבר אל כתפי בית החולים בשל אי ביצוע בדיקות ומעקב ליולדת ובשל אי- קיום התייעצות של הצוות הרפואי, באשר לטיפול שיש ליתן ליולדת, זאת על אף הטענה שהסטטיסטיקה לגבי התפתחות שיתוק מוחין בזמן ההריון גבוהה יותר מהסטטיסטיקה לגבי התפתחות שיתוק מוחין במהלך הלידה עצמה.
  2. בהתייחס לקשר הסיבתי שבין רשלנות רופאי הנתבעת לנזקי הקטינה, נקבע על ידי בית המשפט כי לאור הנתונים שהובאו בעת לידת הקטינה והאירועים שהיו במהלך הלידה והיעדר הרופאים בחדר הלידה בשעות הקריטיות, הם הם שגרמו לנזקי הקטינה.

סיכומו של דבר

היעדר נוכחות גורם רפואי והיעדר מעקב רפואי לאורך כל שהות היולדת בחדר הלידה או קיום התייעצות באשר למצבה הרפואי, זאת ביחוד נוכח הנתונים שנתקבלו - עצירה בפתיחה ובירידת העובר, מהווה רשלנות של הצוות הרפואי, הן באשר לנזקי הקטינה והן באשר לטיפול ביולדת. יתרה מזאת, היעדר רישום היכול להוכיח היפוכם של דברים, דהיינו ביצוע מעקב אחר התפתחות הלידה (וכפי שנאמר על ידי השופט - ולו גם מעקב טלפוני) קובע "חזקת רשלנות" ומעביר את נטל ההוכחה אל שכם בית החולים. על יסוד הקביעה שלעיל חויבה קופת חולים לפצות הקטינה על נזקיה תוצאת הרשלנות.