עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
פירוק משפחה
סתיו (16.11.2016, 22:16)אורן שלום,
אני כותבת בכאב לב ענק. אני נשואה כחמש שנים מתוך 7 שנים שאני ובעלי יחדיו. יש לנו 2 בנות מקסימות בנות 4.5\2. מתחילת הזוגיות שלנו היה ברור שקצב המריבות לא סביר יחסית לשנת קשר ראשונה ואז לאחר שאיימתי בעזיבה, הצד השני עמד על כך שזה נגמר. איכשהו, לאחר הפרידה גיליתי שאני בהריון והגעתי אליו על מנת לשתף אותו(לא להכריח אותו בשום אופן) והא אמר שהוא אוהב אותי ושכמובן הוא רוצה להיות איתי. התחתנו כשהייתי בחודש חמישי. היו מריבות על הכל..אם ניקח ספקטרום של רגש, אנחנו בדיוק בצדדים המנוגדים. אני מלאת רגש אילו הוא, שחווה בית אלים, שרצה לברוח ממנו למד להתנתק, לברוח מחוץ לבית. ככל שכעסתי יותר על מה שאיני מקבלת ממנו, כך הוא התרחק יותר בהתאמה. לימים נכנסתי להריון שני, הוא הפציר בי להפיל אילו אני ששמעתי דופק בעת בדיקת אולטרסאונד לא הייתי מסוגלת להישמע להנחייתו המפורשת, ילדתי את ילדתי השנייה. שנה ושלושה חודשים גידלתי תינוקת עם רפלוקס על מנשא. הוא לא היה חלק ועשה רושם שגם לא ממש מעוניין להיות חלק. הרי אני הבאתי את זה ל עצמי. במהלך הקשר חוויתי ביטויי אלימות מילולית ופיזית. בראש השנה האחרון, כעס על כך שהבית אינו מסודר לפתע נזרקו עליי זוג נעליים מול הילדה הגדולה שלי. אני לא יכולה לתאר את תחושת ההשפלה שמלווה אירועים כאלו. הניסיון להפחית או לבטל את קיומם..כשחזר מערב ראש השנה שאותו חגגנו בנפרד בעקבות המקרה, הצהיר כי מרגע סיום החוזה אנחנו עוברים לבתים נפרדים ומתגרשים. אני לקחתי את זה מאוד קשה. אני הייתי שם כל השנים האלו, הוא התקדם(מהנדס חשמל במקצועו) אני נעצרתי בשני תארים ראשונים בביולוגיה. רוב הזמן אני טיפלתי בבנות במסירות אינסופית ואילו הוא היה שם כשמסתדר ולא באופן עקבי. העניין הוא, שאחרי הכל ולמרות הכל, אני אוהבת אותו. בשלב הראשון האשמתי את עצמי..שאם לא הייתי כעסת עליו כל הזמן ומבקרת אותו על התנהגותו עם הבנות אז אולי הדברים היו נראים אחרת..ואז הבנתי שהחלוקה היא חלוקה שווה..דרושים שניים לבנייה ולהרס. יש ליין שהלכנו למספר מפגשים אל יועצות זוגיות, אך הם לא צלחו. או שעזבנו ברגע שיה מעט מעט שיפור או שבפעם האחרונה כל אחד מאיתנו הלך בנפרד פעמיים ועוד לפני שהגענו למפגש משותף, הוא הצהיר כי הוא עוזב. הבעיה היא...שכבר התרסקתי ואז איכשהו יצא ששכבנו כבר פעמיים, כמובן שאני היא היוזמת והוא זה שאיכשהו נכנע..חשבתי שזה יקרב אותו באיזו דרך, אבל לא...הוא נשאר החלטי. אמר לי השבוע לאחר שהתחננתי שננסה עוד פעם אחת, שניסינו המון פעמים ושהרגש לא הוביל אותנו לשום מקום טוב, שהוא איבד את שפיותו בשנים האחרונות, שהוא רווי, עייף, מותש וחסר יכולת להמשיך. שאולי עוד שנתיים...ואילו אני המשכתי במסע השכנועים.. שיש בנות ושכמובן אף אחד לא ישתנה, אבל התפיסה שלנו עשויה להשתנות וכו..הוא אמר שבכל מקרה, אנחנו נחתום על חוזה גירושים ללא תאריכים וברגע שדברים לא יעבדו הוא ישר יגיש לקבלת גט כי הוא בטוח שהדברים לא יעבדו. אז שאלתי אותו, אז מה הטעם אם אתה כל כך בטוח? אז הוא אמר שהוא בטוח שזה לא יעבוד אבל אולי פתאום יהיה לו טוב? הוא אמר שבוע שעבר שהוא לא רוצה להשלות אותי, מד שני הבוקר שכבנו..בערב דיבר בורה קורטית. אני מבולבלת...ובעיקר אני יודעת שאם יעשה חוזה שכזה, הוא יגרום לסכסוך ביננו מאחר והוא לא יסכים לחלק מהדברים שעומדים לעלות על הפרק, גם כי הוא קמצן ובעיקר דואג לעצמו ולבנות. (למרות שאומר פעם אחת שדואג לי..ופעם אחרת שלא אהיה עליו נטל). אני מוטרדת מאוד מהבנות...מההיבט הרגשי. אני מודאגת גם שלא אתגבר עליו, הרי בכל זאת הוא ימשיך להיות חלק מחיי..ובכלל המחשבה על נחישותו לפרק גורמת לכאב עז. אני לא יודעת כמה אני מאמינה בפרק ב לגביי..אולי כל גבר שאכיר אתאכזב ממני ויעזוב בסופו של דבר? אולי אני אישאר לבד? בינתיים, המצב הוא כזה שהוא עושה רישיון ג' ומעוניין לקנות קראוון ולגור בו (חלום שלנו מפעם שמעוניין להגשים בעצמו), מישהי אחרת אין לו...אבל כן יצא לו לצאת עם חבר רווק ובכלל להיחשף לבחורות חדשות. הוא אומר שזה לא מעניין אותו..האמת שהוא לא פלרטטן או אחד כזה שמתעסק בנושא הזה. הרגשתי שהיה נאמן לי. היו לנו תקופות קצרות שבהן היה טוב. כשטוב אז טוב, אבל הטוב קצר. הוא לא זוכר את הטוב..מרוכז רק במה היה רע. האם נתקלת במהלך שנותיך בתחום בגבר שלהוט עד כדי כך לסיים את הזוגיות עם אישתו וחוזר בו? האם יש מקום לתקווה כלשהי במקרים מהסוג הזה? מה אתה חושב באופן כללי?