נשים הריון ולידה גברים ילדים ונוער גיל הזהב שיניים רפואה-כללי
ספורט וכושר רפואה ומשפט דיאטה ותזונה מין וזוגיות רפואה משלימה

גאוט / שיגדון

(Gout)

פרופ' אברהם וינברגר,

מנהל מחלקה פנימית ב', מרכז רפואי רבין קמפוס בילינסון, פתח תקוה.

מחלת השיגדון או הצינית (שמות אחרים הם פודגרה או מחלת גאוט) נגרמת בעטיו של פגם בחילוף החומרים של חומצת השתן (Uric Acid). הריכוז של חומצת השתן בדם נקבע מכוח האיזון שבין ייצורה להפרשתה באמצעות הכליות. חומצת השתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים, הנקראים פורינים, הנמצאים בשרירים. ישנם מצבים שהגוף מפריש כמויות גדולות מאוד של חומצת שתן, עד כדי אפשרות של היווצרות אבנים בכליות. מאחר שחומצת השתן שוקעת ברקמות השונות, לרבות בסינוביות העוטפות את המיפרקים, עלול להתחולל במיפרק התקף חד של שיגדון, מלווה בכאב, בנפיחות ובאודם. לעתים מתרחשת פגיעה בכליות, עד שאין הן יכולות להפריש את הכמויות הרצויות של חומצת שתן, וזו סיבה נוספת שבגללה גדל שיעורה של חומצה זו בדם.

מספר מאכלים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם, וביניהם איברים פנימיים של בקר ועוף, מרק בשר ועוף ודגים מסוימים. מאכלים אלה עשירים בפורינים, הנספגים בגוף ומתחילים להתפרק עד השלב הסופי, שהוא חומצת השתן. ממצאים מהימנים מלמדים, כי עודף חלבונים בתפריט גורם אף הוא להגדלה קבועה של שיעור חומצת השתן בדם. כללית ניתן לומר, שמאכלים רוויי פורינים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם ב-10%-15%.

כמחצית מהחולים בשיגדון לוקים בעודף משקל, העולה בכ-15% על המשקל הרצוי. גם הנוכחות הגבוהה של שומנים בדם אצל הלוקים בשיגדון בעלי עודף המשקל מגבירה את הסיכוי להתקף ומחריפה את מצב החולים. יש לזכור, שירידה קיצונית ומהירה במשקל עלולה להביא בעקבותיה התקף שיגדוני מפאת עלייה חדה ברמת חומצת השתן בדם.

שתיית אלכוהול מעלה את רמת חומצת השתן בדם. מחקרים חדישים מלמדים, שהאלכוהול מגביר את יצירת חומצת השתן באמצעות חילוף החומרים המוגבר של הפורינים.

התקף גאוט אצל זכרים יכול להופיע מגיל עשרים ומעלה בכל גיל. אמנם רוב ההתקפים מופיעים לראשונה בגילים 20-40, אולם בהחלט יכול לקרות מצב שבו ההתקף הראשון יופיע בגיל 65, למשל. הגישה הטיפולית במקרה זה אינה משתנה: מטפלים בהתקף החד בתרופות נוגדות דלקת, ואם יש צורך מוסיפים אחר כך תרופות להורדת רמת חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, שאצל מבוגרים עלולה להיות פגיעה בכליות מסיבה כלשהי, ומתן תרופות נוגדות דלקת יחמיר את תפקוד הכליות. לכן מומלץ לבדוק את התפקוד הכלייתי לפני מתן תרופות אלה.

שכיחות מחלת גאוט (שיגדון)

באוכלוסיה המערבית פחות מאחוז אחד מפתח מחלת שיגדון (גאוט). באזורים אחרים בעולם, כמו אוכלוסיית הילידים בניו-זילנד ובאזורים סמוכים מגיע שיעור השיגדון לכדי 10%.

אצל נשים בגיל הפוריות שיגדון נדיר מאוד, ולמעשה איננו קיים. עם הפסקת הווסת וירידה ברמת האסטרוגנים בגוף יכול להופיע התקף שיגדוני (גאוט). מכאן שההתקפים אצל נשים מופיעים בגיל מבוגר יותר מאשר אצל גברים. גם רמת חומצת השתן בדם עולה אצל נשים עם הפסקת הווסת. כל זה מלמד שלטסטוסטרון (הורמון זכרי) תפקיד חשוב בהתקפי שיגדון, ואילו האסטרוגן (הורמון נקבי) מגן מפני התקפי גאוט.

תורשה

במשפחות מסוימות מופיע גאוט במספר בני משפחה. מדובר, קרוב לוודאי, בפגם בכליה, שאינה מסוגלת להפריש באופן פעיל כמות גדולה של חומצת שתן, כך שרמתה בדם גבוהה. לא ידועה במדויק צורת ההעברה התורשתית מאב לבנו.

אבחנה

התקף שיגדוני מתאפיין בהופעה פתאומית של כאבים עזים יותר באחד המיפרקים שבגוף. אחד המיפרקים שבהם שכיח התקף השיגדון הוא המיפרק של האצבע הראשונה (בוהן) של הרגל, שהופך אדום מאוד ונפוח. החולה מתקשה לגעת אפילו נגיעה קלה באזור הנגוע. האבחנה המדויקת מתבצעת לאחר דיקור המיפרק ושאיבת מעט נוזל. את הנוזל בודקים בעזרת מיקרוסקופ מיוחד, המאפשר לגלות גבישים של מונוסודיום אורט. גבישים אלה אופייניים לגאוט. בדרך כלל לחולה כזה ישנה גם רמה גבוהה של חומצת שתן בדם.

טיפול

טיפול תרופתי

הטיפול בשיגדון יכול להתבצע בעזרת תרופות שמורידות את רמת חומצת השתן בדם ובכך מונעות הופעת התקפים. במקרים מסוימים ניתן להסתפק בדיאטה, שבה נמנעים מלאכול מאכלים עשירים בפורינים ובכך מקטינים את רמות חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, כי שימוש בדיאטה בלבד מוריד את רמת חומצת השתן בדם אך במעט, ואילו הטיפול התרופתי גורם לכך שהרמה תרד לרמה תקינה. הסובלים מהתקפי שיגדון אשר מקבלים טיפול תרופתי אינם זקוקים בדרך כלל להגבלה באכילת מזונות מסוימים. התרופה עושה את המלאכה ומורידה באופן משמעותי את רמת חומצת השתן בדם.

יש לציין שלרוב אין תופעות לוואי עקב השימוש בתרופות להורדת רמת חומצת שתן בדם; לעתים נדירות מאוד מופיעה פריחה, ואז כמובן, יש להפסיק את הטיפול.

רמה גבוהה של חומצת שתן בדם, ללא תלונות תלונות המזכירות שיגדון וללא אבנים בדרכי השתן, מעוררת את השאלה האם יש להציע לנבדק טיפול שיוריד את רמת חומצת השתן בדם? מה הסיכון באי-טיפול? האם יופיעו התקפי גאוט? האם יופיעו אבני חומצת שתן בכליות? האם ייפגע התפקוד הכלייתי?

אין תשובות למרבית השאלות האלה. הגישה במקרים אלה היא: אם הרמה של חומת השתן גבוהה מאוד (מעל 10 מ"ג אחוז), נציע לנבדק תרופה שתוריד את חומצת השתן בדם לערכים תקינים. בכל המקרים נמליץ על שתייה מוגברת ועל מעקב תמידי אחר תפקודי הכליות. הרעה קלה בתפקודי הכליות תחייב טיפול מידי להורדת חומצת השתן בדם מחמת החשש שהרמה הגבוהה היא שגורמת להרעה בתפקוד הכלייתי. מובן שאם יופיעו התקפי שיגדון חוזרים, נציע לחולה טיפול קבוע להורדת חומצת השתן בדם.

טיפול תזונתי בגאוט

תזונה נכונה לטיפול בשיגדון מכוונת להפחתת שיעור חומצת השתן בדם. ההמלצות התזונתיות מצביעות על מאכלים שרצוי להימנע מהם, משום שהם עלולים לגרום לעלייה בריכוז חומצת השתן, ועל מאכלים המותרים לאכילה ללא הגבלה או בהגבלה מסוימת.

המזונות המותרים לאכילה לחולים הסובלים משיגדון:
  • משקאות: חשוב להרבות בשתיית מים, בעיקר בימים חמים. רצוי לשתות 12 כוסות ביום לפחות של מים לא ממותקים. מיצי פירות, משקאות תוססים, תה וקפה בכמות סבירה מותרים בשתייה.
  • לחם: מותרים כל הסוגים.
  • ירקות ופירות: מותר לאכול את כל סוגי הפירות וכן את  כל הירקות, מלבד: אספרגוס, פטריות, תרד, קטניות כגון שעועית, אפונה, חומוס, פול, עדשים וסויה. מומלץ לאכול מרק ירקות.
  • בשר ודגים: מותר לאכול בשר ודגים בלתי משומרים, אך לכל היותר 4 פעמים בשבוע. מומלצת מנה של כ-100 גרם בשר הודו או עוף, או דגי ים. צורת הכנה הרצויה של הבשר והדגים היא בישול (ולא טיגון או צלייה בגריל).
  • חלב ומוצריו: מותרים חלב וכל מוצריו - גבינות, לבן, יוגורט וכד'. רצוי שיהיו דלי שומן.
  • דגניים: מותר לאכול דייסות פתיתי שיבולת שועל (קוואקר) וסולת, וכן אורז, איטריות, בורגול, גריסים, פתיתים, כוסמת וכו'.
  • ביצים: מותרות 4 ביצים בשבוע.
  • שומנים: מותר שימוש בשמן, מיונית ומרגרינה בלבד, ולא בכמויות גדולות.
מזון שמומלץ לחולי גאוט להימנע מאכילתו:

מומלץ להימנע מאיברים פנימיים, כמו כבד, מוח, ריאות ולב, וכן מנקניקיות, סרדינים, אנשובי, ביצי דגים (לרבות ביצי דג מלוח). מוטב שלא לאכול רוטב בשר, מרקים בשריים, מרקים ורוטב מאבקות שבסיסן בשר ועוף. יש להימנע ממשקאות אלכוהוליים ומקקאו.

טיפול באבנים בכליות

ישנם חולי שיגדון שמפרישים בשתן כמות מוגברת של חומצת שתן, אשר מתגבשת והופכת לאבנים. אבני כליה אלה מכילות חומצת שתן והן בצבע חום אדמדם. הן יכולות לגרום כאבים באזור הכליות ואף חסימות בדרכי השתן. בעת חסימה צריך לגרום לכך שהשתן יהיה בסיסי ולא חומצי, וזאת באמצעות מתן תרופות, כמו ביקרבונט. במצב של שתן בסיסי אבני חומצת השתן מתמוססות. נדי לאמוד את כמות חומצת השתן המופרשת יש לבצע איסוף שתן במשך 24 שעות, את השתן בודקים במעבדה, המדווחת על הכמות של חומצת השתן. כמות מעל 600 מ"ג חומצת שתן ב-24 שעות מצביעה על הפרשה מרובה מדי. יש להתחיל מיד בשתייה רבה ולהפחית את כמות הפורינים במזון.

במזג אוויר חם נוטה הגוף לאבד נוזלים, כמות השתן פוחתת, ויחד אתה עולה רמת חומצת השתן בדם. אצל בעלי נטייה לפתח התקפי גאוט עלול להופיע במצב זה התקף או כמה התקפים. לכן מומלצת שתייה מרובה לחולים שכבר עברו התקף שיגדוני או מי שנמצאה אצלו רמה גבוהה של חומצת שתן בדם.

פרוגנוזה

קשה לחזות מראש כמה התקפים יופיעו בעתיד (ללא טיפול) לאחר ההתקף השיגדוני הראשון ובאיזו תדירות. לכן יש רופאים הממליצים לאחר ההתקף הראשון לבדוק את רמת חומצת השתן בדם, להרבות בשתייה ולעקוב אחרי החולה. אם חוזר ההתקף או אם רמת חומצת השתן בדם גבוהה מאוד, יומלץ על תחילת טיפול תרופתי. רצוי מאוד לאמוד את כמות חומצת השתן המופרשת בשתן ב-24 שעות.

גאוט (שיגדון) משני

הרס מוגבר של תאי הגוף, כמו במהלך טיפול נוגד סרטן (טיפול ציטוטוקסי) ובמיוחד בשלבי הטיפול הראשוניים של סרטן הדם (לוקמיה), ניתן למצוא תופעות של שיגדון הנובעות משחרור מוגבר של חומצת שתן מהתאים הנהרסים. כמות חומצת השתן הנוצרת עולה על יכולת הכליה להפרישה ולכן יש סכנה לחסימת הכליות ע"י גבישי חומצת השתן שבעודף. למניעת התופעה יש להוסיף תכשירים המורידים את רמת חומצת השתן, במקביל לתחילת הטיפול הכימי בחולה.


מומחים - צוות מקצועי משיב לשאלות

תנאי שימוש הצהרת סודיות תגובות אודות מפרסמים