עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
זוגיות ללא עתיד
מעיין (25.11.2017, 23:36)
שלום, רציתי להתייעץ לגבי הזוגיות שאני נמצאת בה.
אני בת 21 נמצאת בזוגיות הראשונה שלי בתקופה של 3 שנים. בן הזוג שלי בן 20, אנחנו מסתדרים טוב מאוד מבינים אחד את השניה ומאוד דומים באופי. בתחילת הקשר לא חשבתי שהוא יוביל לשום מקום מהסיבה הפשוטה ששום קשר בעבר לא ארך יותר מחודש בערך אז לא חשבתי יותר מידי עם מי אני נכנסת לזוגיות, מפה לשם זה נהיה רציני וועכשיו שאני כבר בת21 ולא 18 אני כן מתחילה לחשוב לכיוון חתונה וילדים י אני כן רוצה להתחתן מוקדם(25(
לגבי אורך לים אני והבן זוג שלי שונים מאוד , הוא פרש מהלימודים בגיל 15 אני סיימתי בגרות מלאה הכוללת 5 יחידות מתמטיקה , הוא לא החזיק מעמד בשום עבודה (מקסימום חודשיים) אני הייתי עובדת ומשרתת בו זמנית. אני מתכננת ללמוד באוניברסיטה בזמן שהוא לא יודע במה הוא רוצה לעסוק בעתיד. חשוב לי להביר כי העובדה שהוא לא עובד גרמה לי לשלם על ההוצאות של היציאות שלנו במשך השנים האחרונות. (אני עמידה מאוד מבחינה כללית אך בכל זאת זה לפעמים מפריע לי) למדתי לקבל אותו כי אני מאמינה שיש לו בעיות הסתגלות ובעיות דיכאון, אבל בכל זאת קשה לי לשפוט בו אדם על סמך מי שהוא בגיל 20. לאחרונה אני מתחילה לחשוב על החיים בעתיד ואני לא יכולה לסבוח את המחשבה שאני אעבוד ואקרע את עצמי והוא ישב בבית מובטל. כל פעם יש לו תירוץ אחר למה הוא לא עובד. אני רוצה גבר ברמה שלי אך מפחדת לאבד את החבר הכי טוב שלי, אנחנו באמת אוהבים אחד את השניה ומכבדים ומבינים ומכירים כמו שלא הכרתי מעולם. המחשב על לאבד אותו מעלה לי דמעות אך שוב, מה הסיכוי להצלחת הקשר בעתיד? האם שווה לי לחכות ולהמשיך אותו בתקווה שמשהו ישתנה ? אנחנו שונים בתחביבים שלנו, אני אוהבת לצאת לרקוד לשתות לראות סרטים לשבת עם חברים(אפילו אם אני מכירה אדם אחד בחבורה לא אכפת לי לבוא ולהכיר) אני פשוט זורמת לכל מה שמציעים והוא ההפך , כל דבר הוא לא רוצה או לא בא לו ואין לו מושג בכלל מה הוא רוצה לעשות רק מה הוא לא רוצה אני מפחדת שעוד כמה שנים אני אשב בבית אסתכל על הבן זוג שלי ואגיד למה לעזאזל אני איתו במקום להיות עם מישהו שמתאים לי על חוף הים ולראות שקיעה. אל שוב המחשבה על כך שהוא יהיה עם מישהי אחרת או שאני זו שאשבור אותו לרסיסים הורגת אותי. אני יודעת שהוא יהיה שבור ואני לא אוכל לשאת את הכאב שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי. אני אוהבת אותו מאוד, הוא האדם הכי חשוב לי. מיותר לציין שרוב הסובבים אותי הסתכלו על הקשר בצורה עקומה. מה לעשות?