דימוי עצמי ומשקל עודף

נטע ענבר-סבן, פסיכולוגית קלינית
מדריכה בפסיכותרפיה ומטפלת משפחתית מוסמכת

מהו דימוי הגוף העצמי שלנו וכיצד הוא נוצר?

דימוי עצמי הוא התמונה של גופנו שאנו יוצרים במוחנו. כלומר, איך אנחנו תופסים את גופנו. המושג הוא מושג פלסטי שנבנה מכל ההתנסויות הגופניות והנפשיות שלנו וכן מתוך התייחסות האחרים אלינו.

דימוי הגוף שלנו מתחיל להיבנות עם הולדתנו, דרך מגע גופנו בסביבה ודרך התייחסות המבוגרים המשמעותיים בחיינו אלינו - ההורים שלנו. כאשר אנו גדלים, הופכים החברים בני אותו גיל לאלה שגם דרך התייחסותם אנחנו משנים את דימוי הגוף שלנו.

דימוי גוף של הילד משתנה עם גדילתו של הגוף, דרך שלבי ההתבגרות השכלית, הנפשית והגופנית-מינית.

מודלים להיווצרות דימוי הגוף

קיימים מספר מודלים לגבי היווצרות דימוי הגוף. כל המודלים מערבים תהליך של אינטראקציה של האדם עם סביבתו, תהליך שהוא הכרחי ליצירת דימוי גוף.

על פי המודל הפוסטורלי, נרכש על ידי מגע נמשך ואקטיבי עם העולם החיצון. תוך כדי תנועה, אנחנו מקשרים בין חלקי הגוף השונים שלנו. התנועה מביאה אותנו למגע עם אובייקטים בסביבה, דבר שנותן לנו עוד אינפורמציה על גופנו, מעלה בנו תחושת שונות וכך עוזר לבנות את דימוי הגוף שלנו. דימוי הגוף שלנו משתנה בעזרת בגדים ואביזרים שאנחנו לובשים.

כל אחד מאתנו יודע כי כאשר הוא מתלבש ומקדיש תשומת לב למראה שלו, דימוי הגוף שלו עולה ודבר זה מביא גם להתייחסות אחרת של הסביבה אליו, מאשר לו היה לבוש ברישול ולא מרוצה ממראהו.

על פי המודל הליבידינאלי של פרויד, בתחילת חיינו, ניתן הליבידו (האנרגיה הגופנית שלנו) לכל הגוף. עם השנים מתרכז הליבידו בחלקים שונים של הגוף, בהתאם לשלבי ההתפתחות. עם הזמן לומד האדם להבחין בין גופו וחלקים בגופו הטעונים ליבידו, לבין כל מה שאינו גוף או חלקים שאינם טעונים ליבידו.

לא ניתן לבנות את דימוי הגוף, ללא התייחסות של אחרים לגופנו. העניין והמגע של אחרים בגופנו הוא חלק חיוני בהתפתחות דימוי הגוף. גם הצפייה באחרים ובהתייחסותם לגופם, נכנסת לתוך בניית דימוי הגוף שלנו. הילד צופה אל התייחסות הוריו אל גופם ומפנים התייחסות זו והופך אותה לחלק מדימוי הגוף שלו.

על פי המודל החברתי של דימוי גוף, קיימת טענה כי כדי שיתקיים דימוי גוף יש צורך בהשוואה של דימוי הגוף שלנו עם האחרים. השוואה זו גורמת לנו לעקוב אחרי האופנה ולהתלבש על פיה, לעשות דיאטות אינסופיות ואפילו לערוך ניתוחים פלסטיים כדי להידמות יותר לאידיאל היופי הקיים בחברה שלנו היום. בחברה שלנו לסביבה תפקיד חשוב בגיבוש ההתייחסות אל הגוף והדימוי העצמי.

החברה שלנו מחשיבה ביותר את ההופעה הפיזית. התקשורת עמוסה בהתייחסות למראה ולממדי הגוף: בטלביזיה אנחנו רואים את היפים והיפות, החתיכים והחתיכות, כאנשים מצליחים ומאושרים, בעיתונים קיימת פרסומת רבה של היפים והרזים כבעלי מכוניות, בתים יפים, בגדים ובשמים. גם כשאנו הולכים ברחוב, החנויות מלאות בתמונות ובבובות בחלונות הראווה שהן דקות גזרה ויפות.

במאות קודמות אידיאל היופי היה שונה. אז שמן היה יפה. בתמונות מן הרנסנס, לדוגמא, אנו רואים נשים מלאות שנחשבו ליפות, לנשיות ולנחשקות. היום הדבר אינו כך.

מהי המשמעות של עודף משקל?

עודף משקל הוא דבר הנראה מיידית לעין ופעמים רבות הוא הדבר הראשון שאנו יודעים על אדם שאנו פוגשים לראשונה. התייחסות הסביבה אלינו, גורמת לנו להתנהג בצורה מסוימת, שמגבירה התייחסות זו. בואו ננסה לחשוב על איך אנחנו מתייחסים לאדם רזה לעומת התייחסותנו לאדם בעל עודף משקל.

מראש, ועוד לפני שהכרנו את האדם שאתו אנחנו במגע אנו נוטים להעריך יותר אנשים רזים, אולי להקשיב להם יותר ולכבד את דעתם, לייחס להם יותר הצלחה ואף אשר בחייהם, ולהפך לגבי בעלי משקל עודף. תחושתנו זו מועברת לאדם השמן והוא, בהתאמה, יחוש פחות מוכשר, פחות מסוגל ופחות מוערך ואולי יטה להתנהג בפחות ביטחון עצמי ופחות יעמוד על דעתו. זהו מעגל החוזר על עצמו וכך הגוף וממדיו מכתיבים את התייחסות הסביבה אלינו ואת התייחסותנו אל עצמנו.

מתי ואיך נקבע דימוי הגוף שלנו?

ממה מורכבת התייחסותנו אל גופנו? מהו הדימוי העצמי הקיים בכל אחד מאתנו, מהם מרכיביו וכיצד הוא נרכש?

בצורה גסה ניתן לחלק אנשים בעלי עודף משקל על פי התייחסותם לדימוי הגוף שלהם לשניים: אנשים שהיו בעלי עודף משקל בילדותם לעומת כאלה שלא היו בעלי עודף משקל.

בדרך כלל, אנשים שהשמינו כבוגרים, כלומר, לאחר גיל 20 בערך, הם בעלי תפיסה יותר ריאלית של עצמם. לעומתם, אנשים שהיו שמנים בילדותם, בגיל ההתבגרות נמצאו כתופסים תפיסה מוטעית את גופם. ממחקרים שנעשו מתברר כי לעיתים קרובות, גם אימותיהם של בעלי עודף משקל התייחסו בצורה מעוותת אל גוף הילד, ותפיסה זו העבירו אל הילד, שהפנים אותה, והיום זוהי תפיסתו את גופו.

עניין אחר הקשור בתפיסה לא נכונה של הגוף הוא תפיסה מוטעית של תפקודי הגוף. אדם בעל משקל עודף אומר לעיתים לעצמו: "מספיק לי להסתכל על אוכל בכדי להשמין", "אחרים אוכלים הרבה יותר ממני ואינם משמינים", "אני עושה דיאטה ולא יורד במשקל". חשוב לציין כי אכן קיימים שינויים מטבוליים בין אנשים ויש גוף ש"משמין" ביותר קלות מגוף אחר, אולם עדיין ב-99% מהמקרים, האדם אינו מעלה במשקל אם אינו אוכל אכילת יתר, והוא מצליח לרדת במשקלו רק אם הוא מקפיד על הכנסת מעט קלוריות לגופו.

אצל חלק מהאנשים בעלי עודף משקל יש משמעות אישית למשקלם. לדוגמא, אדם התופס גוף שמן כ"גברי" יותר, כבעל יותר כוח או כנותן הרגשת בטחון. כאשר אדם זה מאבד ממשקלו הוא חש חוסר בטחון ויעשה, בצורה לא מודעת, כדי לעלות שוב למשקל שיתן לו הרגשת בטחון.

אצל אנשים בעלי עודף משקל אין עיוותים בזהות מינית יותר מאשר באוכלוסייה ללא עודף משקל. יחד עם זאת, לעיתים יש התייחסות לא נכונה לתפקידי המין. כלומר: אנשים בעלי עודף משקל, שהתחיל בילדות או בהתבגרות, נתפסים בעיני עצמם כרכים וכלא גבריים. הם מדברים על חששם מלגדול ולהיות לגברים. נשים בעלות עודף משקל שהחל לפני בגרותן מדברות על כך שהיו רוצות להיות "יותר מאישה", כלומר, מישהו שהוא לא גבר או אישה בלבד, אלא אדם המכיל בתוכו יכולות רבות מאוד, גם של גברים וגם של נשים. הגוף הגדול מסמל עבורן את היכולות האלה ולכן הן שומרות עליו.

כיון שהחברה שלנו שוללת השמנה, לעיתים קרובות, נבנות באנשים בעלי עודף משקל תחושות בלתי נוחות לגבי המראה שלהם. תחושות אלה עלולות להביא לדימוי עצמי נמוך, להרגשה של חוסר שליטה במתרחש בגופנו ובחיינו ולחוסר בטחון במפגשים ראשונים עם אחרים.

"מענה" - שירותי יעוץ והפניה בע"מ
חברה למידע, אבחון וטיפול
1-700-707-909