עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
כעסים ומקור התסכול
ד"ר אורן חסון (18.5.2005, 14:17)נירית יקרה,
אין ספק שהכעסים שלך אמיתיים, אלא שהסיבות אינן בהכרח הגיצים שמדליקים את האש. השאלה היא מה גורם אצלך לדליפה של הגאז עד שמגיע הניצוץ.
לא נתת לי מספיק כדי לקבוע, אבל נתת כמה עניינים שאכן יכולים לתסכל אותך עד שאת מטפסת על הקירות. כי נכון שהוא עייף יותר פיזית, וקשה לו יותר פיזית, אבל לך קשה יותר נפשית. את חייבת להיות מתוכננת יותר, החופש שלך נעלם, פתאום נעלמו החברים, את לא יכולה לצאת ולבוא כרצונך, וכל הגמול החברתי שיש לך, אפילו מדבר פשוט כמו לצאת לקניות ולהנות ממבטים של גבר או שניים ברחוב, שמעלים לך את האגו ואת התחושה של הנשיות, נעלם. פגישה עם חברות בדיוק ברגע שאת צריכה, כדי להרגיש טוב לאחר שמשהו שקרה בעבודה או בבית פגע בך, כבר אינה דבר ספונטני, והנזק הנפשי מצטבר, ולכן התסכול.
ולעומת מצבך, שהוא אמנם קל יותר פיזית, אבל כזה שיוצר מעמסה רגשית, את רואה את מצבו כקל הרבה יותר, כי יש לו החופש לבוא ולצאת בין אנשים כשהוא בעבודה. אז לא קל לו פיזית, גם לא לישון מספיק בלילות, וגם לעבוד שעות ארוכות, אבל החופש, נירית, החופש, נכון?
אני לא חושב שאת כועסת עליו כדי ליצור שוויון בלחץ הנפשי, למרות שזה קצת מה שאת עושה. אבל אני חושב שאת כועסת עליו משום שאת מקנאה במצבו. גם את רוצה. ולכן כל מנת חופש קטנה נוספת שהוא לוקח (טלויזיה, ואפילו שינה), בין אם בגלל עייפות ובין אם בגלל סיבות אחרות, את מרגישה שהיא על חשבונך, בין אם באופן מעשי, ובין אם משום שאת לא מצליחה לשתף אותו בתסכול שלך.
אם הניתוח הזה נכון, נירית, הסבירי לו את המצב, וחפשו ביחד דרכים לתת לך קצת יותר חופש מהבית, ואני מדבר על חופש, שעה ביום להסתובב היכן שהוא מבלי לעשות משהו או עם לדבר עם חברות בבית קפה. להסביר לו שאת רוצה קצת יותר זמן איכות איתו, ותמצאו לכם זמן שבו שניכם תוכלו לעשות את זה. אז אולי זה מתוכנן ולא ספונטני, אבל זה עדיף על המצב הנוכחי.
ספרי לי מה דעתך, ואם האבחנה נכונה, חזרי בעוד שבועיים-שלושה לעדכן אותי אם חל שיפור.