הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

אולטימטום?

לימור(2.2.2017, 23:52)

תודה רבה על תגובתך.

כמה דברים:

1. בעניין הטיפול- כבר היינו אצל 5 יועצות / מטפלות
מארבעת הראשונות פרשנו באמצע - 2 מהן לא התאימו לו, אחת יקרה מדי + טען שהוא קיבל ממני תחושה שהיא לא מתאימה לי, 1 הפנתה אותנו לטיפול אישי כל אחד- אני הלכתי והוא לא. האחרונה - סיימנו איתה תהליך. 30 מפגשים שבסופם היה יעד להגיע להחלטה אם להתגרש או להישאר. אני הרגשתי שעזרה לי בתובנות לגבי "איך אני בזוגיות" מה אני רוצה ומה אני מוכנה לתת וכו'. החלטתי להישאר + החלטתי להביא ילד (דבר שלפני כן התלבטתי) אני חושבת שהיא כיוונה אותי לקחת בחירה אמיצה וזה מה שניסיתי לעשות כשנשארתי. הוא מבחינתו עד היום אומר שאין לו מושג מה התועלת שהייתה במפגשים אלו, מה היא עשתה? מה הייתה הפונקציה שלה. אני אומרת לו שלדעתי עזרה והעיקר שאני לקחתי מהטיפול את מה שלקחתי.

כיום, אני לא מאמינה שטיפול יגע בו איכשהו עקב ע"ס שהפגין בעבר (הנ"ל)

עוד דבר חשוב- הייתי מאוד רוצה שילך לטיפול פרטני כדי ללמוד להתמודד עם כעסים. כי נכון שיכולתי לחכות עם השלט ולהוריד שלא בנוכחותו, אבל אני בטוחה שהיה רב איתי ברגע שהיה רואה את זה (ההבדל היחיד אולי הוא שלא היה סיבה למגע האלים של הדחיפה) אבל כן הייתה מריבה מכוערת. אותה מריבה שהייתה אתמול וגרמה לי להוריד "כאן ועכשיו". אני מודה שהיה שם מאבק כוח גם מבחינתי (לא פיזי מבחינתי אלה לעמוד על שלי נוכח ההקנטות וההקטנות שלו: "תקבלי קצת נורמות! תלמדי מה זה להיות אישה נשואה! ככה זה יהיה! אני החלטתי ואת לא תגעי!)

את הויכוח אם השלט צריך להישאר או לו, כולל כל הסמליות שהייתה בזה עבור כל אחד מאיתנו - זה ויכוח שאפשר לקיים. כל זוג יכול להתווכח על עקרונות ועם זה אין לי בעייה - יש לי בעייה עם התגובה הפיזית = ביטוי לכעס = אלימות

2. לגבי הסלמה וזה שהוא אוטם את עצמו - אני ממש מרגישה שזה נכון. הוא נהיה יותר ויותר קשוח, נטול רגש וענייני. אני כבר לא יודעת מה לעשות כי גם לי קשה להתרכך אליו כדי להתחיל קצה חוט של חיוביות אחרי שנאמרים דברים קשים מצידו ובייחוד אחרי אלימות

3. לגבי אולטימטום של גירושים - דווקא הוא זה שמאיים כל שני וחמישי בגירושים. כמעט על כל ויכוח מאיים - מבקש שזה יהיה בהסכמה - אני אומרת לו שאין הסכמה ואז הוא לא עושה כלום

הפעם דווקא אני אמרתי שאני רוצה להתגרש והוא אמר שאין בעיה. אמרתי את זה כי כבר הייתי בדילמה הזו לפני כן וכל פעם שיש הסלמה כזו אני מרגישה שטעיתי בבחירה והייתי צריכה כבר מזמן להתגרש פשוט אין לי אומץ להתחיל חיים חדשים. אז אמרתי את זה כהתחייבות - כדי שהוא כבר ידע את זה ולא תהיה לי דרך חזרה (אציין שנכון להערב הוא שאל אותי באדישות ובניכור "אז מה עושים? כי אני פשוט רוצה לדעת מה לתכנן" ללא כל רגש!)

4. תמיכה חברתית - אני די משתפת המון אבל רציתי דיעה מקצועית שלך. הקרובים שלי חסרי מילים. אומרים "את באמת צריכה כבר להחליט כי את כבר הרבה זמן סובלת וזה לא נראה כמשהו שהולך להשתנות"

האם מה שתיארתי נשמע לך כאלימות? (אני חוויתי את זה כאלימות שגרמה לי לכניעה מתוך פחד וחוסר וודאות מה הוא מסוגל לעשות) מה אתה חושב?

האם יעזור אם הוא יסכים ללכת לטיפול אישי? היות והזוגי לא נחשב בעיניו כמשהו שעזר גם אחרי שסיימנו תהליך מלא.

תודה רבה!