עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
ביישנות
איילת אפשטיין (29.3.2016, 1:04)שלום רב גלית,
את משתפת אותנו בהתלבטות שלך לגבי הביישנות והמצב החברתי של בנך בן ה-5.
אני מעריכה את היכולת שלך לראות את התכונות הטובות והרבות של בנך, מעבר לביישנות שמטרידה אותך. באמצעות התאור שלך אותו כילד טוב, נבון ויצירתי אני מנחשת שהוא גם בעל דימיון עשיר ויכול להעסיק את עצמו ולהנות מחברת עצמו, שזו יכולת חשובה ביותר שלא לכל ילד יש.
את מספרת שיש לו קשר טוב עם הצוות אבל שהוא לא מברך אותן בבוקר. האם יכול להיות שבגלל שקשה לו להפרד ממך בבוקר, בגלל שהוא מדוכדך, קשה לו להגיד יפה שלום? אם זה נשמע הגיוני אז אני ממליצה לך לא להיות מוטרדת מכך, ולהניח לו, במיוחד לאור העובדה שיש לו קשר טוב עם הצוות. אני ממליצה לחשוב ביחד עם צוות הגן איך לעזור לו להפרד בקלות כי אולי לאחר שהפרידה בבוקר תהיה נעימה הוא יוכל לברך יפה את הגננות.
דבר נוסף שראוי להערכה הוא המודעות שלך לדוגמה האישית של ההורים. הילדים שלנו צופים בנו מדי יום ביומו ולומדים למידה משמעותית מהמודלינג שאנחנו מראים להם. אם אנחנו טיפוסים שמספר מצומצם של חברים מספיק להם, יש סיכוי גבוה שהילד שלנו (התפוח שלא נופל רחוק מהעץ...) יהיה דומה לנו. חשוב לזכור שיש אנשים שהם חברותיים מאוד ותמיד יש סביבם הרבה חברים. לעומתם יש אנשים ששניים או שלושה חברים טובים וקרובים מספיק להם. הם באמת מרוצים ממצבם, זה מספק את הצורך שלהם בחברה, והם לא זקוקים ליותר מזה.
בשלב הראשון, האני ממליצה לקבל את הילד כפי שהוא, עם שפע התכונות הטובות שלו לצד הקשיים שלו. כדאי להימנע מתיוגו כביישן ולפרש אחרת את התנהגותו (למשל שגם לו, כמו לכם, מספיק חבר אחד או שניים). קבלת הילד וחיזוקו על היכולות שהוא מפגין הם שלב ראשון וחשוב בדרך להפחתת הביישנות. יכול להיות שזו התנהגות זמנית שתחלוף ככל שהילד ירגיש בטוח יותר במשפחה, בגן ואח"כ בחברת זרים. כפי שקרה לכם.
ביחד עם זאת, בהתנהגות של ביישנות , יש חשיבות רבה לתגובת ההורים כדי שההתנהגות לא תתקבע או אפילו תחריף. לכן אין לבקר אותו או לשאול אותו "למה אתה מתבייש"? (הרי אין לו תשובה על כך...). יש להגיב אליו ממקום של תמיכה כשהוא זקוק לכם, ממקום של אמון ביכולתו ושסומכים עליו שיוכל להתגבר בהדרגה על הביישנות. אפשר להציע לו את עזרתכם אך לא לדבר בשמו או לפתור עבורו את הסיטואציה.
מעבר לכך, עזרו לו ליזום חברויות חדשות. שיזמין וילך לחברים, קחו אותו לגינה עם חברים, הזמינו אורחים עם ילדים, משפחה. זמנו לו סיטואציות חברתיות כדי שירכוש מיומנויות חברתיות.
ולסיום, בדקו את עצמכם – איזה דוגמא אישית אתם מראים לילד שלכם? אם יראה אתכם "לא ביישנים" ויחוש אמון לתמיכה שתתנו לו, סביר להניח שירגיש בטוח ליצור קשר עם ילדים ואנשים נוספים.
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*