פלואוריד

 ד"ר אהרון שיפר,

מומחה לרפואת השן ולמחלות חניכיים.

בשנות העשרים של המאה הקודמת נמצא שהוספת פלואורידים למים לוותה בהקטנת העששת מצד אחד והופעת כתמים לבנים על השיניים מצד שני. החל מ-1945 החלו בארה"ב להוסיף פלואוריד למי שתייה. בשלושים השנים האחרונות, הוספת פלואוריד למשחות השיניים הפכה למקור החשוב ביותר.

מהו פלואוריד?

הפלואורידים הם חומרים כימיים בהן הפלואוריד קשור ליסודות אחרים (לרוב מתכת). הצריכה היומית מהמזון היא כ-0.3 מיליגרם פלואוריד.

כיצד פועל פלואוריד?

המינרלים הדרושים להיווצרות השן, מגיעים לניצני השיניים אשר בלסתות דרך מחזור הדם. הפלואוריד המגיע בדרך זו מוטמע בזגוגית השן (אמאיל) הנוצרת. חשוב לכן שיהיה מספיק פלואוריד בתהליך בניית השן. תוספת פלואוריד למשחות השיניים ומי שטיפות פה תורמת ע"י שקיעה של הפלואוריד על האמאיל הקיים.

עודף פלואוריד

מתן יתר פלואוריד במהלך גדילת העצמות והשיניים ובמיוחד בתקופת הילדות קרוי פלואורוסיס - Fluorosis. עיקר הנפגעים הם ילדים מתחת לגיל שלוש שבמהלך הברשת שיניים בולעים כמויות גדולות של משחת השיניים ועלולים להגיע למינון יתר של הפלואוריד. הנזק מעודף פלואוריד הוא הופעת כתמים לבנים על כותרת השן. במקרים קשים יותר נוצר נזק בזגוגית, הופעת חריצים בשיניים ושינוי צבע השיניים. באזורים בהם יש עודף פלואוריד משמעותי במים (הודו למשל), נמצאו נזקים בעצמות, נטיה לשבירות יתר שלהן, עקמת ועיוותים בעצמות הרגליים.