הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

אבא שלא אוהב להיות אבא או בעל ..

יפית(21.9.2017, 21:49)

אורן שלום,

לדעתי הכותרת נותנת תמונת מצב של ההתנהלות שלנו בבית. מעט פרטים טכנים, אני ובעלי נשואים שש שנים, ביחד 8 שנים, יש לנו שתי בנות בנות 5.5\3. לא חשבתי שהחיים בזוג יכולים להיות ככ קשים. מעולם לא הייתה לנו זוגיות קלה, זה בא לידי ביטוי במריבות רבות עוד לפני שנשאנו, למען האמת נפרדנו, גיליתי שאני בהריון, חזרנו וככה יצרנו לעצמנו חיים בצל תסכול ומרמור זה עם זו. לפני שנה בעלי יזם גירושים, שבר אותי לרסיסים ולבסוף בחר לנסות שוב, בשנה האחרונה כל אחד דרך על ביצים, אני דגלתי ב FAKE IT UNTIL YOU MAKE IT ואיכשהו הסתדרנו, אפילו כעסתי פחות. אבל...כאן מתחילים הניגודים, אני אדם חם, אוהב, רומנטיקן ובעלי ..טכני לחלוטין. סקס מכני- ללא משחק מקדים, לרוב משתדל לרצות את עצמו. אם רוצים להסתדר איתו צריך לסתום את הפה ולקבל הכל. הענין הוא, שהוא טס המון לארה"ב מטעם העבודה, נמלט מהבית מתי שיכול, מדי פעם מציין בפניי כמה הוא לא אוהב להיות אבא וכמה הוא גם לא אוהב להיות בעלי- הבנות באות איתי..הוא יושב עם הטלפון צמוד וזה בא על חשבוני ועל חשבון הבנות, לא אכפת לו מי משלם איזה מחיר, הוא בשלו. בהצעתי ובעידודי החל טיפול אצל אבי תפילין מקרבה בטוחה לטיפול בבעיות אלימות, אך במקום בשל אלימות מילולית שהחלה להתבטא כאלימות פיזית כלפיי וכלפיי הבנות. כמובן. שאני תמיד הבעיה...אני לא מפסיקה לבקר, לא מפסיקה לעצבן, אני גם כלומניקית. אני כזו כלומניקית שבאמת הפכתי לכזו, מהעבודה האחרונה פיטרו אותי, כי הייתי צריכה לתת שעות שלא יכולתי לעמוד בהם, כי העבודה של בעלי חשובה משלי. כך יוצא שהוא ממן את השכירות, הגנים, המיסים ואני את כלכלת הבית , כך יצא שאני בחמש השנים האחרונות בקושי מתקדמת באקדמיה או בכלל והוא עושה חיל בעבודתו. כי אני סביב הבנות 24\7 - אלו הבררות..והוא בעבודה. מעבר לזה ברתי מינוס של ארבעים אלף שח, כי למעשה אני הפרטנרית של עצמי, אם הייתי בחופשת לידה אז אני מימנתי אותה בשתי הפעמים ובכלל, הרווח שאני מרוויחה גם כשאני כבר עובדת לא באמת מציל ממינוס. אני בעלת תואר בביולוגיה מולקורית והוא מהנדס חשמל תואר שני- להבהרת פערי המשכורות. בכל אופן, ברור לי שאהבה מצידו אין. הוא אומר לפעמים שזה לא קשור לזה, אבל..באותה נשימה הוא לא מחבק, מנשק, אוהב..כשהכרנו הוא היה חג סביבי עם לבבות בחצי שנה הראשונה..משם ההדרדרות הייתה מהירה. מכאן ניתן להמשיך עוד הרבה...אבל לענייננו אנו..מה עושים עם גבר שלא באמת מעונין להיות אבא\בעל..שמחפש להיות רווק..כל החברים שיוצ איתם הם רווקים תל אביבים. מה עושים כשהוא מאשים אותי בהכל ולא יודע להתנצל.. אם אני עוזבת אז טכנית אין לי מקום מגורים\ פרנסה טובה או תמיכה משפחתית אם אני נשארת, הכל לא יציב, מאוד מבלבל ומאוד שוחק עבורי ועבור הבנות. זה כאילו שיש מה להפסיד בשני הצדדים ועדיין החשש מלהיות גרושה פלוס 2 לא מותיר בי אוויר לנשימה. אני לא מרגישה שאני בנויה להרפתקאה הזו...עד כמה שהוא לא באמת פרטנר, הוא לפחות שם, יש מישהו שישן לידי(גב אל גב אבל ישן), שאפשר לבקש ממנו עזרה, שאפשר לספר לו על הבנות..שהבנות רואות ומתגעגעות אליו. אולי עבור עצמי זה היה יותר קל. אבל אני חוששת שאני אהיה ככ מרקנת לאחר מכן שיהיה לי הרבה פחות לתת לבנות, אתעסק עם הנושא הכלכלי ועבודה סביב השעון ומעבר לכך אטרך להתמודד עם ההשלכות של גידול הבנות די לבד, כי ברור שהוא יהיה מאוד פסיבי. אני בוכה הרבה, מדוכדכת וחסרת כוח.. היינו בטיפול ביחד, זה לא עבד ועכשיו כל אחד בטיפול בנפרד, טיפול שלא עוזר לעובדות הבסיסיות שכבר שנינו יודעים... אף אחד לא יכול לסלוח לאף אחד. אגב, לפני כמה חודשים כשהרגשתי חמימות מידו זה גרם לי להיות רגועה, בטוחה ומלאת תקווה כאילו לא היה דבר, דחקתי הכל לפינה..אבל..כשהוא מתנתק זה מוציא אותי מדעתי אני מתחילה לבקר אותו והוא מבקר אותי ו..הכל חוזר חלילה..אשמח לעצת ינשוף...