נשים הריון ולידה גברים ילדים ונוער גיל הזהב שיניים רפואה-כללי
ספורט וכושר רפואה ומשפט דיאטה ותזונה מין וזוגיות רפואה משלימה

תופעת האלימות במשפחה

והתופעה בישראל

שאלות?  פורום אלימות במשפחה...

תופעת האלימות כלפי נשים במשפחה

התופעה של אלימות כלפי נשים במשפחה קיימת כבר מאות בשנים אולם המודעות המחקרית, הציבורית והפוליטית ברחבי העולם החלה רק בראשית שנות ה-70 של מאה זו, הודות לפעילותם של ארגוני הנשים המוסדיים והלא מוסדיים בהבניית הבעיה כבעיה חברתית. התופעה מאופיינת בהתנהגות מתעללת הנמשכת לאורך שנים והמסלימה בחומרתה עם עבור הזמן וזקוקה כמעט תמיד להתערבות חיצונית כלשהי על מנת להפסיקה.

יש להדגיש כי הסטיגמה לפיה אלימות קיימת בחלקים מיוחדים של האוכלוסייה הינה שגויה מיסודה. האלימות קיימת בכל השכבות הסוציו אקונומיות, אצל עולים ותושבים וותיקים, בכל העדות ובאוכלוסיות בעלות רמות השכלה שונות.

אפיוני הגבר האלים

הגבר האלים יכול להיות בכל גיל, השכלה ושכבה סוציו אקונומית. כ-80% מהגברים האלימים מתפקדים בצורה נורמטיבית ותקינה במערכות אחרות והם נראים סימפטיים ולא מאיימים - אנשים מן הישוב.

סוגי ההתעמרות המאפיינים את הגבר האלים הינם

  1. רכושנות כלפי האישה.
  2. קנאה לאישה - כהצדקה לשימוש באלימות.
  3. בידוד האישה ( ביקורת מעשיה, בדיקה לאן היא הולכת וכד`).
  4. הפחדת האישה ( שבירת חפצים, פגיעה ברכוש, שימוש בנשק).
  5. האשמת האישה באלימות כלפיה.
  6. הכחשת האלימות.
  7. איום בפגיעה עצמית והתאבדות.

אפיוני האישה המוכה

האישה המוכה אף היא יכולה להיות בכל גיל, השכלה ושכבה סוציו אקונומית. אישה מוכה יכולה להיות עצמאית ומוצלחת בתחומי חיים אחרים. הנשים תופסות את עצמן כאחראיות להצלחת הקשר ולכן מרגישות פעמים רבות כאשמות באלימות של בני זוגן כלפיהן. הן נוטות להאמין כי קיומה של מערכת יחסים תקינה תלויה בהן והן אלו שתוכלנה לשנות את המצב והדבר נוסך בהן תקווה שהמצב אכן ישתנה. תחושה זו מתחזקת היות ובן הזוג המכה נוטה בדרך כלל להאשים אותן באלימות שלו. הנטייה להאשים את בנות הזוג באלימות ו/או להכחיש את קיומה מאפיינת גברים מכים רבים.

מנגנוני הגנה

על מנת לשרוד במערכת הזוגית הנשים המוכות מפתחות מנגנוני הגנה – המנגנון המרכזי הינו מנגנון ההכחשה – האישה המוכה עושה הפרדה בין הגבר שאוהב אותה ובין הגבר שמכה אותה.

מנגנון נוסף הינו מנגנון הרציונליזציה – באמצעותו האישה מעמידה צידוקים והסברים הגיוניים לכאורה לעובדת היותה מוכה.

מנגנון אחר מתבטא באימוץ תפיסת העולם של הגבר זאת על מנת לצמצם את רמת הסיכון להרגיזו.

האישה מכניסה עצמה למעגל קסמים אשר גורם להידרדרותה הנפשית: ככל שתלותה בבן זוגה גדלה, כך גדלה חשיבותו בעיניה וגדלה נכונותה לסבול את תהפוכותיו והתאכזרויותיו. היא מאשימה עצמה עוד יותר על שאינה עומדת בציפיותיו, אישיותה מאבדת עוד ועוד מעצמאותה ואין היא יכולה כלל להתבונן במצבה מבחוץ. בסופו של דבר למרות מאמציה לא להרגיזו מגלה האישה שהאלימות רק מחריפה.

התפיסה הרווחת לפיה הגבר מכה את בת זוגתו כל הזמן אינה נכונה. במקרים רבים האלימות כלפי האישה אינה רציפה, ברוב המקרים קיים מעגל אלימות – שלב ההתפרצות, לאחר מכן שלב הפיוס וההתנצלות לאחר מכן תקופת רוגע וחוזר חלילה.

התופעה בישראל

בישראל הועלתה הבעיה לסדר היום הציבורי בראשית שנות ה- 70`, בתחילה היו שהתכחשו לה ואחד מחברי הכנסת אף טען בדיון שנערך בכנסת ב-1975 בנושא כי: "לא יתכן שבישראל יש בעלים המכים את נשותיהם". מאז צעדה החברה הישראלית כברת דרך ארוכה תוך הכרה בקיום התופעה ובצורך לטפל בה: הוקמו מקלטים לנשים מוכות ומרכזים לטיפול באלימות, נחקקו חוקים רבים מהמתקדמים בעולם ומקרי רצח בתוך המשפחה נמצאים בראש מהדורת החדשות. למרות זאת עדיין רחוקים אנו ממיגור התופעה.

היקף התופעה אינו ידוע במדויק בארץ או בעולם. כל אומדן שונה ממשנהו ואין אפשרות לדייק בשל התרחשותה ברוב המקרים בתוך הבתים ומאחורי דלתות סגורות ומסוגרות.

בוועדה הבינמשרדית לטיפול בבעיית האלימות במשפחה (נובמבר 1998) הוגדרה התופעה: "אלימות כלפי נשים על ידי בני זוגן הינה שימוש בכוח פיסי, מיני ופסיכולוגי, לא לגיטימי, של הגבר כלפי אשתו".

על סמך הערכות חלקיות וניסיונות השוואה למדינות מערביות , מעריכים כי בארץ ישנן כ-200,000 נשים מוכות וגברים מכים וכ-600,000 ילדים עדים לאלימות, דהיינו – כל אישה שביעית הוכתה לפחות פעם אחת בחייה על ידי בן זוגה. מאז שנת 1990 ועד סוף חודש יולי 1999 נרצחו 121 נשים על ידי בני זוגן (בשנת 1999 עד חודש נובמבר נרצחו 9 נשים ע"י בן זוגן). הווה אומר, בממוצע פעם בחודש נרצחת אישה על ידי בן זוגה.

המספרים הנ"ל מצביעים על תופעה חברתית חמורה המחייבת התייחסות מעמיקה ומחייבת העלאת הנושא על סדר היום הציבורי.

כיום קיימים בארץ 13 מקלטים על ידי 10 ארגוני נשים ועמותות שונות בניהם מקלט אחד בלבד המיועד לנשים ערביות ומקלט אחד בלבד המיועד לנשים חרדיות. כמו כן בערים רבות הוקמו מרכזים לטיפול באלימות במשפחה הנותנים מענה הן לנשים המוכות והן לגברים המכים. ויצו מפעילה שני מקלטים לנשים מוכות ושלושה מרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.

איתור סימני האלימות בתקופת החיזור וחשיבותם

מחקרים מצאו כי כ-80% מהגברים המכים היו עדים לאלימות בביתם או חוו אלימות. כ-60% מהנשים המוכות גדלו בבתים בהם הייתה אלימות. חשיבות השפעת המשפחה הינה גדולה והיא מהווה את התחנה הראשונה בטיפול באלימות.

הקהילה החברתית בכלל ובית הספר בפרט הינם התחנה השניה בה ניתן לסייע לבני נוער לעשות שינוי, לצאת ממעגל האלימות או להימנע מלהגיע אליו. אנו מאמינים כי בידי אנשי חינוך, עובדים סוציאליים מדריכים בתנועות נוער וכד` הכוח למנוע את מימוש פוטנציאל האלימות במקרים בו הוא קיים, וכן האפשרות לחנך את בני הנוער כיצד יש להתנהג במקום בו מתגלים סימנים ראשונים לאלימות.

בדרך כלל הקשר עם בן זוג אלים מתחיל בצורה רומנטית וסוחפת כיאה לתקופת החיזור, אולם קיימים סימנים רבים אותם ניתן לאתר עוד לפני המכה הראשונה, סימנים המתגלים במקרים רבים כבר בראשית הקשר הזוגי – בתקופת החיזור.

סימנים המעידים במרבית המקרים על פוטנציאל למערכת זוגית אלימה

  1. חשדנות רבה.
  2. רכושנות.
  3. קנאות מופרזת (המובילה להתנהגות אובססיבית כגון: מעקב, שיחות טלפון חוזרות ונשנות).
  4. מצבי רוח קיצוניים.
  5. בידוד בת הזוג מהחברה ומן המשפחה.
  6. ביקורת מתמדת ואי הערכה של רגשות בת הזוג, מחשבותיה והישגיה.
  7. התקפות מילוליות על בת הזוג ועל אנשים אחרים.
  8. האשמת בת הזוג בכל דבר שאינו מסתדר בזוגיות ובחיים המשותפים.
  9. הכחשת התרחשות אירוע.
  10. איומים באלימות.
  11. איומים בפגיעה עצמית.

סימנים ראשוניים אלו מנבאים ברוב המקרים מערכת זוגית אלימה !!!

הבעייתיות המתגלית בנושא האלימות נגד נשים בקרב בני נוער הינה אי מודעות ואף ההתכחשות לסימנים אילו כסימנים המקדימים מערכת יחסים אלימה.

הנטייה הינה לפרש את הסימנים כסימנים מחמיאים – סימני חיזור, כגון

  1. "הוא מתקשר אלי המון בגלל שהוא כל כך מתגעגע אלי".
  2. "הוא מעורב מאד בחיי מאחר ואכפת לו ממני".
  3. "הוא רוצה שנהיה ביחד כל הזמן בגלל אהבתו הרבה אלי".
  4. "יש לו מצבי רוח מאחר והוא בן אדם כל כך מיוחד ואני כל כך ברת מזל".

בת הזוג מפתחת מערכת הכחשה ורציונליזציה להתנהגות בן הזוג אשר מנקה את בן הזוג מכל אשם ועוזרת להפוך את הבלתי נסבל לנסבל.

בנוסף, קיימת נטייה להתעלם מהערות הסביבה הקרובה – בני משפחה וחברים – אשר מפתחת חשדנות לגבי טיבו של הקשר, ואף להגיע לעיתים למצב של בידוד חברתי ומשפחתי. במקרים בהם הסביבה החיצונית אינה חושדת בטיב הקשר יש נטייה של בת הזוג שלא לשתף את הסביבה בשל רגש הבושה.

כמו כן בת הזוג מפתחת מנגנון האשמה עצמית ("אם רק אהיה טובה יותר… מבינה יותר..הכל יסתדר", "הייתי צריכה לדעת ש..", "הייתי צריכה להבין…") מנגנון זה נתמך כמובן על ידי בן הזוג.

הכניסה למערכת היחסים ההרסנית היא הדרגתית ולעיתים בלתי מורגשת. במקרים רבים כאשר האישה מזהה את הימצאותה במערכת יחסים אלימה, היא כבר נשואה, אם לילדים, מבודדת ממשפחתה ומחבריה ובעלת בטחון עצמי ירוד.

שאלות?  פורום אלימות במשפחה...

קישור לאתר ויצו ישראל...

מומחים - צוות מקצועי משיב לשאלות

תנאי שימוש הצהרת סודיות תגובות אודות מפרסמים