הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

תהליכים של טיפול זוגי לאחר בגידה

ד"ר אורן חסון(4.12.2018, 20:10)

דניאלה יקרה,

אחד המכשולים העקריים בהחלטה להישאר ביחד לאחר בגידה, הוא קצב החזרה לחיים 'רגילים'. הוא בהכרח שונה בין בני הזוג. מהרגע שהחלטת לנסות ולשקם את הזוגיות, את כפרטנר הנבגד זקוקה להוכחה שהוא לא יחזור לסורו, שהוא אוהב אותך ושהוא באמת יבין את עוצמת הפגיעה בך ושההתנהגות שלו בעתיד תשקף את הצורך שלו לשמור עליך. הוא, כפרטנר הנבגד, מבין שהוא צריך לרַצּות אותך, לפייס אותך ושתבטחי בו מחדש, ולכן הוא בתחילת התהליך עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשכנע אותך. אלא שבשלב הזה, שיווי המשקל שהיה ביניכם קודם, השתנה – הוא אמור להייטיב איתך ולפייס אותך ולהיות קשוב לך ולצרכים שלך יותר ממה שהוא רגיל. זה קשה לעשות לאורך זמן, וזה עוד יותר קשה כאשר את עדיין לא מפוייסת לגמרי, עוד כועסת קצת או הרבה, ועדיין לא בוטחת בו לחלוטין. מבחינתך, דרוש לזה יותר זמן, כי להפסיק את זה עכשיו ישאיר בך חוסר ביטחון ומועקה. מבחינתו – הוא כבר רוצה שזה יהיה מאחוריו, כי המצב הנוכחי מעיק עליו, והוא לא מערכת הנישואים ושיווי המשקל שהוא ציפה והתרגל להם בעבר. כאן הפער ביניכם. זו הסיבה לכך שעכשיו הוא זה שכועס, ומבחינתו בצדק, על כך שאת לא השלמת את תהליך הסליחה שלך.

הטיפול הזוגי אמור להציף זאת לשניכם, ולעשות שתי פעולות נוגדות: האחת - להסביר לו שהקושי שלך הוא קושי טבעי, ושהוא אמור וצריך להמשיך ולהיות קשוב לך ולתת לך את הביטחון, ככל שידרש. השניה – לאפשר לך להוריד הגנות, כדי לאפשר גם לך לחזור לשיגרה, כי אי אפשר לחיות בחרדה לנצח.

העניין הוא שבמקביל לשני הצרכים האלה שמחוייבים בטיפול שלאחר בגידה, צריך לבחון מחדש גם את היחסים שבין בני הזוג, לאתר את הכשלים שהיו שם, שיכולים לנבוע מקשים בתקשורת, בנתינה, בשיתוף ובהכלה של שני הצדדים, גם של הצד הבוגד וגם של הצד הנבגד, כדי להגיע לשיווי משקל שלא ינבע רק מכעסים וצורך לפצות שמגיעים מהבגידה עצמה, אלא גם כפתרון טוב יותר לדינמיקה שבדרך כלל לא היתה מספיק טובה קודם לכן.

לאחר כל ההקדמה הזו, את שואלת שאלה נכונה – האם עכשיו, כשהוא החליט שדי לו, ושהוא מפסיק את הטיפול הזוגי, נכון לך להמשיך בו. קצת קשה לי לענות לך על זה כי אני לא מכיר מספיק לא את פרטי המקרה, ולא אתכם, ולכן גם לא את מהלך הדינמיקה הזוגית שלכם, של תקשורת ושל עשייה. אם יש לך עוד צורך לעבוד על הפחדים שלך, ועל חוסר האמון שלך מסיבות שנובעות מאופי ומקשיים שלך, תהא סיבתם אשר תהא, אז יש לך על מה לעבוד, ואולי כדאי להמשיך. אבל, אין ספק שאם הוא היה מצטרף לתהליך, יתכן שהאמון שלך בו היה מתפתח מהר יותר. האם צריך לצורך זה מפגשים משותפים? – יתכן שלא. יתכן שיש עבודה לא מעטה וגם לא פשוטה שאת צריכה לעשות עם עצמך, ותהיה בינך לבין המטפלת הזוגית שלכם, כלומר, בפגישות נפרדות. אבל אין לי ספק שאם הוא יצטרף להמשיך התהליך לפחות מדי פעם, בין אם בנפרד אחת לכמה פגישות שלך או ביחד אחת לכמה פגישות שלך, אם הוא לא רוצה להיות בכל התהליך ורואה את עצמו מיותר – יתכן שימשיך ללמוד עוד, ובודאי יראה לך שאכפת לו ושהוא שותף, וזה יקל על התהליך שלך. בהנחה שאת צריכה באמת להמשיך ולעבור תהליך עם עצמך, אולי של בטחון עצמי, אולי של התמודדות עם כעסים, אולי של הבניית אסרטיביות דווקא, או יכולת נתינה, ועוד ועוד דברים שאני יודע מה נכון לך, השיתוף שלו, והרצון הטוב שלו יוכלו לסייע לך. אולי הכי נכון לך זה לשאול אותו אם הוא לפחות מוכן להגיע לפגישות, ביחד או בנפרד עם המטפלת שלכם, אחת לשלושה או ארבעה שבועות, כדי לעזור לך או כדי לעזור למטפלת שלכם לכוון נכון יותר את הטיפול בך. הסיבה שתגידי לא כל כך משנה, אם את יכולה להיות קצת נטולת אגו למען המטרה, כי מה שחשוב הוא שהוא יצטרף לטיפול, ובטיפול כבר ממילא יעלה ויצורף כל מה שצריך. אם החשש שלך הוא שיתקבל כאילו 'הבעיה אצלך' – דברי על זה עם המטפלת שלך, ולמדי להבין שבהליך טיפולי זו לא אמירה נכונה, ואיך להתמודד מול התחושה הזו ביחסי הכוחות שביניכם.

אני מציע לך גם לקרוא את המאמר שלי: 'איך להתגבר על בגידה? – אורך הנשימה והגדרת המטרה'

בברכה,

ד"ר אורן חסון
מטפל זוגי ואישי
אתר הבית של ד"ר חסון: www.orenhasson.com