נשים הריון ולידה גברים ילדים ונוער גיל הזהב שיניים רפואה-כללי
ספורט וכושר רפואה ומשפט דיאטה ותזונה מין וזוגיות רפואה משלימה

הרפס:

שתי מחלות, טיפול דומה

שני סוגי ההרפס נגרמים על-ידי שני וירוסים שונים. רבים באוכלוסיה עשויים לשאת את אחד הווירוסים, אך לא כולם מפתחים את המחלה

 ד”ר דב סטמפלר,

 מומחה למחלות עור ומין

תחת השם הרפס מסתתרות שתי מחלות שונות לחלוטין: הרפס זוסטר והרפס סימפלקס.

הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת), נגרמת על ידי וירוס Varicella Zoster Virus, שהוא אותו וירוס הגורם לאבעבועות רוח בילדים. הווירוס יכול להיות רדום בתאי עצב במשך שנים רבות, וכאשר הוא מתעורר הוא גורם להרפס זוסטר. הווירוס יכול להתעורר כאשר יש ירידה בתנגודת הגוף, (מחלה קשה, טיפול כימותרפי) אך יכול לפרוץ גם באנשים בריאים.

תסמיני המחלה הם כאב צורב ורגישות באזור הנגוע, המקדימות בדרך כלל במספר ימים את התפרחת העורית. התפרחת העורית מתאפיינת בשלפוחיות בקבוצות לאורך מהלך של עצב, בדרך כלל בחזה או בבטן בצורה של חצי חגורה (מכאן השם שלבקת חוגרת), אך הן יכולות להופיע גם בפנים או בגפיים. השלפוחיות מתמגלות, אח”כ מתייבשות ומופיע במקום גלד. התהליך נמשך שבועיים שלושה. הכאב המלווה את התפרחת אינו קשור בעוצמתו לחומרת התפרחת העורית, מכיוון שלא התפרחת העורית כואבת אלא הדלקת של העצב. וכך, הכאב יכול להימשך גם שבועות או חודשים לאחר שהתפרחת נעלמה.

המחלה אינה מדבקת, אך מי שלא חלה בעבר באבעבועות רוח יכול להידבק באבעבועות מחולה הרפס זוסטר (כך שסבא החולה בהרפס זוסטר יכול להדביק את נכדו באבעבועות רוח).

הטיפול היעיל ביותר הוא שני כדורי Valtrex, שלוש פעמים ביום במשך שבוע. בדרך כלל נותנים גם כדורים משככי כאבים.

הרפס סימפלקס נגרמת ע”י וירוס Herpes Simplex. קיימים שני סוגים של הווירוס, השונים אימונולוגית. סוג ראשון מופיע בדרך כלל מהמותניים ומעלה, כאשר המקום השכיח ביותר הוא בשפתיים וסביב לפה. סוג שני - מהמותניים ומטה, מופיע בדרך כלל באברי המין ולכן נקרא גם הרפס גניטליס.

הרפס מהסוג הראשון מופיע כקבוצת שלפוחיות המכילות נוזל שקוף, בדרך כלל בפנים. השלפוחיות מתייבשות ונעלמות תוך כשבוע, בדרך כלל ללא צלקת. לאחר ההדבקה הראשונית, הווירוס מתיישב בתאי עצב ומתפרץ שנית בתנאים מסויימים: מחלות חום, שינוי הורמונלי, מתח וכו’. יש אנשים הסובלים מאירוע בודד של הרפס ויש כאלה הסובלים מהתקפים חוזרים.

סיבוך של המחלה יכול להיות בצורת דלקת בעין. כאשר יש חשש למעורבות של העין, רצוי לפנות לרופא עיניים. כדי להימנע מהדבקה כאשר יש מחלה המתבטאת בשלפוחיות בעור, רצוי להימנע מנשיקות ולהשתמש במגבת וכלי אוכל נפרדים.

מרבית האנשים נחשפים לווירוס במהלך ילדותם (מבני משפחה או חברים). חלקם הגדול נותרים א-סימפטומטיים, כלומר לא מפתחים את המחלה. בדיקות דם באוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית הוכיחו, שכ-80% באו במגע עם הווירוס במהלך חייהם.

הרפס מהסוג השני: מופיע כקבוצת שלפוחיות המכילות נוזל באיזור הפנים, הווגינה או העכוזים. ההדבקה היא בדרך כלל במגע מיני, והשלפוחיות מופיעות יומיים עד 20 יום לאחר המגע. לעיתים התופעה העורית מינימלית, האדם אינו חש שנדבק והווירוס מתיישב בתאי עצב ויכול לפרוץ שנים לאחר מכן. במקרה כזה, החולה יכול לחשוב בטעות שמדובר בהדבקה ראשונית ולהאשים ללא סיבה את הפרטנר הנוכחי שלו. בארה”ב מצאו, שכ-20% מהאוכלוסיה הבוגרת הם נשאים של הרפס מסוג זה.

כדי להימנע מהדבקה יש להימנע ממגע מיני כאשר יש שלפוחיות, או לקיים יחסי מין עם קונדום.

לנשים בהריון: כאשר יש הרפס פעיל, דהיינו שלפוחיות באזור הווגינה, נוהגים ליילד בניתוח קיסרי כדי למנוע סיבוך אפשרי של הרפס בתינוק. אין כל חשש להדבקה של התינוק במהלך הההריון.

הטיפול לשני סוגי ההרפס: בהתקף קל ניתן להשתמש במשחת זובירקס  -Zovirax, מספר פעמים ביום במשך כשבוע, עד להעלמות השלפוחיות.

במקרים קשים יותר, או כאשר יש התקפים החוזרים לעיתים קרובות, משתמשים בטיפול סיסטמי, כלומר בכדורים דרך הפה של Zovirax או Valtrex. ניתן להשתמש בכדורים אלה במינון נמוך, כטיפול מונע להתקפים החוזרים לעיתים קרובות.


 מתוך "אצבע על הדופק" - הביטאון המקצועי של רופאי קופ"ח לאומית


מומחים - צוות מקצועי משיב לשאלות

תנאי שימוש הצהרת סודיות תגובות אודות מפרסמים