רוי יקרה,
יש לי רושם שאולי טוב לך להיות עצובה. כי את עצובה מצרות של אחרים, וזה נותן לך תחושה שאת אדם טוב (מה שנכון), ושיש מישהו שנזקק לך (וגם זה נכון). אלא שלפעמים את כל כך נזקקת לתחושה הזו שצריכים אותך (החבר הזה שלך), עד שאת לא יכולה להסתדר בלעדיה. לפעמים, לכן, היוצרות מתהפכים, ואת נזקקת לכך שהוא יזדקק לך. אלא שהוא נזקק לך, לכאורה, רק כי אין לו מישהי אחרת, גם אם היה רוצה, ובמשחק הזה ביניכם, הוא גם יוצר תלות שלו בצורך שלך בו, וגם שליטה שלו בך דרך הצורך שלו בך ושלך בו. ואם כל זה מבלבל אותך, הרי זה בצדק, כי זה באמת קצת מבלבל, ואולי כדאי לקרוא זאת שוב.
שתביני, רוי, גיל הנעורים הוא בכלל גיל מאד מבלבל. בטח כבר אמרו לך את זה מליון פעמים, ואת בטח לא מאמינה כל כך שזה ישתנה. אז אולי אגיד לך שוב: זה ישתנה. אבל עד כמה זה ישתנה, תלוי במידה רבה בך. הקושי של גיל הנעורים הוא שמתחילים לפתע ליצור בגיל הזה מערכות יחסים שהם שונים מאלו שהיו לנו כילדים. אלא שכשאנחנו רק מתחילים אותן, אנחנו עדיין לא יכולים להיות בטוחים בעצמנו, כי לא התנסינו בהן מספיק. אנחנו עדיין לא יכולים לדעת, בשלב הזה, אם אנחנו מספיק מושכים את הצד השני, או לא. לא הרגשנו מספיק תגובות מבני המין השני, מה עוד שגם בני המין השני נמצאים באותו מצב, ולא מנוסים מספיק כדי להיות בטוחים בעצמם, וגם לא יודעים עדיין איך לעשות את זה נכון. התוצאה היא צלחת ספגטי ארוכים וסבוכים עם הרבה רוטב סמיך. כשמתבגרים עוד, לאט לאט התסבוכת הזו מותרת, ויותר קל לנו לראות את הקצוות, ולהבין איפה אנחנו עומדים בכל מערכות היחסים הבוגרות, וגם לומדים לקבל טוב יותר את מה שאנחנו ומי שאנחנו. אני יכול להרגיע אותך, שגם אם את לא ממש רואה את זה, החברה היפה שלך מרגישה לא פעם באופן מאד דומה, וגם היא לא בטוחה בעצמה. ואני אומר את זה כי אני יודע שכך זה בגיל הנעורים. גם היא לא קיבלה עדיין מספיק חיזוקים חיוביים, וגם היא עדיין לא יודעת היכן גבולות היכולת שלה, ולכן גם היא חייבת להיות די מבולבלת. אני לא יודע אם זה מנחם אותך, אבל אולי קצת כן.
בברכה,
ד"ר אורן חסון
יועץ זוגי ומומחה לתקשורת בין-אישית