עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
כבר שנתיים וכלום לא השתנה
מיטל (3.2.2017, 21:07)
היי ד"ר אורן,
קודם כל רציתי להגיד תודה. קראתי כמה הודעות בפורום, וניכר כי המילים שלך תורמות ונוגעות באנשים.אז תודה על ההשקעה.
הסיפור שלי הוא כזה:
חוויתי לפני כשנתיים פרידה מבן זוג. הוא היה בן הזוג הראשון שלי, אז עצם היותו ראשון השאיר בי חותם, אך במבט לאחור איני כל כך בטוחה עד כמה היה חבר במלוא מובן המילה.
אסביר. הייתי חיילת באותה תקופה, והיינו נפגשים פעם בשבועיים למעט זמן. הקשר התנהל לרוב בהתכתבויות. לא היו הקרבות, לא היו שיחות עמוקות, לא היו התלבטויות. נהנו יחד. הוא גרם לי להרגיש מיוחדת, יפה, חכמה. נהנתי מתשומת הלב. התאהבתי, אך האם אהבתי? לא בטוחה.
נפרדנו כי הוא טס לטיול של חצי שנה, והרציונל אמר להפרד. במהלך הטיול הוא יצר קשר רק בהתכתבויות, לעיתים רחוקות. נפגשתי מזה מאוד. כל הביטחון שהרגשתי איתו התערער. הגעגוע גבר, הרגשות יצאו משליטה, התלות שלי בו גדלה, ורק דמיינתי את הרגע שיחזור ותחזור לי ההרגשה הטובה שהרגשתי איתו. מולו, הראתי בצורה מאוד מכוערת את חוסר הביטחון שנוצר בי, ורבנו הרבה. רבנו כל כך עד שכשחזר לא היה ניתן כבר לתקן. אחרי שניסינו לחזור לקשר, הפער היה גדול מדי, והקשר התנתק.
אחרי חצי שנה של התחזקות מהצד שלי. של הבנת הסיטואציה שחוויתי. של השלמה. של חיזוק עצמי. הבנתי את כל הטעויות שלי, שהתנהגתי לא בסדר, ואני מקווה שבפעם הבאה אשתפר ואהב את עצמי יותר כך שלא אהיה תלויה באף אדם.
יצרתי איתו קשר, הסברתי לו על התהליך שעברתי, הוא שמח בשבילי אך שם זה נגמר.
הקשר חודש שוב השנה. אנחנו לומדים באותה אוניברסיטה, ואני רואה אותו יחסית הרבה (צירוף מקרים מוזר כל פעם מחדש). כל פעם שאני נתקלת בו במקרה, אנחנו מחייכים וממשיכים, והלב שלי נצבט. למרות שאני יודעת שהכל לטובה ובזכותו למדתי הרבה על עצמי, אני מרגישה פספוס, שבמו ידי הרסתי משהו שיכל להיות טוב, כי הייתי ילדה קטנה. היום יש לו כבר מישהי חדשה, ואני רוצה לשמוח בשבילו, אך זה קשה עם הידיעה שעדיין בעצמי לא המשכתי הלאה.
איך משחררים?
אני לא רוצה לחשוב יותר על מה היה אם. לא רוצה לדמיין את היום שבו הוא יתחרט וירצה לחדש את הקשר. זה מבזבז לי אנרגיות חיוניות...אשמח לשמוע מה דעתך.