אוסטיאוארתרוזיס

(Osteoarthrosis)

פרופ' אברהם וינברגר,

מנהל מחלקה פנימית ב', מרכז רפואי רבין קמפוס בילינסון, פתח תקוה.

למחלה זו גם שמות נוספים: אוסטיאוארתריטיס ומחלת מיפרקים ניוונית. המחלה שכיחה בקרב נשים פי שניים מאשר בגברים. היא מתאפיינת באיבוד מתקדם של הסחוס שבתוך המיפרק וביצירת עצם חדשה סביב המיפרק הנגוע. בנוסף לכך ישנה דלקת קלה של הסינובית (המעטפה הדקה העוטפת את המיפרק). החולה סובל מכאבים המתגברים בשעת פעולה ומוקלים במנוחה. המיפרק נעשה גדול יותר, התנועה שלו מוגבלת וקיימת ירידה ביכולת של החולה לבצע פעולות שונות (כמו הליכה). באופן משני מתנוונים השרירים סביב המיפרק הנגוע מחמת תפקוד מוגבל של השרירים.

המחלה נפוצה מאוד בקרב מבוגרים וקשישים. נמצא כי אצל 80% מהאוכלוסיה מגיל 75 ומעלה ישנה עדות רנטגנית לפגיעתה של המחלה. אוסטיאוארתרוזיס הוא הגורם הראשון במעלה להגבלה בכושר הפעולה. הגיל הוא גורם סיכון למחלה זו - ככל שהאדם מבוגר יותר, הסיכוי שלו לחלות במחלה גבוה יותר.

במחלת האוסטיאוארתרוזיס הסחוס מתנוון, נבקע ונשחק, וחלל המיפרק נעשה צר יותר. עקב השחיקה גדלה העצם שמסביב למיפרק ונוזל מצטבר בתוכו. המחלה פוגעת בעיקר במיפרקי הברכיים והירכיים, וכן בעמוד השדרה.

אוסטיאוארתרוזיס של אצבעות הידיים תוקף את המיפרקים הקרובים לציפורניים. במצב זה הולכות ונוצרות מסביב למיפרקים אלה קשריות, הנקראות קשריות על שם הברדן (Heberden Nodes). במיפרקים נגועים אלה קיימת דלקת ניכרת יותר מאשר במיפרקים אחרים הנתקפים במחלה זו. התלקחות התהליך הדלקתי יכולה להופיע כמה פעמים בשנה.

טבעה של מחלת האוסטיאוארתוזיס שהיא עלולה לפגוע במספר מיפרקים בגוף, אולם בדרך כלל היא נותנת ביטוי קליני ממשי רק במספר מוגבל של מיפרקים, לרוב במיפרק אחד או שנים. הסיכוי שאדם החולה במחלה זו יזדקק לכיסא גלגלים הוא נמוך.

רטיבות ושימוש במים אינם הגורמים למחלה ואינם מחמירים אותה. יחד עם זאת, החולה ירגיש אי-נעימות במגע עם מים קרים, ולכן מומלץ שהמים שעימם הוא בא במגע יהיו חמים.

גורמים

ישנם מספר גורמים שכל אחד מהם יכול לסייע להופעת המחלה. ראשית ישנו הרקע התורשתי. הנזק לסחוס עלול להתרחש אצל אלה אשר אחד מהוריהם סבל מתופעה דומה. אצל אנשים בעלי עודף משקל הסחוס ניזוק יותר מאשר אצל בעלי משקל גוף תקין. תהליך זה במיפרקים שכיח יותר בקרב הרגילים לעסוק בספורט במשך שנים מרובות, בעיקר ריצה יומית. בנוסף לכל אלה מתרחשים בסחוס תהליכים ביוכימיים-פתלוגיים, הגורמים נזק לסחוס.

תנועה רצופה של המיפרקים המלווה בלחץ כבד עליהם עלולה להביא להתפתחות אוסטיאוארתרוזיס. אצל אצנים מתפתחת המחלה בברכיים בשכיחות גבוהה יותר מאשר באוכלוסיה שלא עוסקת בספורט הריצה. כמו כן מופיעה מחלה זו בשכיחות גבוהה יותר אצל עובדים המפעילים פטיש אוויר, עבודה פיזית קשה הדורשת מאמץ רב של הידיים וגורמת לזעזוע מתמיד שלהן. קלדנים וקלדניות רבים מתלוננים על כאבים באצבעות הידיים, אך רק אצל חלק קטן מהם מופיעים שינויים המתבררים כאוסטיאוארתרוזיס. ייתכן שללא קשר לעיסוק מתפתח אוסטיאוארתרוזיס, אם כי לא הוכח קשר ישיר בין הקלדה ממושכת לבין הופעת מחלה זו.

עודף משקל מהווה גורם מסיע לאוסטיאוארתרוזיס של הברכיים. לעומת זאת אין קשר בין עודף משקל לבין תהליך אוסטיאוארתרוזיס בירך.

אצל אלה הסובלים מאוסטיאופורוזיס (ירידה בצפיפות העצם), אוסטיאוארתרוזיס שכיח פחות! לא ברורה הסיבה לתופעה זו.

לבנות לאמהות חולות ב אוסטיאוארתרוזיס של מפרקי כפות הידיים יש סיכוי גבוה לחלות באותה מחלה עם תופעות זהות. כלומר ישנו כאן גורם גנטי ברור. עדיין לא ידוע אם קיים גורם גנטי כשהתהליך הניווני מתקיף מיפרקים אחרים בגוף.

טיפול

הטיפול התרופתי במחלה מאכזב. משתמשים בעיקר בתרופות לשיכוך כאבים, במשחות מקומיות ובטיפולים פיזיקאליים.

מחלת האוסטיאוארתרוזיס, הפוגעת בברך, גורמת לכאבים בהליכה ולהגבלה בתנועה. מומלץ להמשיך בהליכה ולהרבות בהפסקות למנוחה. יש לציין שהליכה מתונה אינה בהכרח מגבירה או מזרזת את התהליך של המחלה. כשהכאבים בלתי נסבלים וקיימת הגבלה ברורה בתפקוד היומיומי, מומלץ לבצע ניתוח החלפת הברך. בניתוח זה מוציא המנתח (אורתופד) את חלקי הברך הפגועים ומכניס במקומם חומר מתכתי המהווה ברך מלאכותית. כמובן שחומר זה אינו מעוצבב על ידי עצבים ובכך נמנעים כאבים. הוא מאפשר תנועה חלקה וחופשית של המיפרק, ונמנעת ירידה תפקודית.

ניתן לנסות טיפול במרחצאות מרפא. יש להקפיד על הכללים הבאים: טיפול רצוף בן עשרה ימים לפחות, שימוש באמבט מים מינרליים בטמפרטורה גבוהה, חבישות בוץ, גופרית ומנוחה. שילוב של כל הגורמים האלה ביחד ימצה את תהליך הריפוי בצורה הטובה והיעילה ביותר. טיפול ממושך ואגרסיבי במרחצאות מרפא אינו מומלץ.

במשך התהליך הניווני של מיפרק הברך עלול להצטבר בתוכו נוזל. הנוזל, שכמותו הולכת וגדלה עם הזמן, גורם לעלייה בלחץ התוך-פרקי ולכאבים. לכן רצוי לשאוב את הנוזל, ובאותה הזדמנות גם להזריק קורטיזון לתוך הברך. נהוג להזריק כל חודשיים-שלושה. הזרקות לתוך המיפרק בתדירות גבוהה יותר עלולות לגרום נזק לסחוס. פעולות אלה משפיעות לטובה על המיפרק, הכאבים יפחתו והנפיחות תרד.

יש משחות המכילות חומרים בולמי אנזים ציקלו-אוקסיגנזה שאינן מכילות קורטיזון. משחות אלה, דוגמת וולטרן, אקסיפן, בן-גיי, דיקלורן ג'ל ואחרות נמרחות על המיפרק הפגוע ויכולות לחדור מבעד לעור לרקמות הסובבות את המיפרק. בעבר הוכח שיש באפשרותן לחדור עד לחלל המיפרק. המשחות יכולות להשפיע באופן ישיר על התהליך הדלקתי הבינוני המתרחש במיפרק.

במספר רב של מרכזים פיזיותרפיים משתמשים בשמן פרפין חם לטיפול באוסטיאוארתרוזיס של מיפרקי כפות הידיים.

בתהליכים ארתריטיים הפוגעים במיפרקי כפות הידיים מומלץ להשתמש בסד, השומר את היד במצב מנוחה. הסד המוצמד אל כף היד לכמה שעות ביום מונע תנועה של המיפרק, וכך מפחית כאבים.

מקובל לבצע שמונה טיפולי אולטראסאונד להקלה על הכאבים ואחר כך להפסיק למספר שבועות. במידת הצורך ניתן לחזור שוב לסדרה נוספת של טיפולים.

הידרותרפיה (טיפול בבריכת מים חמים) מאפשרת ביצוע תרגילים המביא לחיזוק של השרירים. החולה משקיע פחות מאמץ בתנועות, מאחר שהגוף קל יותר במים, וכך ניתן להניע בקלות מיפרקים פגועים. הטיפול מומלץ מאוד לחולי אוסטיאוארתרוזיס הפגועים בירכיים, בברכיים או בכתפיים. ניתן להעזר במערבולת מים (ג'קוזי). החולה מכניס את ידיו הפגועות במחלת מיפרקים אל תוך המכל. המים צריכים להיות חמים, בטמפרטורה של 32 מעלות. מומלץ מאוד למרוח משחה טיפולית מיד לאחר הטיפול.