הוספת תגובה פורום חדשות - ראש הפורום

שרטת החתול ושכיחותה בילדים

מערכת סטארמד(17.3.2002)
המרכז לבקרת מחלות בארה"ב, מפרסם, בגליונו האחרון, על מחלת שרטת החתול.
כל אחד עלול להידבר במחלה, אך, במיוחד שכיחה המחלה בילדים מתחת לגיל 10 שנים.

המחלה, לרוב, אינה חמורה, ומתבטאית בחום ממושך והגדלת בלוטות הלימפה. בחלק מהמקרים, יש מהלך מורכב יותר המחייב אישפוז.

המחלה עלולה לעורר דאגה (עד לקבלת האבחנה המדויקת) בשל החום הממושך והגדלת בלוטות הלימפה, המעוררים את החשד הקליני למחלות מורכבות יותר כגון: לימפומה, קרצינומה, זיהום פטריתי או זיהום ע"י חידקים דמויי שחפת, או לחלופין נאורובלסטומה.

התאורים הראשונים של התסמונת היו בשנת 1931, אולם, רק בשנת 1983 נקבע שזוהי מחלה זיהומית, שגורמה הבקטריאלי הוודאי תואר ובודד רק בשנת 1992.

מחלת שרטת החתול מוגדרת כמחלה זואונוטית; מחלה הקימת בחיות ובבני אדם. היא מצויה בקרב חתולים ובמיוחד בגורי החתולים. מעריכים את שכיחותה בארה"ב ב22 אלף מקרים בשנה.

בילדים, זיהום בחידק הברטונלה (גורם שרטת החתול), נחשב כסיבה שכיחה ביותר להגדלת בלוטות לימפה וחום ממושך. ברבע מהמקרים כאמור המחלה יכולה להיות מפושטת כאשר היא מסוכנת במיוחד בבבעלי חסינות ירודה.

איבחון המחלה נעשה עפ"י מבחנים סרולוגיים להוכחת נוגדני IgG ו - IgM. בדוד החידק או זהויו ע"י מבחנים ספציפיים יותר (DNA ) נעשים במקרים מיוחדים בלבד.

הטיפול במחלה נעשה באנטיביטיקה כמו תכשירי דוקסילין, אריתרומיצין, ריפמפין או אזיתרומיצין.

המחלה מופיעה בעיקר בעונת הסתו והחורף, כאשר ההעברה מחתול לחתול נעשית כנראה דרך פשפשי החתול, אולם מעורבות הפשפשים או דרך ההעברה לאדם לא ידועה עדיין.
אין חיסון למחלה.