עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
גבר לדבר איתו
ד"ר אורן חסון (21.6.2005, 1:33)רוית יקרה,
את שואלת שאלה שהיא באמת שאלה קשה, לא רק משום שאת נמצאת בדילמה של ממש, אלא משום שזו שאלה חוזרת, ואני נתקל בה שוב ושוב.
יש מי שתולה את חוסר היכולת להישאר עם בן זוג בצרכים מילדות, וביחסים עם ההורים, אבל ייתכנו גם כמה סיבות ענייניות ומעשיות שבגללן זה יכול לקרות.
למשל, מחקרים מעשר השנים האחרונות טוענים שמערכת ריח שקיימת אצלנו, שאיננו מודעים לה (כלומר, שהגוף והמוח מגיבים לה, אבל איננו "חשים" בריח עצמו), חשה בריח של חומרים שנקראים MHC. לכל אדם יש תמונת חומרי MHC משלו, כמו טביעת אצבע. מה שמעניין הוא שתמונה זו של חומרים תלויה במערכת החיסונית. לפיכך, כך ממשיכה הטענה, מכיוון שכדאי לנו להימשך לבן זוג שהמערכת החיסונית שלו שונה משלנו (כי אז הילדים שלנו יקבלו הגנה מגוונת יותר), אנחנו לא נמשכים לבני זוג שתמונת ה- MHC שלהם דומה לשלנו. הצרה היא, כמובן, שזו מערכת ריח שאיננו מודעים לה, ושאנחנו מגיבים לה רק לאחר ההדלקות הראשונית שקשורה למראה ולהתנהגות. לכאורה, יכול להיות שזה מה שקרה לך. אני רק מעלה את זה כאפשרות, גם אם כרגע אין עדיין הרבה מה לעשות איתה. אני עצמי הייתי רוצה לראות יותר מחקרים המראים על מידת ההשפעה של חומרים אלה ביחס לכל יתר הדברים שמושכים או דוחים אותנו. אבל כל עוד זה לא קיים, נעזוב את זה בצד.
הדבר השני החשוב, והוא כנראה חשוב באמת, הוא הנטיה שלנו אינה להימשך למי שאינו רוצה אותנו (וגם זה קורה לפעמים), אלא למי שרוצה אותנו, אבל... במידה.יש לנו לפעמים נטיה להתרחק ממי שמאד רוצה אותנו. כי לכאורה, אם הוא כל כך רוצה אותי, אז אולי הוא/היא לא כל כך מוצלח/ת... או, שכשאין צורך להתאמץ, מפסיקים להתאמץ, כי הכל מגיע בקלות כל כך, ו... זהו, הריגוש נעלם.ומההידלקות הראשונית יכולה, אולי, להיוותר אהבה, אם הפרק הראשון ארך מספיק זמן כדי ששני הצדדים ירגישו טוב גם לאחר דעיכת האש הראשונית, ואז זה טוב, או, מה שיותר גרוע, אם התהליך קצר, וצד אחד מאד רוצה וההדלקות של הצד השני נעלמה, נותרים הרחמים.
הדבר השלישי שיכול לקרות כאשר הוא רוצה יותר, הוא שעצם ההתמסרות שלו גורמת לך לרתיעה, משום שצעדים מסויימים נעשים מהר מדי. כי התמסרות פרושה נתינה, ולפעמים הרבה נתינה. וכשמישהו נותן לך, את מרגישה מחוייבת. וכאשר את עדיין לא בטוחה לגמרי שזה הגבר שמתאים לך, נתינה מהירה מדי מרחיקה אותך. בכל פעם עוד קצת. מכל האפשרויות, יכול להית שזה מה שקרה לך. ואם את באמת חושבת שהוא בן זוג מתאים לך, לכאורה את יכולה להסביר לו שאת באמת רוצה בו, אבל בתנאי שיימתן קצת את הנתינה, כי זה קצת יותר מדי בשבילך, אלא שאז הוא ייכנס עוד יותר ללחץ, ותקבלי את התוצאה ההפוכה. לכאורה, אולי היית צריכה לנהוג בדיוק להפך, ולהתמסר לו בעצמך, באופן טוטלי, ולהגדיל בהרבה את מינון הנתינה שלך, עד שהוא יילחץ קצת מהמחוייבות שאת מטילה עליו ויירגע, אלא שאני לא חושב שאת מסוגלת לעשות את זה למשך כמה שבועות מבלי שהוא ירגיש שאת משחקת. זה יכול לעבוד רק אם תחליטי שאת מעוניינת בו, ולהתמסר, ולהחליט שתתני לעצמך דין וחשבון מחודש על הקשר הזה רק בעוד חודש או חודשיים.
עוד סיבה נפוצה, אגב, נעוצה בתמונת הגבריות של בן הזוג. אנחנו בוחרים בני זוג לפי תכונות רבות. לעיתים הכל כל כך נפלא, אלא שבן הזוג אינו "גברי" מספיק. הוא אינו אסרטיבי אלא רך, הקול שלו שקט, הוא אינו שופך טסטוסטרון לכל עבר יחד עם הזיעה שלו, ואינו מקלל כשהוא רואה משחק כדורגל. דווקא גברים כאלה יכולים להיות מבינים, שותפים נפלאים לחיים ולהורות, אבל משהו בתשוקה המינית אל גבר גברי, חסר לאשה. אני רק יכול לומר שתמיד תוכלי למצוא נשים שנשואות לגברים מצ'ואיסטיים מאד, שאין בהם טיפה של רכות, וכל מה שהן רוצות, לאחר שהתנסו בזה, זה גבר אחר, שאפשר לדבר איתו.