הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

פערים ברצונות

אחת(18.6.2017, 11:58)

היי. אשמח לחוות דעת בנוגע לבעיה שלי במערכת היחסים. אני בת 33 ובן זוגי בן 34

הכרתי את בן זוגי לפני שנתיים. הקשר התחיל עם הרבה מהמורות, הוא לא היה בשל לקשר וזה היה הקשר הראשון שלו, אני כבר הייתי עם המון קשרים מאחוריי וכבר יודעת מה אני רוצה ובאיזה כיוון.

למרות כל זה החיבור היה טוב, היה לנו כיף יחד, אך גם היו פערים בתקשורת, בעיקר ברגעי ריב/כעס. אני יותר תקשורתית והוא יותר מכונס בעצמו. אני יותר בשלה והוא יותר בוסרי ולא ממהר להתחייב. אחרי שנה הרגשתי שהקשר לא באמת מתקדם ונפרדתי ממנו. כמה שבועות אחרי הפרידה ובעקבות פניות רבות מצידו החלטנו לתת עוד צ'אנס, משהו אצלו התעורר ופתאום "קפצנו שלב" ועברנו לגור יחד.

הכל היה טוב ויפה. אך אחרי כמה חודשים של מגורים משותפים הבעיות התקשורתיות היו הרבה יותר ברורות וחווינו משבר דיי גדול שאני כבר חשבתי שוב לקום וללכת וכבר הייתי ממש מיואשת. ביקשתי ממנו שנלך לטיפול זוגי ולמרות סירוב עיקש בחודשים שקדמו לזה, הוא סוף סוף הסכים.

הלכנו לטיפול והוא פשוט עשה פלאים. הבעיות התקשורתיות שלנו השתפרו ברמות והזוגיות פרחה, פתאום ראינו איך אנחנו כן מצליחים וכמה כן טוב לנו בכל זה. שנינו עבדנו קשה בטיפול והוא היה מאוד מחוייב לתהליך מה שהפתיע אותי מאוד לטובה. בשלב כשלהו הוא החליט שהוא רוצה להפסיק את הטיפול, בזמנו הוא טען שהוא הרגיש שסיימנו אבל לאחר מכן הבנתי בעקבות שיחה איתו שזה פשוט היה יותר מדיי בשבילו, העבודה הייתה אינטנסיבית ודברים זזו מאוד מהר, והוא היה רגיל לקצב מאוד אחר ויותר איטי.

בסוף הסכמנו שניתן לזה קצת מנוחה ואז נשקול לחזור לטיפול, לא יודעת אם זה באמת יקרה אך ימים יגידו (אני רציתי להמשיך ומאוד כעסתי עליו שהתהליך נקטע באמצע).

העניין הוא שאני התחלתי להרגיש בחודשים האחרונים שאני מוכנה לעבור לשלב הבא. השעון הביולוגי מתקתק, חתונה פחות מעניינת אותי, אבל מרגישה את הרצון לילד. משהו שאף פעם לא הרגשתי ולאחרונה מתעורר. אני מנסה לדבר איתו על העתיד, ונראה שהוא בכלל לא שם. הוא אמר כמה פעמים ש"הוא ממש לא רואה את עצמו מביא ילד בעתיד הקרוב". אמרתי לו שלא הייתי רוצה להיות אימא בגיל מבוגר והוא ענה שגם הוא לא היה רוצה להיות אבא בגיל מבוגר, אבל למרות ההצהרות האלו לא נראה שהוא באמת מתכנן באופן פרקטי להביא ילדים בעתיד הנראה לעין. בכלל תכנון העתיד זה פחות מתאים לו ואני הרבה יותר חושבת על המחר ממנו.

מצד שני הוא אמר לי בעבר שהוא בחיים לא יילך לטיפול זוגי, או שהוא לא רואה את עצמו גר עם בת זוג וכד' ודברים כן קרו וכן היו דינמיים, לכן מצד אחד אני רוצה לקחת ברצינות הראויה את מה שהוא אומר, מצד שני יש בי מחשבות מדגדגות לאור ההיכרות עם העבר שיש מצב שדעתו תשתנה בעתיד הקרוב ושהוא ידביק את הקצב אלי.

מצד אחד... אני מתה מפחד שאני מבזבזת את הזמן שלי, מי יודע ואולי הוא יחליט שהוא בשל רק עוד כמה שנים, או לחילופין אשאר איתו עוד שנתיים-שלוש עד שאבין שזה לא קורה ואז יהיה מאוחר וקשה להתחיל מהתחלה עם מישהו חדש (גם בגיל 33 זה לא הכי פשוט)

מצד שני הבטן אומרת לי להישאר ולבטוח בו ובנו. אבל אולי אני מרגישה ככה כי אני אוהבת אותו ורוצה להישאר. אבל באיזה מחיר?

אני לא יודעת אם ומתי נחזור לטיפול הזוגי זה תלוי בו ולא בי אז זה פחות באופק כרגע ככלי למצוא את הפיתרון.