הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

2 קולות

קרועה(21.9.2017, 0:16)
בני 27, 8 שנים יחד קשר ראשון, עם כל המשמעויות של זה- המון תשוקה, בהתחלה, פרידות קצרות וחזרות לאורך הקשר וכניסה לשגרה ארורה, חסרת כל תשוקה ומין. אנחנו יחד, והקול הפנימי שלי לא מפסיק לצעוק תברחי מפה, הוא לא מתאים לך, משעמם לך, תבני את עצמך-חזקה ועצמאית יותר, פחות מרירה ומדוכאת. ואז מגיעים הקולות האחרים- את אוהבת אותו ככ, איך תחיי בלי חלק ככ עצום מעצמך ואולי כל הרדיפה הזאת אחרי המושלם והמתאים במיוחד עבורך היא המצאה לא קיימת של סרטים, של הדור הזה.. ולמה כשאנחנו לא מתראים כמה ימים כי הוא נוסע לאנשהו הקולות "הרעים" אני קוראת להם צועקים וצווחים ככ חזק- רע לך! הוא לא בשבילך!! אבל ברגע שהוא נכנס בדלת אני נמסה, מחייכת לעצמי שהכל בסדר ואיזו דרמטית את, טיפשונת. המלחמה הפנימית הזאת קורעת אותי מבפנים. הסביבה מתחילה ללחוץ על טבעת, על קבלת החלטות משמעותיות..גם הוא מתחיל לדבר על ילדים. והימים מתחלקים לימים של דיכאון מהמצב לשיעמום אדיש של בהייה בפלאפונים זה לצד זה או דיבורים על נושאים משעממים שכבר אין לי כח לשמוע. ההומור שלו אפילו מעצבן אותי..לפני כמה ימים חשבתי- אם לא הייתי מכירה אותו ופוגשת אותו עכשיו בחיים לא היה לי עניין להתחיל איתו קשר. אבל זה העניין, אני כן מכירה אותו והאהבה הבסיסית אליו, הקשר הרוחני שיש לנו שהוא מעל לשיחות משעממות או למין גרוע - איך אפשר להתעלם מזה? אני אבודה. מפחדת לפתוח בפניו הכל כי יום אחרי אני מתחרטת והוא עלול להפגע ולא לקבל אות חזרה