הגדלת חזה (הגדלת שדיים)

(Augmentation Mammoplasty)

פרופ' חגי צור,

מנתח פלסטי, מרכז רפואי שיבא, תל השומר.

כללי

הניתוח להגדלת חזה הוא הניתוח הקוסמטי השכיח ביותר בארצות הברית. מדי שנה מתבצעים שם למעלה מ-150,000 ניתוחים כאלה והביקוש גדל בהתמדה (בישראל, לעומת זאת, הניתוח השכיח ביותר הוא ניתוח אף). גודל החזה "האידיאלי" הוא עניין של טעם ואופנה. סביר להניח, שהביקוש לניתוח זה מושפע במידה רבה מסמלי המין האופנתיים של שנות השמונים, כמו מדונה למשל. יש להבחין בין ניתוח להרמת חזה וניתוח להגדלתו. הגדלת חזה נועדה להוסיף נפח לשד, אך אם החזה נפול, במיוחד לאחר הריונות והנקות, ויש צורה לשנות גם את עיצובו - הניתוח הוא אחר. הנשים המבקשות הגדלת חזה מגיעות בדרך כלל בשני גלים, בעיתויים שונים של חייהן. נערות צעירות בתום גיל ההתבגרות, ממתינות בכליון עיניים להתפתחות השדיים. ההמתנה מסתיימת בגיל שבע-עשרה בממוצע. מה שלא צמח עד אז - כבר לא יצמח.

הגדלת שדיים - לפני ואחרי

 

לעתים מבחינים באסימטריה בהתפתחות השדיים. עדיף לפתור את הבעיה בגיל צעיר יחסית, כדי למנוע אי-נעימויות, בושה ומבוכה ביחסים עם בני המין השני. כדי להגיע לסימטריה בין השדיים נוהגים להגדיל או להקטין את השד השונה, כפי המתבקש.

 

אסימטריה ותיקונה

 

הגל השני המגיע לניתוח להגדלת חזה הוא של נשים מבוגרות יותר, נשואות בדרך כלל, לאחר שתיים-שלוש לידות, המרגישות צורך לשפר את נשיותן באמצעות עיצוב השדיים.

 

שתלי סיליקון

הטכניקה המקובלת כיום היא להחדיר שתל של חומר סינתטי מסיליקון דמוי ג'ל, הנתון בתוך מעטפה. יתרונו של הסיליקון, שהוא חומר אינרטי, שלא בא במגע כימי עם הנוזלים והרקמות של הגוף ולכן אינו מעורר תגובה דלקתית או תגובה של דחייה. הגוף מקיף אותו בקופסית של רקמה חיבורית והוא נשאר מבודד. את השד התותב, השתל, אפשר להשיג בגדלים שונים כדי להתאים אותו לגיזרת הגוף.

 

אחת הבעיות השכיחות בניתוח זה היא התקשות השד הנובעת מהתעבות והתקשות הקופסית. הסיבות להתקשות לא ברורות עדיין. אין זו דחייה, אלא תגובה של הגוף לגורם הזר שהוחדר לתוכו. בעבר סברו שזו תוצאה של זיהום מדלקת קלה. לכן נוהגים לתת תרופות אנטיביוטיות כטיפול מונע. מעטפת שתל הסיליקון היתה אמורה להיות אטומה, ולא לאפשר לנוזל הסיליקון לדלוף לרקמת השד. אך הסתבר שהמעטפת לא היתה אטומה לחלוטין, והיו שסברו שהיתה זו הדליפה האיטית של החומר שגרמה להתקשות הקופסית. מסיבה זו פיתחו שתלים המורכבים ממעטפת סיליקון בלבד (ללא נוזל סיליקון בתוכה), מעין בלון שניתן לנפחו על-ידי הכנסת נוזל פיסיולוגי בכמות הדרושה. אך גם כך לא נפתרה בעיית ההתקשות. בשנים האחרונות פותחו שתלים טובים יותר בעלי עמידות גבוהה הנתונים בתוך מעטפת סיליקון מחוספס. כיום בעקבות השימוש בהם ירד אחוז ההתקשות, העומד על 3-2 אחוזים מכלל המקרים, אך הוא לא נעלם כליל.

 

שתל הבנוי משקית סיליקון המנופחת ע"י תמיסה פיסיולוגית

 

כידוע נעזרים בסיליקון לשחזור איברים אחרים בגוף ומשתמשים בו בצורות שונות, למשל בציפוי החוטים (האלקטרודות) של קוצבי לב ובכלי דם סינתטיים. במקרים כאלה הצטלקות סביב השתל רצויה כי היא מסייעת לעגן את התותבת במקום הרצוי. בשדיים, כאשר ההצטלקות מוגזמת, היא הופכת לעיוות, באשר אינה מאפשרת לשמור על הרכות הטבעית של השד.

 

מהו הגודל האידיאלי של השד? עד כמה להגדיל את נפח השדיים? זהו כמובן עניין של טעם אישי. יש למצוא את הגודל המתאים לרוחב הכתפיים, המותניים ומבנה הגוף. יכולת ההגדלה מותנית גם בכמות העור העומדת לרשות המנתח. זוהי דוגמה לדו-שיח הכרחי בין הפונה לניתוח לבין המנתח, המביע חוות דעת מקצועית ומשתדל לא להגרר אחר מאוויי שטוחת חזה החולמת על שדיים גדולים בצורה מופרזת. אחת השאלות החוזרות ונשנות היא מתי רצוי לעבור ניתוח כזה, לפני או אחרי גמר תקופת הפריון. ככלל, ניתן לומר שניתוח להגדלת חזה אינו פוגע בבלוטות החלב ובצינוריות המפרישות אותו, (גם במקרים המסוימים בהם בוחרים להכניס את השתל בשיטת החתך דרך ההילה והפטמה), ולכן אינו מונע הנקה. תנודות במשקל, הרזיה והשמנת יתר פוגעות בשד יותר מאשר ההנקות. אם צורת השד גורמת הפרעה בתפקוד המיני - חבל על שנות הציפייה, וההמתנה הארוכה.

 

האם זה בטוח?

הניתוח הוא פשוט יחסית והתוצאות ברוב המכריע של המקרים משביעות-רצון מאוד. יש שמועות משונות שהשתרשו בציבור ומקורן לא ידוע. לדוגמה, החשש והחרדה שנשים הטסות לאחר שעברו ניתוח להגדלת חזה, מסתכנות בהתפוצצות השתל בגלל הבדלי לחץ כביכול. לא תואר אף מקרה כזה. בספרות הרפואית היות ובמטוסים הרגילים לא מתפתחים מצבי תת-לחץ אף בטיסות בגובה רב מאוד. דווקא לאחרונה, היינו עדים להתעוררות החששות בנושא זה בארצות הברית. שם, כשניים וחצי מיליון נשים נושאות שתלי סיליקון בשדיהן. הניתוח נערך באופן שיגרתי כבר למעלה משלושים שנה. מזה זמן רב מועלה החשד שהסיליקון עלול לגרום לסרטן השד ולמחלות ראומטיות מסוימות. רשות המזון והתרופות האמריקאית נכנסה לעובי הקורה. לכן סוגים מסוימים של שתלי סיליקון, שלא היו לגביהם מספיק נתונים רפואיים הוצאו מהשימוש. לגבי השאר, המסקנה היתה שאין הוכחות שאכן הם גורמים לסרטן השד או למחלות אחרות, אך מאידך אין גם הוכחות שאין הם גורמים להופעתם. לאור השימוש הממושך והביקוש הרב לניתוח והעובדה שאין תחליף לסיליקון, הותר המשך השימוש בו. באשר לאפשרות ביצוע הבדיקות השיגרתיות לגילוי סרטן השד לאחר ניתוח הגדלת-חזה, אין הפרעה לבדיקה הקלינית הידנית, מפני שהשתל מוכנס מאחורי השד וניתן למשש את פני השטח ואת ריקמת השד כולה ולגלות על-ידי-כך גושים חשודים. את בדיקת הממוגרפיה (הבדיקה הרנטגנית של השד) ניתן לבצע גם כן, אם כי כאן מסתמנת הפרעה מסוימת של השתל המסתיר חלק קטן מרקמת השד.

 

איך מחדירים את השתל?

קיימות שלוש דרכים להחדיר את שתל הסיליקון אל מאחורי ריקמת השד, כולן באמצעות חתך קטן בעור שאורכו ארבעה עד חמישה ס"מ. מיקום החתך נקבע, בין השאר, על ידי הרצון להסתיר במידת האפשר את הצלקת.

 

השיטות להחדרת השתל (מסומן בסגול) א. דרך חתך תת-שדי. ב. דרך חתך סביב ההילה. ג. דרך בית השחי.

 

אפשר לבצע את החתך סביב ההילה, בקפל התת שדי או בריחוק מה מהשד עצמו, באזור המשוער שבבית השחי. לכל שיטה מעלות וחסרונות. חתך סביב ההילה מאפשר הסוואה יפה של הצלקת, להוציא מקרים בהם ההילה קטנה או בהירה יחסית. החתך בקפל התת שדי הוא הנוח ביותר להחדרת השתל או להחלפתו במקרה הצורך. הצלקת אמנם גלויה יחסית, אבל מיטשטשת וההחלמה בדרך כלל קלה. אפשר למקם את הצלקת בבית השחי ואז יוצרים תעלה ומחדירים דרכה את שתל הסיליקון, אבל בשיטה זו קשה יותר להשיג סימטריה בין השדיים. ההחלטה תלויה ברצונה של האישה ובהעדפת המנתח. החתך בקפל התת שדי מאפשר גישה נוחה ובקרה מירבית. השתל מוכנס מאחורי רקמת השד בין השריר והשד, או מאחורי השריר, בינו לבין דופן בית החזה (איור 5).

 

א. מעל שרירי בית החזה. ב. מתחת לשרירי בית החזה.

 

סיבוכים

הסיבוך הנפוץ ביותר הוא התקשות השד. בעבר הלא רחוק היתה ההתקשות שכיחה, אבל כיום, בזכות שיפור החומרים המושתלים, חלה ירידה משמעותית במימדי ההתקשות מ-20% עד ל-2% מהמקרים. בדרך כלל מופיעים סימני ההתקשות בששת החודשים הראשונים לאחר הניתוח אבל לפעמים גם כעבור חודשים ושנים. הסיבה להתקשות עדיין לא ידועה. לעתים זו תוצאה של שינוי במאזן ההורמונלי, כמו הריון או נטילת גלולות למניעת הריון. צריך, עם זאת, להבחין בדרגות ההתקשות. יש לעתים שהקופסית מתעבה והשד מאבד משהו מרכותו אבל אין זה מצדיק התערבות או טיפול כלשהו. מאידך, במקרים קיצוניים יותר כשהתעבות הקופסית גורמת להתקשות ממש ולעיוות צורת השד, הטיפול הראשוני הוא עיסוי ולחיצה על ידי הרופא. באמצעות תנועה דמוית סחיטה מנסה הרופא לשחרר את הקופסית ולהביא להקלה מידית. אם אחרי שלושה נסיונות חוזר המצב לקדמותו, אין ברירה אלא להוציא את השתל באופן כירורגי , להרחיב את החלל ולהכניס את השתל מחדש.