בעיות שכיחות

בהנקות הראשונות

גב' אלן שיין,

יועצת הנקה, מ.מ.ש - מרכז משפחתי שכונתי, משמר הירדן 79, תל אביב.

רבבות נשים יולדות כיום בבית. אחרות בוחרות ללדת בבתי יולדות שבהם הונהג "ביות" (Rooming In), אך רובן עדיין יולדות בבתי יולדות שאין בהם סידור מעין זה, המעודד קשר מוקדם של האם והתינוק. ואמנם אמהות רבות מצליחות להניק בלי שום בעיות, אך לצערנו אמהות רבות מדי מגיעות הביתה, והתינוק כבר אוכל מבקבוק. מקצתן משלבות הנקה בתוספת שנרשמה בעבור התינוק בשחרור מבית היולדות (שאינה עקב בעיות רפואית), ויש גם המתייאשות מהנושא כליל.

הצוות בבית היולדות לא תמיד מיומן בנושא ההנקה, ותוכלי להבחין בכך בנקל ברוב המקרים, ולפיכך, אם יתעוררו בעיות, מוטב שתדעי כיצד לנהוג, גם בלי להסתמך על אחרים.

גודש

גודש הוא תוצאה של חוסר איזון בין כמות החלב שגופך מייצר לבין הכמות שהתינוק מבקש לינוק בימים הראשונים, כלומר הצטברות חסרת מוצא של חלב בשד. שני גורמים משפיעים על חוסר איזון זה:

  • הפרדת התינוק מהאם.
  • הגבלת תדירות ההנקה ומשכה מסיבה זו או אחרת.

גורמים אלה מונעים מהאם לרוקן את שדיה לפי הצורך שמכתיב גופה וגופו של היילוד, שכן אם היינו יולדות על אי בודד, בוודאי היינו מציעות את השד לתינוק באופן אינסטינקטיבי, כאשר היה מראה סימני אי נוחות, או אם היינו חשות שהשד מתמלא יתר על המידה. אך עם זאת, בל נשכח שגם גופנו לא תמיד מותאם לצורכי התינוק, וגם אם השד מלא בחלב בימים הראשונים, לא תמיד התינוק זקוק לכל הכמות.

אם הגודש מתפתח במשך תקופת ההנקה, ולאו דווקא בימים הראשונים שלאחר הלידה, סימן שהתינוק החל לאכול פחות (אפילו דילוג על ארוחה אחת יכול לגרום גודש). ייתכן שאת מנסה לגמול אותו בקצב מהיר מדיי. ואולם, הדבר עלול להצביע על ליקוי כלשהו בבריאותו.

לעומת זאת, לעתים קרובות מצטברת מלאות מסוימת בימים הראשונים שלאחר הלידה, אך הדבר אינו מעיד על גודש, אלא על מלאות. הגודש, להבדיל מהמלאות, מביא לידי התנפחות השד, גורם כאבים בשד, וכשמרימים את הזרוע חשים כאב חזק באזור בית השחי. עוד סימנים לגודש הם שד חם למגע, ולעתים מחיקה של הפטמה - השד נראה כבלון שנופח עד קצה גבול יכולתו - קצהו נעלם ואי אפשר לתפוס אותו בין האצבעות. גם התינוק אינו מצליח ללפות את הפטמה ולינוק, כאשר השד גדוש.

לפיכך, מומלץ להניק לעתים קרובות, ובזמן ההנקה לא להגביל את התינוק. אם את שוהה בבית יולדות שאין בו אפשרות לגישה חופשית אל התינוק, בקשי להניקו לכשתרצי. בכמה בתי יולדות יש חדרי הנקה מיוחדים, אך לעומתם יש בתי יולדות שלא זו בלבד שאין בהם חדר הנקה, אלא שאין בהם אפילו כיסא נוח לשבת עליו. כאמור, כל הדברים האלה - מדיניות בית היולדות באשר להנקה, ללידה ולתינוק - ניתנים לבירור לפני הלידה.

במקרה של גודש, אם אין לך גישה חופשית אל התינוק, אין מנוס משאיבה. בכל מחלקת יולדות יש משאבה חשמלית שאת יכולה להשתמש בה. אם קשה גם לשאוב, רצוי להתקלח במים חמים ולעסות בעדינות את השד כדי לשחרר את החלב. מיד לאחר מכן נסי שוב לשאוב את החלב מהשד, עד אשר לפחות הפטמה והאזור שמתחתיה יהיו שוב רכים די הצורך, כדי שהתינוק יצליח לינוק. בין ההנקות כדאי לטפל בשדיים בעזרת קומפרסים קרים כדי להרגיעם. טיפול עתיק ויעיל, שנודע באחרונה בעקבות כותרות בעיתונים, הוא הנחת עלי כרוב קרים וטריים על השד בין ההנקות.

דלקת בשד

דלקת בשד עלולה להתפתח בעקבות גודש שלא טופל, בעקבות תשישות או תנוחת הנקה לקויה, לחיצת השד בזמן ההנקה, פצע בפטמה, סתימה בצינורית בשד, חזייה הדוקה מדי או קשירת החזה (שיטה מיושנת לפתור את בעיית הגודש או להפסיק את יצירת החלב). אם את מעוניינת להפסיק להניק, רצוי להניק אך מעט, בתוספת תחליף חלב מלאכותי, כדי שלא לגרות את השד להוסיף ולייצר עוד ועוד חלב. כמות החלב תלך ותפחת בדרך זו בהדרגה, בלא כל פגע ובלא יצירת גודש. ברוב המקרים אין צורך בטיפול תרופתי כדי לעצור את תפוקת החלב.

סימניה השכיחים ביותר של דלקת בשד הם אודם באזור, רגישות, כאבים, תחושת גוש בחזה, חום גבוה ושד חם למגע. לעתים חשים תחושה הדומה לסימפטומים המאפיינים שפעת. יש להניק לעתים קרובות ככל האפשר ולאפשר לשדיים להתרוקן, גם משום שגודש עקב חוסר הנקה יכביד על הדלקת עוד יותר. כדאי לעסות את האזור בעדינות, כדי לשחרר גושים קיימים, אך אם יש עדיין גודש, רצוי לטבול באמבט מים חמים, להתקלח במים חמים או פשוט להניח את השדיים בקערת מים חמים לפני ההנקה או השאיבה.

בין ההנקות רצוי לטפל בעזרת קומפרסים קרים להקלה על הכאבים. בכל מקרה, אין הכרח שתחדלי מלהניק בגלל דלקת בשד. להיפך, רצוי מאוד שתוסיפי ותניקי. הדבר יתרום רבות להרפיית השד ולמניעת הידרדרות נוספת במצב. בד בבד אסור בשום אופן להזניח את הדלקת, בציפייה שהיא תחלוף מאליה, שכן יש חשש רב שהדבר יגרום למורסה (אבצס). אם אינך חשה כל שיפור בתוך יום אחד, וחום גופך, ובעיקר חום השדיים, אינו יורד, עלייך לגשת לרופא, כדי לקבל טיפול אנטיביוטי, את יכולה להוסיף ולהניק, גם אם את נוטלת תרופות אנטיביוטיות, ואולם עלייך ליידע את הרופא בדבר רצונך להמשיך ולהניק. לשתייה מרובה ולמנוחה ניכרת השפעה ברוכה מאוד ומועילה גם כאן.

אם הדלקת נגרמה עקב תנוחת הנקה לקויה, כדאי שתיפגשי עם מדריכת הנקה, עם אחות או עם יועצת, ובלבד שתבין בנושא, ולכן לצורך העניין זו יכולה להיות אפילו חברה מנוסה שתראה לך כיצד תשפרי את אחיזתך בתינוק. שינוי בזווית ההנקה עשוי להקל עלייך רבות.

כאבים ופצעים בפטמות

דעה רווחת היא שפצעים נגרמים עקב הנקות ממושכות ומייגעות בימים הראשונים שלאחר הלידה. הטענה טעות ביסודה, שכן, גורם העיקרי לפצעים הוא תנוחת הנקה לקויה או אחיזה לקויה של התינוק.

אם התינוק מוחזק נמוך מדי, גבוה מדי או בזווית שאינה נוחה ביחס לשד, הדבר ייאלץ את התינוק לשפשף את הפטמה בין החניכיים, בלא יכולת ליצור מהשד פטמה טבעית מבלי להזיק לו. כמו כן, אם את מחזיקה את התינוק הרחק מן השד, הוא ילפות רק את הקצה, ולא יצליח ליצור ואקום. הדבר ייצור פצע, ומובן שלא תצליחי כלל ליהנות מההנקה, מרוב כאבים.

אם כן, עלייך להצמידו אל גופך - אל בטנך ואל שדך. אם לאחר התקופה הראשונית שלאחר הלידה מופיעים סימפטומים חדשים - גירוד בפטמות או צריבה בתוך השד - כדאי לבדוק האם יש סימנים לפטרייה בפיו של התינוק. מדובר בתופעה נפוצה ביותר. הפטרייה עלולה להתפתח בפיו של התינוק, לעבור ממנו אל הפטמה וחוזר חלילה. מקומות רטובים וחמים הם בית גידול טוב ביותר לפטרייה, ולפיכך היא עלולה להתפתח בתהליך הלידה בתעלת הלידה. ואולם נדיר שפטרייה תופיע במשך השהייה בבית היולדות.

  • כאבים הנובעים מתנוחת הנקה לקויה: כאבים קשים בפטמות, פצע, לפעמים חתך, דם ומוגלה. הללו מופיעים כבר בימים הראשונים להנקה. רצוי, עוד לפני הלידה, להגיע למפגש לתרגול תנוחות ההנקה המומלצות, שכן את הסבל הזה אפשר למנוע. כל סוגי הפציעות שתוארו לעיל שכיחים במקרים של אי התאמה בין מיקומו הפיסי של התינוק לבין מיקום השד בזמן ההנקה.
  • טיפול בכאבים ובפצעים: ברוב המקרים רצוי להמשיך ולהניק, גם אם יש מוגלה או דם, שכן הם אינם משפיעים לרעה על התינוק, מה גם שחוסר הנקה עלול לגרום לך בעיות נוספות (גודש, דלקת, פציעה משאיבה ועוד). אם כן, שיפור בתנוחת ההנקה או בתנוחת האחיזה יביא את הישועה. ההקלה בתחושת הכאב תורגש מיד, ושוב לא תהיה לך בעיה להמשיך בהנקה. מומלץ להניק תחילה מהשד שאינו כואב (או שכואב פחות), משום שהתינוק נוטה לינוק בעוצמה רבה בהתחלה, לאחר שלא אכל כמה שעות. כדאי לאוורר את הפטמות בין ההנקות, ואפילו להסתובב לשם כך בבית בלי חזייה או בחזיית הנקה פתוחה בפתחי ההנקה. כמו כן כדאי להניק לעתים קרובות, כדי שהתינוק לא יהיה רעב מאוד. לנשים שאינן מסתדרות בלי חזייה, יש קונכיות מיוחדות לטיפול בפטמות סדוקות. ואולם אין מרשם פלא למניעת פצעים, פרט לתרגול תנוחת הנקה נכונה. אם את משתמשת בחומר להרגעת האזור הרגיש, עדיף שתשתמשי בתכשיר שאין צורך לשטפו לפני ההנקה, כגון לנולין טהור. אל תתאכזבי אם משחה שעזרה לחברה שלך לא תעזור לך כלל, שכן סוגי העור שלנו שונים זה מזה, לכן אין מנוס מלנסות, עד אשר תמצאי את התכשיר המתאים לעורך.
  • סימנים לפטרייה: האזור אדמומי וכואב. גירוד מסביב לפטמה ואזור צורב בתוך השד, בקרבת הפטמה, מצביעים על פטרייה בפיו של התינוק. פטרייה בפיו של התינוק אפשר לאבחן בראייה: אם על לשונו או בתוך חלל הפה ניכרת שכבה לבנה שלא ניתן להסירה בגירוד קל, ייתכן שמדובר בפטרייה. אם השכבה הלבנה ניתנת להסרה בגירוד, הרי מדובר בשאריות חלב, ואין זו פטרייה.
  • טיפול בפטרייה: הטיפול בפטרייה כרוך בביקור אצל רופא ילדים, כדי לוודא אם החשש שלך מפטרייה בפיו של התינוק מוצדק. אם אכן זו פטרייה, הרופא ירשום בדרך כלל תכשיר אנטי פטרייתי, ויהיה עלייך לטפטפו או למרחו בפי התינוק וגם על פטמותייך. טיפול בפיו של התינוק בלבד אינו יעיל, ולכן חשוב שתטפלי בעת ובעונה אחת גם בשדייך. רצוי להמשיך את הטיפול שבוע ימים לאחר היעדר סימני הפטרייה. המשיכי והניקי, אך דעי כי לעתים, מחמת הטיפול, התינוק אינו אוכל בהתלהבות כה רבה. אמנם לא תמיד מפריעה הפטרייה לתינוק לינוק, אך יש בהחלט מקרים שהפטרייה מפריעה ומכאיבה לו, וייתכן שירצה לאכול לעתים קרובות יותר מנות קטנות יותר. השתדלי להימנע מהזנתו מבקבוק. הדבר עלול לפגוע בהנקה, שכן קל הרבה יותר לתינוק לאכול מבקבוק מאשר להפעיל את כל שריריו ומנגנוניו, כדי שיעלה בפיו חלב ביניקה.

חוסר חלב

כמעט כל אישה שיולדת באופן ביולוגי, גופה יכול לייצר חלב המספיק לתאומים, ואפילו לשלישייה, שכן ההנקה מבוססת על עקרון ההיצע והביקוש. ההנקה תמריץ לעתים קרובות את ייצור החלב.

הגורמים המעודדים את התינוק לינוק הם:

  • רעב.
  • צמא.
  • יצר המציצה.
  • חום גופה של האם.
  • חוסר ביטחון עצמי של התינוק.

ככול שצרכים אלה של התינוק נענים דרך השד, כן ירבה החלב. ולהיפך, במידה שדרישות אלה יבואו על סיפוקן שלא דרך השד, כך תפחת כמות החלב שייווצר. יניקת השד מגבירה אפוא את תפוקת החלב, ומכאן שמתן תחליפים מלאכותיים לתינוק כבר בימים הראשונים לאחר הלידה (תופעה שכיחה ברבים מבתי היולדות) פוגע בתהליך יצירת החלב.

כמו כן, אם נותנים לתינוק בקבוק מים או מי גלוקוז (ואף זה קורה לעתים קרובות בבתי היולדות), הדבר לא רק פוגע במידת יצירת החלב, אלא גם בצורה שהתינוק יינק, שהרי קל יותר לתינוק לינוק מבקבוק, ובדרך כלל, משייחשף התינוק בראשונה לשיטת הבקבוק, הוא יעדיף אותו על היניקה. הוא הדין לגבי מוצץ. אם השימוש במוצץ נעשה בצורה לא מבוקרת, הדבר עלול לפגוע בעוצמת הדחף של התינוק לינוק. השימוש במוצץ אינו מזיק, ואולם רק לאחר שהתינוק למד לינוק היטב.

יש כמה הבדלים בסיסיים בין אכילה מבקבוק לבין יניקה מהשד:

  • פתיחת הפה: בקבוק אינו מאלץ את התינוק לפתוח את פיו בחוזקה. לעומת זאת, תינוק היונק משד חייב "לפתוח פה גדול" כדי להצליח ולהכניס כמה שיותר מהשד.
  • הלשון: תינוק הניזון מבקבוק דוחף את פטמת הבקבוק בעזרת לשונו כדי להאט את זרם החלב המטפטף מהבקבוק. לעומת זאת ביניקה התינוק עוטף את תחתית השד בלשונו כדי לסייע ליצירת הוואקום הדרוש כדי לינוק ביעילות.
  • שפתיים: תינוק שיונק מבקבוק מאמץ את שפתיו כדי להחזיק את הפטמה המלאכותית בפיו. פטמה זו חלקה, ולכן שפתיו מופנות פנימה להחזיקה. התינוק היונק משד עוטף את השד בשפתיו, ולפיכך הן פונות החוצה ברפיון. דרך היניקה של תינוק מבקבוק עלולה לפגוע בשד האם. לכן לא רצוי להזין תינוק היונק משד גם מבקבוק בשלב מוקדם.
  • שרירים ויניקה: הבקבוק אינו דורש מהתינוק יניקה מרובה, אלא לחיצה. היונק משד חייב להפעיל את השרירים, ולעבוד קשה יותר כדי לשאוב את החלב מהשד.

צרכיו הראשוניים של הרך הנולד הם כמות קטנה של חלב. בימים הראשונים התינוק אפילו אינו זקוק לחלב מבחינה תזונתית. רצונו לינוק נובע יותר מיצר המציצה יחד עם הרצון להיות קרוב לגוף האם. החלב הראשוני, "הקולוסטרום", מכיל נוגדנים מרובים החשובים לתינוק בימיו הראשונים. אחר כך מתפתחים אצלו גם הצרכים הפיסיולוגיים האחרים - רעב וצמא. בהדרגה בא גם התיאבון.

כאשר תינוק בוכה, הדבר מצביע כידוע על אי שביעות רצון. דבר מה מפריע לו. עדיין אין הוא מסוגל לדבר, ועד אז הוא משתמש בכלי היחיד העומד לרשותו. האינסטינקטים אומרים לעזור לו, להרגיע אותו. את מחזיקה אותו בחקך וכבמגע קסם - הוא נרגע.

מה בעצם עשית? ומדוע הוא שתק לפתע? ובכן, ענית לו על לפחות אחד מצרכיו הפיסיולוגיים: רעב, צמא או פשוט מענה ליצר המציצה של התינוק. בכל מקרה, הוא נרגעונינוח. עצות יש בשפע, וכל אחת סותרת את קודמתה. החל בעצותיהם של הרופאים וכלה בעצותיה של החמות, האימא ואפילו האבא: "מה? את כל היום עם השד בחוץ?", "בטח אין לך מספיק חלב - בגלל זה הוא בוכה", "איך את נותנת לו כל הזמן שד - את צריכה להגביל אותו לכל 4 שעות", "כמה אתם מחזיקים אותו על הידיים - אתם מפנקים אותו" ועוד. אכן, עצות מגוונות. אין ספק שכל העצות מקורן בכוונות טובות, אבל עלייך לדעת מה טוב בשבילך, ולדעת שהעצות הגרועות ביותר באות בדרך כלל מאלה אשר לא הניקו מעולם, וגם אם כן, הרי שלתקופה קצרה מאוד.

ההמלצה כיום היא להימנע משימוש יתר באבזרים ותחליפים. את אמורה ללמד את התינוק איך לינוק היטב, ואת עצמך לומדת כיצד להניק. אין בכוונתי לומר שאל לך להשתמש באבזרים לחלוטין, אך יש לעשות זאת באורח מבוקר, ורק כאשר אין בידך כל אפשרות אחרת.

ההנקה היא המשכו הטבעי של הטיפול שקיבל התינוק ברחם. תשעה חודשים נשאת אותו. במשך ארבעים השבועות הללו הוא קיבל מזון כאוות נפשו; לא היתה לך שליטה על כך. אפילו לא לרגע קט. ואולם מרגע שנולד, הכול פתאום נקבע בעבורו. הלידה שינתה לחלוטין את כל אשר הורגל אליו ברחם. הוא נפלט מאותה סביבה חמימה ותומכת אל עולם שבו אחרים מכתיבים לו תנאים. מדובר במעבר לא קל, ומצב רוחו של התינוק עם לידתו הוא מעין ביטוי לשנוי שנעשה בעל כורחו ויכול להתבטא תסכול, כעס, חוסר ביטחון עצמי וחוסר ודאות.

חוסר ביטחון עצמי

אמנם גם לאם היולדת, במיוחד כאשר מדובר בלידה ראשונה, יש חששות, אי ודאויות ושאלות אין ספור באשר ליכולתה להעניק את כל הנדרש באופן פתאומי. הגוף אכן מתכונן ביולוגית במהלך תשעת חודשי ההיריון, אך מה קורה מן הבחינה הנפשית? ברור שאחריותך לתת מענה מיידי לצרכיו של הרך הנולד היא דבר מלחיץ מלכתחילה, ישנם גם צרכיו לעתיד לבוא וצרכייך שלך, הנראים בשלב זה כדחוקים לקרן זווית במקרה הטוב, ולרוב אף בטלים ומבוטלים מול צרכיו המיידיים. אם כן, טבעי הדבר שבימים הראשונים קשה אפילו לדמיין את אורח חייך החדש.

ואולם עם כל הקשיים הכרוכים במצב זה, יש מי שמצוי במצב קשה ממך - הרי זה התינוק שהתרגל בתשעת החודשים הראשונים לחייו לסביבה חמה, שעונה בלא שהיות על כל צרכיו - תשעה חודשים של סיפוק צרכים בלא דיחוי ובלא תנאי.

"רק צרות...", כך בוודאי מרגיש תינוק, מרגע שיצא לאוויר העולם. קר בחוץ לעומת החיים התוך רחמיים, אפילו ביום קיץ חם ביותר. איש אינו שואל אותו מתי הוא רוצה לאכול, מה יהיה משך הארוחה, באיזו תנוחה הוא בוחר בזמן הארוחה, ומתי הוא רוצה שיחבקו אותו. למעשה, איש אינו שואל אותו דבר, והוא חש חסר אונים לחלוטין; עוד אין לו יכולת בחירה.

ובכן, כולנו מלאי חששות ואי ודאויות בכל ההיבטים הללו; כל נושא ההורות חדש בעבורך, ולאו דווקא ההנקה. הכול מסביבך מנסים להרגיעך, ומייעצים לך אין ספור עצות מניסיונם. אך חרף כל הכוונות הטובות, לא תמיד נמצא הפתרון שיתאים לך ולתינוקך באופן אישי.

בית הספר להורות מתחיל אפוא עם בואו של התינוק לאוויר העולם. בתקופת ההיריון, כאמור, קשה עדיין לדמיין מה יהיה לאחר הלידה; ההישגים וההצלחות שלנו באים עם הניסיון, מכל חוויה שאנו חווים, עם כל אתגר חדש. אם היינו נאלצות להתמודד עם גידול התינוק על אותו אי בודד, שהוזכר לעיל, סביר להניח שהיינו מצליחות בכך; החושים הטבעיים האמהיים היו מסייעים בידינו לעשות זאת, והיינו מונחות בידי האינסטינקט; הטבע היה מכתיב לנו אחרי חוויית הלידה להחזיק את התינוק בידינו כדי להכירו, לבדוק אותו, להתפעל ממנו. אם היה הדבר תלוי בך בלבד, בוודאי היית מציעה לתינוק לינוק מהשד מיד; הרי זה הדבר הטבעי ביותר לעשותו - לבדוק אם הוא אכן רעב. סביר שהתינוק היה נרגע, שכן בכיו אינו אלא כלי תקשורת בינו לבינך, ובכלל בינו לבין הסובב אותו, להתריע על דבר מה המציק לו באותו רגע.