הדמיה בעזרת חומר ניגוד

פרופ' יצחק קרונזון,

מנהל המחלקה לקרדיולוגיה בלתי פולשנית, NYU, ניו-יורק

הדגמת כלי הדם באמצעות חומר ניגוד (אנגיוגרפיה)

את חללי הלב ואת כלי הדם היוצאים ממנו (או המגיעים אליו) ניתן להדגים בזמן הצנתור באמצעות הזרקת חומר ניגוד לתוך חלל הלב או לתוך כלי הדם שאותו רוצים להדגים (Contrast Angiography). חומר הניגוד הוא תמיסה שאינה חדירה לקרני הרנטגן.

ההזרקות השכיחות ביותר הן לתוך החדר השמאלי - Left Ventriculography, והזרקה סלקטיבית לעורקים הכליליים (הקורונרים) - העורקים המספקים דם ללב - Coronary Angiography.

הזרקת חומר ניגוד לחדר השמאלי

החדר השמאלי יוצר לחץ גבוה בזמן התכווצותו. קירות החדר הזה עבים יותר מקירות כל חלל לב אחר. זהו חלל הלב החשוב ביותר, ותיפקודו התקין הוא התנאי העיקרי להזרמת הדם לכל חלקי הגוף. הזרקת חומר ניגוד לתוך חלל החדר השמאלי מראה את גודל החדר, את צורתו ואת אופי התכווצותו.

מחלות שבהן נפגע שריר החדר השמאלי יגרמו לכך שהלב בזמן התכווצותו (סיסטולה) ירוקן רק חלק קטן מכמות הדם שבתוכו. אנחנו מדברים אז על מקטע פעימה (Ejection Fraction) נמוך (מקטע הפעימה הנורמלי הוא 50%-70%, כלומר, באופן תקין מרוקן הלב בזמן התכווצותו 50%-70% מהדם הנמצא בתוכו). מקטע הפעימה חשוב לא רק בהערכת הפעולה של החדר השמאלי, אלא גם בקביעת תוחלת החיים (פרוגנוזה) של החולה. ככל שפוחת מקטע הפעימה, כן הולכת תוחלת החיים ופוחתת.

במצבים שבהם נפגע רק חלק משריר הלב (למשל בהתקף לב שגורם ליצירת נזק חלקי, מקומי, בשריר החדר השמאלי) אפשר להדגים את מקום הנזק ואת כמותו. שריר שנפגע אינו מתכווץ באופן תקין. בעזרת הזרקת חומר ניגוד אפשר להדגים אזור תנועה מופחתת (היפוקינזיס), חוסר תנועה (אקינזיס) או אף תנועה בכיוון המנוגד לכיוון ההתכווצות (דיסקינזיס).

הדגמת דליפת מסתמים באמצעות חומר ניגוד

חומר הניגוד נע ביחד עם הדם, ולכן על ידי הזרקת חומר ניגוד לחדר השמאלי אפשר לראות אם הדם נע בכיוון הנכון. בדרך כלל תנועת הדם היא מן החדר השמאלי, דרך המסתם האאורטלי אל האאורטה. הדם אינו חוזר מן החדר אל הפרוזדור, מאחר שבין שני החללים האלה ישנו המסתם המיטרלי, הנסגר בזמן התכווצות החדר, ואינו מאפשר העברת דם. במקרה של נזק למסתם הוא לעלול לדלוף. את דליפת המסתם המטרלי אפשר לגלות באנגיוגרפיה של החדר השמאלי. אם מזהים שחומר הניגוד עובר מן החדר השמאלי אל הפרוזדור השמאלי, זוהי עדות לדליפת המסתם המטרלי.

הזרקת חומר ניגוד לחדר השמאלי יכולה לגלות גם פגם (חור) במחיצה הבין חדרית. במקרה כזה יעבור חומר הניגוד מן החדר השמאלי אל החדר הימני.

הזרקת חומר ניגוד לאאורטה

הזרקת חומר ניגוד לאאורטה (Aortography) מדגימה את גודלה ואת צורתה. בעזרת הזרקת חומר ניגוד ניתן לאבחן הרחבה בקוטר האאורטה. אם ההרחבה היא רק באזור מסוים, מדברים על מפרצת (אנוריזמה). ניתן אף לאבחן באמצעות הזרקת חומר ניגוד לאאורטה היצרויות, נזק לדופן, ואפילו מעבר דם מן האאורטה לעורק הריאה או לחללי הלב האחרים. הסיבה העיקרית להזרקת חומר ניגוד לאאורטה היא בירור האפשרות של דליפת המסתם האאורטלי.

הזרקת חומר ניגוד יכולה גם לאבחן קריש דם או גידול בכל אחד מחללי הלב, ואף בעורקים הגדולים. היות וחלק מנפח החלל תפוס על ידי הגידול או קריש הדם, תגלה הבדיקה פגם במילוי החלל על ידי חומר הניגוד.

אנגיוגרפיה כלילית

הדגמת כלי הדם הכליליים (קורונרים) באמצעות חומר ניגוד - Coronary Angiography היא הסיבה השכיחה ביותר לצנתור הלב אצל חולים מבוגרים. בעזרת אנגיוגרפיה כלילית ניתן להעריך את מצב העורקים הכליליים. היצרות של העורקים האלה היא מחלת הלב השכיחה ביותר אצל אנשים מבוגרים, והיא הגורם השכיח ביותר למוות אצל מבוגרים החיים בארצות מפותחות.

לאדם יש שני עורקים כליליים ראשיים, היוצאים מן האאורטה סמוך למקום יציאתה מן הלב. אנו מדברים על העורק השמאלי הראשי ועל העורק הימני. העורק השמאלי מתפצל סמוך ליציאתו לשני עורקים: האחד הוא העורק השמאלי היורד, המספק דם לחלקו הקדמי של החדר השמאלי, ולרוב אף למחיצה שבין החדרים, והשני הוא העורק העוקף (Circumflex), המספק דם לקיר הצדדי של החדר השמאלי. העורק הימני מספק דם לחדר הימני ולחלק התחתון של החדר השמאלי. כדי להגיע אל פתחי העורקים הכליליים, משתמשים בצנתרים מיוחדים, שצורתם מאפשרת ניווט קל אל פתחי העורק הכלילי. כאשר קצה הצנתר נמצא בתוך הפתח מזריקים לתוך העורק כמות קטנה של חומר ניגוד, המדגים את כל חללי העורק.

בעזרת אנגיוגרפיה כלילית ניתן לזהות את אופי ההיצרות הכלילית, את מיקומה ואת מידת חומרתה. את קוטר ההיצרות משווים לקוטר העורק הבלתי מוצר, ומבטאים את דרגת ההיצרות באחוזים. לכן, כשמדברים על היצרות של 80% מתכוונים לכך שקוטר ההיצרות קטן ב-80% מקוטר העורק התקין.

לאבחון מדויק של מיקום ההיצרות, צורתה ודרגתה - יש חשיבות מכרעת בהחלטה על צורת הטיפול בחולה. ישנן היצרויות שמוטב לטפל בהן בניתוח מעקפים, ואחרות שקל יותר לטפל בהן באמצעות הרחבה בעזרת בלון, או בצורות אחרות. יש אף היצרויות, שמוטב שלא לטפל בהן בהתערבות ניתוחית או מכנית, ועדיף לטפל בהן טיפול תרופתי שמרני.