זיהום בדרכי השתן

(Acute Urinary Tract Infection)

זיהום בדרכי השתן נגרם בדרך כלל על ידי חיידק א. קולי (E. Coli).

אסור להחמיץ אבחנה של זיהום בדרכי השתן. יכולים להיות מצבים שבהם זיהום בדרכי השתן לא יאובחן. לדוגמא: ילד בן שנה ושמונה חודשים, בריא בדרך כלל, סובל מחום גבוה 40.1 מעלות צלסיוס, מהקאה חוזרת, נראה לאמו לא טוב ו"מנדנד בלי סוף". בדיקה גופנית אצל הרופא מגלה אודם קל בלוע ומעט הגדלת קשרי לימפה בצוואר. הרופא חושב שמדובר בדלקת בדרכי הנשימה העליונות ורושם טיפול סימפטומטי בתכשיר להורדת חום, בהנחה שמדובר בזיהום נגיפי. כעבור 3 ימים אין שיפור במצבו של החולה, וההורים המודאגים לוקחים את הילד לבדיקה חוזרת לרופא. בבדיקה גופנית חוזרת אין ממצא מרשים, לכן הרופא מבקש לבדוק ספירת דם, שקיעת דם והחשוב ביותר בדיקת שתן כללית ובדיקת תרבית שתן. זה המקום להדגיש את חשיבות ניקוי אזור הגניטליה (החלציים) לפני נטילת הדוגמא לבדיקה, כדי לקבל תשובה נכונה מתרבית השתן. ללא הקפדה על ניקוי האזור יצמחו בתוך תרבית השתן חיידקים, שבאופן נורמלי נמצאים על פני העור, ותתקבל תשובה מהמעבדה שיש בשתן חיידקים, בעוד שלמעשה מדובר בזיהום חיצוני, חסר משמעות. בדיקת השתן הכללית מראה ממצא של כדוריות לבנות (לויקוציטים) מרובות, דבר המעיד על זיהום בדרכי השתן. ממצאי התרבית, המגיעים כעבור כ-48 שעות מזמן לקיחת הבדיקה, מאשרים את האבחנה. למרבה הצער זהו מצב שכיח, שבו הדלקת אובחנה באיחור.

הטיפול האנטיביוטי חיוני למנוע את המשך הזיהום ואף את התפשטותו לכליה ויצירת מורסה. היעדר טיפול, או טיפול חלקי ולא מוצלח מסוכנים, גם אם החום חולף והחולה מחלים לכאורה, מכיוון שהכליה עלולה לעבור הצטלקות, ובהמשך תופיע הפרעה בתיפקוד הכליה.

לאחר חלוף הזיהום יש צורך לברר את הגורם לזיהום: האם קיים מום אנטומי בדרכי השתן והאם קיימת סבירות לזיהום חוזר בדרכי השתן. חשיבות הבירור נובעת מהסכנה של פגיעה בלתי הפיכה בכליות עקב זיהומים חוזרים, סכנה שיכולה להגיע עד אי-ספיקת כליות ועד לצורך בדיאליזה ובהשתלת כליה.