הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

כל הצרכים בו זמנית?

בת 25(10.11.2017, 16:15)

שוב תודה על תשובתך. הרבה ממה שאמרת אכן נכון לגביי. יש לי פחד ממחוייבות מצד אחד, אך אני כן רוצה להיות בזוגיות. יש לי פחד גם מאמהות (שזה גם סוג של מחוייבות, אפילו הגדולה מכולן), אני לא יודעת אם בעתיד זה יעבור או לא. וגם באמת יש לי רצון להשיג את כל הצרכים בו זמנית. למשל, יש דברים מסויימים שהאקס שלי היה מספק אותם והחבר הנוכחי לא, וגם להפך. וזה מבאס אותי שאני צריכה לבחור להיות רק עם מישהו אחד בסופו של דבר, כי הרי אף אחד לא מושלם ואף אחד לא יספק לי אף פעם את כל מה שאני רוצה. אפילו שאלתי את בן הזוג הנוכחי שלי היום (כשאלה היפותטית) האם היה רוצה מתישהו לנסות להיות במערכת יחסים פתוחה. הוא אמר די בנחרצות שממש לא היה רוצה, שהוא מעדיף להיות בקשר רציני ומחייב. למה זה הפתיע אותי והיה נשמע לי מוזר? כאילו בהרגשה שלי זה לגיטימי לרצות מערכת יחסים פתוחה, אפילו רק באופן זמני, כדי לחוות את זה. והבנתי שזה נובע מהפחד שלי ממחוייבות, וכמו שאמרת, הרצון לקבל הכל ולהנות מכל העולמות. אבל כשאני חושבת על זה לעומק, באמת מערכת יחסים פתוחה לדעתי לא תעשה לי טוב לטווח הארוך. אני כן צריכה לנסות ולקבל את המצב כמו שהוא, שאני בקשר זוגי עם מישהו אחד וזהו. לפעמים אני מפנטזת וחושבת על בן הזוג הבא, שיהיה ככה וככה (לא בהכרח טוב יותר, פשוט שונה, יספק לי דברים שבן הזוג עכשיו לא מספק). אני מנסה גם במקביל לדבר עם בן הזוג על דברים שמפריעים לי, אבל יש דברים שזה פשוט עניין של אישיות, של דרך חיים וכו', וקשה לשנות. סתם הייתי רוצה לגוון, לפחות בפנטזיה... אבל כמו שאמרתי, גם קשה לי עם פרידות, ואני מרגישה שאני לא נוהגת בצורה הוגנת כלפי בן הזוג, ואני לא רוצה לפגוע בו.

אני באמת לא יודעת אם הפחד הזה ממחוייבות יעבור בסוף. אם זה עניין של גיל או של למצוא את הגבר הנכון, או שזה פשוט האופי שלי. אני חוששת שהעובדה שאני לא מוכנה להתחייב עד הסוף לאף אחד בסוף תגרום לי להישאר לבד.

אולי זה נובע גם מחוסר בטחון שלי, שאני בוחרת לצאת עם גברים שאני יודעת שלא מתאימים לי עד הסוף, ולא עם גברים שמוצאים חן בעיניי מאוד. אני חוששת להיפגע. אולי אני רוצה להשאיר לי את האופציה גם לצאת מהקשר בסוף, כדי להקל על הפחד הזה ממחוייבות. כי ככה אני מרגישה יותר בנוח, בלי לחשוב על העתיד יותר מדי. אבל לאחרונה אני מתחילה לחשוב על זה יותר ובאמת חוששת שאם לא אשנה את הרגליי במערכות יחסים, בסוף לא אמצא את הבן זוג שאני מניחה שארצה שיהיה לי בסופו של דבר לחיים.

אני גם מפחדת שבעוד כמה שנים פתאום אבין שהיה לי כבר בן זוג ממש טוב שהתאים לי (נגיד הבן זוג הנוכחי או האקס, כי שניהם באמת בחורים טובים ובני זוג טובים אליי, פשוט כמובן שאף אחד מהם לא מושלם, ולכל אחד החסרונות שלו..), וכבר "פספסתי את הרכבת". שהם כבר יהיו בקשרים חדשים ורציניים (אולי אפילו נשואים עם ילדים) ואני בסוף לא אמצא אף אחד, או רק בני זוג שיהיו פחות "איכותיים" או מתאימים לי.

אני באמת לא יודעת מה לחשוב. אולי דרך החשיבה שלי עכשיו היא מאוד ילדותית ובסוף אתבגר ואשלים עם העניין של זוגיות מחייבת, ואולי גם פחות אחשוש מפרידות.

אני רואה אצל חברות שלי מצד אחד בנות שהיו עם בן זוג אחד מגיל צעיר יחסית וזהו, בסוף איתו התחתנו או יתחתנו בקרוב, ובאמת יש להם זוגיות טובה והן שלמות איתה. אז אני מסתכלת על זה בתור דבר מאוד יפה שהייתי רוצה לחוות, ומצד שני מאוד מפחיד, של להיות רק עם מישהו אחד וזהו. מצד שני, יש חברות שהיה להן חבר או כמה (לחלק קשר ארוך, לאחרות קשרים קצרים יותר), אבל הקשרים האלה הסתיימו, והיו לא מעט קשרים. אז מצד אחד גם בהן אני קצת "מקנאה", שחוות קשרים עם כל מיני גברים שונים, ויוצאות וכו', ולא מחוייבות לגבר אחד. מצד שני, זה כנראה לא כיף עבורן להיות במצב הזה, אני גם בסופו של דבר אוהבת שיש בטחון ויציבות בחיי, ובין היתר אני מקבלת את זה מבן הזוג. שתמיד יש לי מישהו לדבר איתו, לחזור אליו בסוף היום וכו'. וגם אני לא יודעת איך הן מתמודדות כל פעם עם הפרידות. יש לי למשל חברה שנפרדה כמה פעמים מבני זוג, כי הרגישה שזה לא זה, והיא מחפשת להתאהב. האם זו בררנות יתר? או האם היא צודקת ובאמת אני גם צריכה להמשיך לחפש ולא "להתפשר"? אבל אני פשוט לא מסוגלת להיפרד ולפגוע ככה בבן זוג, אפילו שאני חושבת על פרידה לפעמים (גם עם בן הזוג הקודם זה היה ככה). מצד שני, מתבאסת שאין לי לפעמים אופציה להיות גם עם מישהו אחר שמוצא חן בעיניי, שאין לי את "החופש" הזה.

בקיצור, כמו שאמרת נכון, אני בעצם רוצה לחוות הכל בו זמנית ולהנות מכל העולמות (של להיות רווקה, של סתם לצאת לדייטים, וגם של להיות בזוגיות רצינית..). ואני אכן נמצאת בקונפליקט וזה מאוד מתסכל.

אני לא יודעת גם מה הדבר הנכון עבורי כרגע, וגם לעתיד. וכמו שאמרתי, מפחדת שבסוף אשאר לבד או בזוגיות לא מספקת (או כי אני מבזבזת בינתיים זמן עם מישהו שבסוף באמת ניפרד כמו שהיה עם האקס ואז כבר אפספס את כל ההזדמנויות שיש לי עכשיו אם הייתי רווקה, או שלהפך אגלה שאין שם בחוץ בחורים כאלה "נהדרים" ושכבר הייתי עם בני זוג ממש טובים ושעשיתי טעות כשוויתרתי עליהם).