עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
הלחץ, ושלומם הנפשי של הילדות
ד"ר אורן חסון (25.2.2018, 14:45)טל שלום,
אכן, טעיתי ושלחתי לך קישור לא נכון.
הפניה שלך מלפני חודש היא כאן, וזו שלפני ארבע שנים נמצאת כאן.
אבל הנה, מצאת את הקישור שמלפני שבועיים (8.2), שבו אפילו ענית לי ועניתי לך. ראשית, זה אומר לי שאת מאד בלחץ, עד כדי כך שקשה לך לעקוב אחר שאלות שאת שואלת ברשת. אני יכול להבין את זה, אבל אם כבר את שולחת שאלות, רצוי באמת לעשות את המאמץ, שהוא לפחות באופן מעשי קטן בהרבה מאשר לשלוח שאלה, ולחזור ולחפש את התשובה, ולבדוק עם עצמך שוב מה את יכולה לעשות עם זה. אם לא עשית זאת, זה אומר שדעתך מוסחת בשל הלחצים שלך.
אלא שעכשיו, לאחר שמצאת את ההודעה שלך, וגם את תשובתי, נראה שלא התייחסת לתשובה. את שבה להסביר את הלחצים שלך, ומרחיבה על הקשיים שלך, אבל לא התייחס לתשובה שלי. הייתי שמח לו היית עושה זאת.
מעבר לכך, אני קורא את מכתבך הנוכחי, ונראה לי שאת מחפשת פתרונות קסם. את מחפשת תבנית כדי להתמצא. מה קורה לגברים שעוזבים את הבית? כמה מהם חוזרים? והכי חשובה כמובן היא השאלה: האם את יכולה לעשות משהו כדי לחזור הביתה. הרי את לא באמת שואלת אם הוא יכול לעשות משהו כדי לעשות את זה, כי בשביל לעשות משהו הוא צריך לרצות, וכרגע ברור לפחות שאת היא זו שרוצה.
יש לכם ילדה בת שלוש, שאת כותבת שהיא "לא רצויה". אבל את כן רצית אותה, אז איך היא לא רצויה? האם את מאשימה אותה בכך שבעלך עזב את הבית? בכך שאתם בכעסים גדולים, ושהוא התרחק ממך? איך היא תגדל אם את מאשימה אותה בבעיות שיש לו?
והרי (ואני קורא את מכתבך מלפני ארבע שנים) גם אז הוא לא כבר תפקד כאב עם הילדה הבכורה. הזוגיות שלכם גם כך "לא ראתה תקופות רגועות" – שוב, ציטוט מלפני ארבע שנים בדיוק. בבקשה, אל תאשימי את הילדה.
יש לבעלך בעיות משלו, ואולי גם לך. דאגי לקיום נפשי הוגן לילדות. אני מבין שזה קשה כאשר לך מאד קשה לדאוג לקיום נפשי, ואולי קיומי, של עצמך. אם כך, הדבר הנכון הוא לדאוג קודם כל לקיום לעצמך, קיומי ונפשי. ואולי קודם כל נפשי כדי שתוכלי להתפנות הן לקיום הפיזי והן לקיום ולבריאות הנפשית של הילדות. לכן הצעתי לך לפני שבועיים את מה שהצעתי.