עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
מריבות על צעצועים..
ד' (7.3.2018, 23:35)הי,
אנחנו שנינו בני 35, נשואים 8 שנים, כרגע יש לנו 4 ילדים קטנים (כולם מתחת לגיל 6), בקיצור קשה מאוד..
אני בעיקר זאת שנמצאת איתם (עובדת, אבל בעלי עובד עד מאוחר, מגיע בדרך כלל אחרי השכבות או בסוף ההשכבות). מטבע הדברים אני נמצאת איתם יותר אז מחליטה יותר דברים בסדר היום שלהם.
בעלי הרבה יותר "פדנט" ו"יקה" ממני, והרבה דברים שאני עושה איתם מפריעים לו. הוא מבקש ואני משתדלת אבל לא תמיד מצליחה (לדוגמא: שלא יאכלו בבית, רק על השולחן, לשטוף ידיים כל פעם שנכנסים הביתה/לפני אוכל, להקפיד על צורה מאוד מנומסת איך שאוכלים, כל מיני דברים של החדר שלהם וכו' וכו'). הוא טוען שהוא מעיר לי רק קצת ומוותר על הרבה דברים שמפריעים לו, ואני לפעמים כבר משתגעת מרוב כל ההערות שלו ומרגישה שזה יותר מידי.
הדבר שהיינו תמיד חלוקים עליו - זה עניין הצעצועים. הוא תמיד טען שיש לנו יותר מידי צעצועים וזה עושה הרבה בלאגן, והתעצבן כשאני קונה עוד צעצועים. אני חושבת שצריך הרבה צעצועים כי זה עושה להם עניין ומקל עליי (ק ש ה !! להיות לבד עם ארבעתם!!). בסוף כל יום אני משתדלת שיסדרו, אבל בד"כ רק מזיזים הכול הצידה, ופעם בשבוע-שבועיים עושים סדר יותר רציני (כך שיוצא שבסוף היום יש בלאגן רק בצד של הסלון). הרבה זמן זה מפריע לו והוא אומר לי שצריך לעשות סדר רציני כל יום ואני אומרת לו שאני לא מסוגלת לזה (זה באמת קשה להפעיל אותם לסדר כל כך כל יום, וגם לוקח הרבה זמן. לא רוצה לחזור מהגן ורק לסדר איתםמה שבילגנו בבוקר ולאכול ארוחת ערב. רוצה שקצת נשחק ונצייר ושיהיה נחמד, לא רוצה להיות כל יום בלחץ. גם ככה זה קשה. מבחינתי במאמץ שאני עושה עכשיו - כל יום להזיז את הכול הצידה ולסדר קצת הוא מספיק קשה לי והייתי מוותרת גם עליו, קשה לי "להזיז" אותם לסדר והם משגעים לי את השכל). כבר כמה זמן שהוא אומר/זורק לאוויר שצריך "לדלל" להם את הצעצועים אבל אף לא ממש ניהלנו על זה דיון.
היום נשארנו כולנו בבית כי היה לנו אירוע, ישנתי קצת מאוחר, וקמתי, וגיליתי שהוא פשוט החליט, בלי לשתף אותי, להעיף להם את כל הצעצועים לארונות למעלה. הוא עשה עם הגדולים "סדר רציני", הם סידרו ומיינו הכול בקופסאות במשך איזה חצי יום (גם אחרי שהתעוררתי והבעתי את מורת רוחי הוא הסביר לי שהוא החליט כך והמשיך לעשות איתם את זה), והעלו הכול למעלה. הרעיון שלו זה שכל פעם שהם רוצים משחק, הם יעלו למעלה, ייקחו מהארון, ישחקו ויחזירו לארון למעלה (יש לנו גם ארונות לצעצעים בסלון, אבל כמעט תמיד לא מחזירים למקום מייד/ הקטנים, שהם לא מבינים ובני פחות משנתיים, מוציאים מהארונות ומבלגנים את זה).
אני ממש עצבנית עליו. הוא פשוט לא שיתף אותי. אני מרגישה שהוא מכריח אותי להתנהג ככה, בצורה שלא נעימה לי ולא נוחה לי עם הילדים. אני חושבת שצעצעים שלא נמצאים בהישג יד - הילדים לא משחקים איתם פשוט. ואז יהיה לי פחות נוח ופחות כיף עם הילדים, יהיה לי פחות מה לעשות ולהפעיל את הקטנים. אני לא יכולה כל הזמן לקחת דברים מלמעלה, לשחק עם הקטנים ולהחזיר כשאני איתם / להקפיד עם הגדולים שישעשו את זה. זה פשוט גדול עליי וגם קשה לי מידי להתנהל איתם ככה.
הוא טוען שאני מחליטה הכול וגם הוא יכול להחליט דברים בבית, וככה - כשאין כמעט צעצועים זה בעצם "יעזור" לי ולא יהיה בלאגן כל יום, כי יש ממש מעט צעצועים בסלון. וככה יהיה לי יותר "קל"..
אני ממש עצבנית עליו. נכון שאני מחליטה אבל אני זאת שנמצאת איתם, מה לעשות.. וזה ממש מקשה עליי ההתנהלות שלו. לא מסוגלת יותר.