מדידה כמותית של פעולת הלב

פרופ' יצחק קרונזון,

מנהל המחלקה לקרדיולוגיה בלתי פולשנית, NYU, ניו-יורק

את פעולת הלב ניתן למדוד מבחינה כמותית: התכווצויות הלב יוצרות לחץ. כאשר יש הפרש בין לחצים (מפל לחצים), יזרום הדם בכיוון הלחץ הנמוך. ככל שמפל הלחצים גדול יותר, הזרימה תהיה רבה יותר. מידת הזרימה תלויה גם בהתנגדות לזרימה. ככל שתגדל ההתנגדות, תקטן הזרימה. במחזור הדם הלב אחראי ליצירת מפל הלחצים, ההתנגדויות הן בעיקר במערכות הנימיות בריאה ובמערכות הנימיות ברקמות, והזרימה היא, כמובן, זרימת הדם.

הלחץ בתוך חללי הלב

לכל חלל מחללי הלב יש לחץ אופייני. הלחץ הוא גבוה בזמן התכווצויות החדרים  - סיסטולה, ונמוך יותר בזמן הרפיתם - דיאסטולה. את הלחצים רושמים כך שניתן יהיה להבין מהו הלחץ הסיסטולי ומהו הלחץ הדיאסטולי. כאשר רושמים כי הלחץ באאורטה הוא 125/80 מ"מ כספית, מתכוונים לכך שהלחץ הסיסטולי הוא 125, והלחץ הדיאסטולי הוא 80.

הלחצים בלב השמאלי ובעורקי הגוף גבוהים בהרבה מן הלחצים בוורידים, בלב הימני ובעורק הריאה.

זרימת הדם

כיוון שכל הדם זורם במעגל סגור, וכיוון שכל הזרימה היא כתוצאה מפעולת הלב, ניתן לומר שזרימת הדם הכללית היא תפוקת הלב. את תפוקת הלב מבטאים בליטרים בדקה. תפוקת הלב של אדם מבוגר בריא היא כ-5 ליטרים בכל דקה, או כ-70 סמ"ק בכל פעימה.

במשך ימי חייו של אדם (75-80 שנה), מזרים הלב 200 מיליון ליטר דם, שמשקלם הכולל כ-200,000 טון.