איבחון

  • ראשית יש לברר את ההיסטוריה הרפואית לבעיה התפקודית (תולדות המחלה). במקרה זה יש לברר האם יש זיקפה ומתי? טיב הזיקפה (אם בכלל) בעת אוננות? האם יש זיקפה בלילה או עם היקיצה? שנוי בדחף המיני? שנוי במוטיבציה ליחסי מין? שינויים באורגזם או בשפיכה? תולדות המחלה יכולים להצביע לכיוון בעיה אורגנית או בעיה נפשית.
  • בירור גורמי סיכון.
  • בדיקה גופנית כוללת במיוחד בדיקת אברי המין חלחולת ובטן.
  • בדיקות מעבדה: רמת טסטוסטרון - רמה נמוכה יכולה לגרום לירידה בדחף המיני, רמת פרולקטין, Prolactin. הפרולקטין הוא הורמון המופרש ע"י יותרת המוח. ההורמון עולה בהריון כהכנה להנקה. הפרולקטין נוצר בנשים ובגברים גם ללא הריון והנקה כאשר הסיבה לא ברורה. כמויות גבוהות של פרולקטין ניתן למצוא בעקבות מאמץ גופני, דחק נפשי, שינה ובהשפעת תרופות. לעיתים גידולי יותרת המוח, מלווים ביצירת יתר של פרולקטין בעוד שהרס הבלוטה יקטין את ההפרשה. שני המצבים האחרונים קשורים בהפרשת הורמונים כוללת, העלולה לפגוע ביכולת הזיקפה. פרט לרמות טסטוסטרון ופרולקטין, רמות הורמון התירואיד גבוהות או נמוכות מהנורמה, עלולות להיות מלוות בבעיות זיקפה ובנוסף רמת סוכר גבוהה כביטוי לסוכרת.
  • מבחן התקשות לילי (Nocturnal Penile Tumescence Test). למרבית הגברים במהלך השינה (בשלב תנועת העינים המהירה), יש 3-5 זיקפות מלאות. לגבר הסובל מבעיות פסיכולוגיות יהיו זיקפות ליליות אלו, אלא אם הבעיות או ההפרעות הנפשיות קשות במיוחד. מבחן ההתקשות הלילי בא להבחין בין שני המצבים. קיימות שלוש דרכים לביצוע הבדיקה: 1. מבחן הבולים - חיבור בולים מסביב לפין. אם במהלך הלילה חלה זיקפה החיבורים בין הבולים יפתחו. המבחן אינו אמין עקב הרפיית הבולים מהפין או נפילתם. 2. אמצעי דמוי טבעת האמורה להפתח עם התקשות הפין. 3. ניטור אלקטרוני. יש לחזור על הבדיקה לפחות 2 לילות. אם חלה זיקפה, קרוב לוודאי שהבעיה להפרעות היא נפשית ופסיכולוגית.
  • מבחן הזרקה לגוף הספוגי. הזרקת פרוסטגלנדין E לגוף הספוגי (בדומה לאחת משיטות הטיפול) גורמת לזיקפה. עצמתה, קשיותה, ומשך הזמן יכול להוות מדד לבעיה הקיימת ללא הזרקה.
  • מבחני אולטרה סאונד ואנגיוגרפיה אינם יעילים במיוחד, אך מבחני דופלר לבדיקת זרימת הדם יכולים ללמד האם הזיקפה קשורה לבעיה כוללת יותר של הפרעות במחזור הדם ההקפי.