טיפול

 

הטיפול מכוון כנגד הגורם - נפשי, גופני או משולב. עדיף תמיד להתחיל בטיפולים הפחות פולשניים:

  • תרופות - Sildenafil) Viagra) הניטלת דרך הפה.
  • הזרקות לתוך הגוף הספוגי.
  • החדרת חומרים דרך השופכה הגורמים לזיקפה.
  • יצירת ואקום לצורך זיקפה ושמירתה ע"י טבעת בבסיס הפין.
  • שתל לפין.

הטיפול בויאגרה, יצר ללא ספק, מהפכה בגישה הטיפולית הן בשל האפקט והן בשל קלות ההגשה (דרך הפה ולא בהזרקות). להשגת זיקפה באמצעות הויאגרה יש אפקט מיטבי משני, בכך שמקטין את "חרדת הביצוע" ועשוי לשבור את המעגל של פחד מכשלון המוביל להפרעה בזיקפה המעורר חרדת ביצוע וחוזר חלילה. הויאגרה לכן ניתנת הן לעזרה בהפרעות זיקפה על רקע נפשי, והן להפרעות על רקע אורגני.

אחד הגורמים המסייעים לפתרון בעיות זיקפה הוא הרחקת גורמי הסיכון. הסתגלות לאורח חיים נכון (הפסקת עישון, הפסקת שתיה וכיו"ב) כמו גם שיתוף בן/בת הזוג בהצגת הבעיה והתכנית לפיתרונה, הם חלק בלתי נפרד מהצלחת הטיפול.

ניטור וניטרול גורמי חרדה אף הם עשוים לתרום משמעותית להצלחת הטיפול.

הטיפולים התרופתיים

1. ויאגרה - Viagra

הויאגרה נלקחת כשעה לפני קיום יחסי מין. משך פעולת התרופה, כ-4 שעות אם כי יש המדווחים על השגת זיקפה גם למחרת נטילת התרופה. התרופה משפיעה רק אם היא מלווה בריגוש והתעוררות מינית.

אופן הפעולה: הויאגרה גורמת להרפיית השריר החלק בדפנות כלי הדם של הפין ומאפשרת כניסת דם לעורקים ומילוי הפין שתוצאתו -זיקפה. פעילות התרופה נעשית ע"י חסימת האנזים האחראי לפרוקו של חומר הקרוי GMP-ציקלי. חומר זה עולה בכלי הדם של הפין בעת הגרוי המיני ומגביר את זרימת הדם לפין ולזיקפה. אם הויאגרה מונעת את פרוקו הוא מצטבר ומגביר את יכולת כניסת הדם לפין.

למי מיועדת התרופה: הויאגרה יכולה לעזור לגברים בעלי בעיות זיקפה מהסיבות הבאות:

  • סכרת
  • יתר לחץ דם
  • לאחר נתוחי ערמונית (פרוסטטה)
  • בעיות בזיקפה כתופעת לואי לתרופות אחרות
  • בעיות אמוציונאליות
  • סיבות אחרות

יעילות הויאגרה: 70% מנוטלי התרופה מדווחים על השגת זיקפה ויכולת קיום מגע מיני.

תופעות לוואי:

  • אין לקחת ויאגרה במשולב עם תרופות מקבוצת הניטרטים כמו ניטרוגליצרין. שילוב שני סוגי תרופות אלו עלול לגרום לירידה חריפה בלחץ הדם, ארוע מוחי, התקף לב ואף מוות.
  • לכאבים בחזה המופיעים תוך 24 שעות מנטילת הויאגרה ובמיוחד בחולים עם מחלת עורקים כלילית - אין לקחת ניטרוגליצרין להקלת הכאבים.

תופעות לוואי אחרות לתרופה -(חולפות תוך מספר שעות):

  • כאבי ראש
  • סומק
  • גודש באף
  • הפרעות עיכול
  • רגישות לאור (בחלק קטן מהמקרים)

2. תרופות הניתנות בהזרקה

בקבוצה זו ניתן למנות:

  • Caverject) Alprostadil)
  • Hydrochloride Papaverine
  • Regitine) Phentolamine Meysalate)

יש רופאים המשלבים את שלושת התרופות ביחד. התרופות ניתנות בהזרקה לגוף הספוגי של הפין באחד מצדדיו.

קיימים היום מזרקים אוטומטיים, שהגבר מזריק לעצמו לפני קיום יחסי מין. המינון הדרוש מכויל עפ"י הזיקפה המושגת, עצמתה, ומשך הזמן הרצוי.

אופן הפעולה: ההזרקה גורמת להרפיית השרירים המקיפים את כלי הדם בפין ומגבירים את זרימת הדם לגופים הספוגים הנמצאים משני צידי הפין. מילוי העורקים בדם מביא ללחץ על הורידים. הלחץ על הורידים חוסם יציאת הדם מהם וכתוצאה מכך נותר גודש דם בפין ומושגת זיקפה. לאחר השפיכה, או הפסקת הריגוש המיני, העורקים מתכווצים, הלחץ על הורידים נפסק והדם מתנקז מהפין החוצה והזיקפה חולפת. ההתויות להזרקה דומות לאלו שתוארו.

שעור ההצלחה: 80% נהנים מהטיפול, קרי, זיקפה ויכולת קיום יחסי מין. 20% דיווחו על קיום זיקפה ספונטנית לאחר מספר הזרקות.

תופעות לוואי:

  • כאב
  • זיקפה שאינה חולפת (פריאפיזם, Priapism), זיקפה ממושכת ומכאיבה שיכולה להמשך ממספר שעות ועד מספר ימים. התהליך אינו קשור לריגוש מיני (מחשבות או פעולות). הסיבה לכך היא חוסר יכולת הדם לצאת מהגופים הספוגיים. הדם הנותר אינו עובר שחלוף, כמות החמצן שבו יורדת וכדוריות הדם האדומות נעשות נוקשות יותר, גמישותן יורדת וכתוצאה מכך מופיע גורם נוסף המונע יציאת הדם מהפין. מרבית הסיבות לפריאפיזם הן מינון יתר בהזרקת התרופות הרצויות להשגת זיקפה. חות שכיח הוא המצב עקב שמוש בטיפול בתרופות נוגדות דכאון. מצבים דומים תוארו גם במחלות דם מסויימות בהן כדוריות הדם האדומות איבדו את האלסטיות שלהן ויוצרות חסימה ליציאת הדם - כדוגמת אנמיה חרמשית או כתופעת לוואי ללוקמיות. הטיפול במצב זה הוא ניקוז הדם ע"י החדרת מחטים לשני צידי הפין. המצב קרוי ע"ש Priapus- אל הפריון היוני שהפסלים מתארים אותו כבעל פין גדול מימדים.
  • הצטלקויות במיוחד בשמוש מופרז (לא מומלץ להזריק יותר מאחת ליום).

הצלחה וכשלונות: שעור ההצלחה בטיפול כ-50%. הכשלונות נובעים בעיקר מאי הענות בן הזוג: העדר ספונטניות ביחסי המין, פחד מכאב ההזרקה, הצטלקות, עמידות לטיפול (נדיר).

3. Muse

החומר הכימי בתרופה הוא Prostaglandin E1) Alprostadil). התרופה פועלת במנגנון דומה לחמרי ההזרקה (למעשה זריקת Caverject היא אותו חומר) ע"י הרפיית השרירים החלקים סביב העורקים ופתיחתם לכניסת דם לפין. בניגוד ל-Caverject שבו החומר מוזרק ישירות לפין, כאן החומר מוכנס דרך השופכה (Urethra) בעזרת מוליך. החומר נספג דרך התאים שבשופכה ומשפיע על כלי הדם שבגופים הספוגיים, שמשני צידי השופכה.

השפעת החומר ניכרת תוך 10 דקות ונמשכת כשעה.

יעילות הטיפול: הטיפול יעיל ב-7 מתוך 10 נסיונות. כמחצית המשתמשים מפסיקים את הטיפול מחמת כאבים בשופכה הנובעים מדרך הגשת התרופה. זיקפה ספונטנית לאחר מספר טיפולים נמצאה ב-20% מהמשתמשים.

תופעות הלוואי: בעיקר כאבים בשופכה ולעיתים דמום עקב פציעת השופכה.

4. יוהימבין (Yohimbine)

תרופה עממית, פולקלוריסטית אשר אין עבודות מבוקרות המלמדות על יעילותה לשיפור הזיקפה. התרופה בעלת אפקט מסוים על הריגוש המיני. למעט חולי כליה ונוטלי תרופות נוגדות דכאון, אין מניעה לניסוי טיפולי בחומר, במיוחד לאור העובדה שתופעות הלוואי לטיפול מועטות.

5. טיפול הורמונלי

הטיפול ההורמונאלי תכליתו להעלות רמת הטסטוסטרון, הורמון המין הגברי, כאשר רמתו ירודה, על מנת להגביר את התשוקה המינית ("ליבידו"). הטיפול ניתן ע"י תכשירי טסטוסטרון בהזרקה או במדבקות הגורמות לשחרור איטי של החומר או באמצעות תרופה: Bromocriptine. תרופה זו מורידה את כמות הורמון הפרולקטין. נמצא, שכמות מוגברת של פרולקטין, מעכבת הפרשת טסטוסטרון ולכן הורדת פרולקטין עשויה להעלות את כמות הטסטוסטרון הזמינה. הטסטוסטרון ניתן רק כאשר רמתו מתחת לגבול התחתון של הנורמה. ואילו ברומוקריפטין ניתן במצבי הפרשת יתר של פרולקטין (גדול ביותרת המוח).

שני החומרים מעלים את התשוקה המינית.

תופעות לוואי של טסטוסטרון:

  • עליה בכמות האריתרוציטים (כדוריות הדם האדומות) וכתוצאה מכך הגברת הצמיגות וסכנה לארוע מוחי והתקף לב.
  • הגדלת שדיים מכאיבה.
  • אצירת מים
  • העלאת לחץ דם.
  • אפשרות להגדלת הערמונית.
  • הגדלת הסיכון לאי ספיקת לב.

תופעות לוואי לברומוקריפטין:

  • מצב בלבול וחזיונות שוא במיוחד בזקנים.
  • החמרה במצב הכבד.
  • העלאת לחץ הדם.
  • עקרות.

יש לציין שהתרופות מעלות את החשק אך לא תמיד את יכולת הביצוע -קיום יחסי מין. הפער המתמיד בין הרצון ליכולת.

טיפולים מכניים

הטיפול המכני משמעותו יצירת ואקום מעל לפין. יצירת הואקום, מושכת את הדם אל הפין וממלאת אותו. לאחר מילוי הפין מעלים בבסיסו טבעת הלוחצת את הפין, מונעת יציאת הדם החוצה, ושומרת על הזיקפה.

יתרונות וחסרונות:

  • הטבעת המהדקת שבבסיס הפין גורמת הפרעה ואי נוחות לפרקים בקיום יחסי מין.
  • הצורך ביצירת ואקום להשגת זיקפה מביא לירידה בריגוש המיני ולהפסקה בין המשחק המקדים ובין יחסי המין עצמם.
  • גורם למבוכה כאשר הגבר עם בת זוג חדשה שאינה מודעת לבעיה.
  • ניתן להישאר עם הטבעת עד 30 דקות בלבד.
  • לחלופין, הפעולה ניתנת לחזרה מספר פעמים.
  • שיטה טובה לגברים המטופלים במדללי דם ( חומרים נוגדי קרישה).
  • הטבעת עלולה להפריע לשפיכה אך לא להשגת אורגזמה.

טיפולים ניתוחיים

הטיפולים הניתוחיים מיועדים לגברים שההפרעות בזיקפה נובעות מבעיות בכלי הדם עקב תקלה או תהליכים דומים המונעים שימוש בטיפול תרופתי להשגת זיקפה.

קיימות שתי דרכים טיפוליות:

  • הכנסת שתל.
  • ניתוח כלי הדם של הפין, להחזרת מחזור הדם בפין לתיקונו.

הכנסת שתל בפין:

הכנסת שתל לפין יכולה להיות משלושה סוגים:

  • שתל נוקשה
  • שתל גמיש למחצה
  • שתל מתנפח

השתלים מוכנסים במקום הגוף הספוגי (Corpus Cavernosum). השתל הנוקשה והגמיש למחצה גורמים לנוקשות קבועה של הפין. יתרון השתל הגמיש למחצה, שניתן להטותו קדימה לביצוע יחסי מין או לכופפו לכיוון הבטן והסתרתו הנוחה יותר בבגדים. השתל המתנפח בנוי מגליל חלול המתמלא ע"י שאיבת מים פיזיולוגיים לתוכו מתוך מיכל הנצמד לשפולי הבטן. מילוי הגליל מביא לזיקפה. לצורך ריקונו והחזרת הנוזל למיכל, קיים שסתום המוכנס לשק האשכים.

ההנאה המושגת מהשתל - בד"כ שלמה. יש לציין שהשתל אינו גורם להגדלת העטרה (ראש הפין) והשתל הנוקשה למחצה אינו משפיע על אורכו.

השתל המתנפח מתפקד בדומה לפין הנורמלי מבחינת שינוי צורתו וגודלו במהלך יחסי המין ולכן גם מתקבל בטבעיות רבה יותר.

סיבוכים:

  • ליקויים בתפקוד השתל - כשלון השתל גובר ככל שהשימוש רב יותר.
  • שבירת השתל .
  • חריגת השתל דרך העור החוצה.
  • זיהומים מקומיים.
  • כאבים.
  • דליפה מהשתל (עד 20% במהלך 10 שנים מההשתלה).

שחזור כלי דם:

ניתוח כלי הדם להשגת זיקפה מבוצע באחת מהדרכים:

  • קשירת ורידים.
  • מעקף עורקים המזינים את הפין.

כאשר נמצא שיש ורידים שנפגעו, ניתן לקושרם. כתוצאה מכך הניקוז מהפין פוחת והזיקפה משתפרת. יעילות ניתוח זה מצומצמת שכן קשה לאתר בדר"כ מהו הוריד שיש לקושרו.

כאשר יש תקלה בכלי הדם המזינים את הפין, ניתן לבצע מעקף בדומה למעקפים המבוצעים בלב. ניתוח זה בד"כ מבוצע בצעירים בהם ידוע כלי הדם שנחבל ואזור החסימה העורקית לפין. באנשים הסובלים מטרשת כללית של העורקים אין טעם לביצוע הפעולה הניתוחית.