עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
לכולם יש הפרעת קשב?
ד"ר נויה ספקטור (14.12.2014, 9:17)שלום רב לבאי הפורום,
ברוכים הבאים אלינו. נדמה שלכולם יש הפרעת-קשב. מגישים בטלויזיה, מראיינים ברדיו, כתבים - כולם ממהרים להוציא את הנושא אל הפועל ולחוות את דעתם על הפרעת קשב ועל הטיפול בה, ומעידים על עצמם, כדוברים מתוך נסיון אישי. ואמנם, האבחנה מתרחבת. והשאלות: מה גורם לאנשים להכריז על עצמם הכרזות, לשתף את האומה בקשיים ובדרכם להתמודד עמם. אלא שפעמים רבות, המעיד על עצמו הוא כתב או מגיש בטלויזי, חשוף לעין צופים רבים ומכתיב התייחסות ועמדה אישית לילד קטן ונבוך ולאמו הלוחמת במערכת שלא סיפקה את הדרוש לבנה, כך לדעתה, כך לדעתו. בתוך התסבוכת הזו - הילד נפגע, כי הוא הופך דובר חסר-מילים וידע, חשוף לקהל צופים ששופט את התנהלותו הנבוכה וחובר לאם לוחמנית שאינה ערה לחשיפה המזיקה של ילדה ולחסר הגדול בידע שלה. כל-זאת, מתוך תחושת פגיעות עמוקה שהיא חשה כלפי המערכת. ומה אומר לה הכתב המלומד? "לי היו (ואין דבר כזה "היו". אם היו - קיימות גם היום) הפרעות קשב וההורים שלי התנגדו ל'ריטלין', וגם אני לא רציתי, ואתם רואים לאן הגעתי..." וחשוב כאן להדגיש: הילד הקטן הנבוך, שהופנה אל החינוך המיוחד ע"י מערכת שזו דרכה להציע עזרה לילד ולאם שלא מצאו את דרכם במערכת הרגילה ולא מצאו את הידע והכוחות והיכולת להתמודד עם מה שלא נראה להם מתאים לילד, ניזונים מהצלחתו של הכתב-המגיש ונהנים לחשוב שדרכו של כל מי שמתקשה ולא מסכים עם קבכיעות ודרישות במערכת - היא להילחם ולנצח. חבל. הילד ואמו ידעו לספר על בית ספר מצויין, עם מורים משכילים ותומכים, ו"רק הילדים לא מתאימים לילד הזה". אולי, ואולי לא. החשוב בסיפור הזה הוא לדעת שמהופעה שטחית בטלויזיה אפשר רק להינזק, ולא לנצח. חבל שהמגישים, העורכים והכתבים משתפים פעולה ודוחקים בילדים והורים לחשוף את הקשיים שלהם ולא לדעת כיצד לפתור אותם.
מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה
דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית – חינוך מיוחד