אלרגיה ואנפילקסיס


הרגישות והאודם התפתחו מיד לאחר
העקיצה בכף היד והגיעו
עד הבלוטות בבית השחי

לא אחת שומעים את המשפט הבא: "אני לא אוכל עגבניות (או תות שדה או דג מלוח), כי אני אלרגי לזה". מפעם לפעם עקיצת דבורה (או יתוש או עקרב) גורמת תגובה קשה ביותר בנעקץ: פניו מתנפחים לבלי הכר, בגבו ובבטנו ניכרים אזורים אדומים (ומגרדים מאוד), כפות ידיו נפוחות והוא מתעטש בלי הרף. התגובות הבלתי רגילות האלה מתעוררות בעקבות חדירתו של חומר זר לגוף (אבקת פרחים, אבק מחסנים, ארס נחשים ועוד) ומעצם מגעו עם מרכיבים בדם.


לאחר שמסירים את המדבקות
של האק"ג: הופיעה תגובה אלרגית מקומית בעור

מנגנון החיסון של הגוף מושתת על "שנאת זרים", והוא דוגל בסיסמה הידועה "נגרש כל פולש". אם חומר חלבוני זר חודר לגוף, בעיקר דרך דרכי הנשימה (אבקת פרחים, חידקים הנישאים באבק), מתעוררים תאי החיסון לפעולה מהירה: הם מנסים לזהות את הפולש. אלא ש"הזיהוי הפלילי" הזה נמשך זמן-מה, ותגובת תאי החיסון של הגוף איטית אם מדובר בחדירה ראשונה של החומר הזר. לאחר שהמערכת החיסונית (Immune System) מזהה את החומר, ומסווגת אותו כחומר חלבוני זר (אנטיגן), היא מפעילה תאים מיוחדים - הלא הם הנוגדנים (Antibody) -  והם מנטרלים אותו. מעצם המגע בין האנטיגן לנוגדן מופרשים לזרם הדםחומרים המגייסים תאים לבנים וחומרים אחרים למלחמה בפולש, וזוהי תגובת ההגנה התקינה של הגוף. בלי המערכת החיסונית לא היינו יכולים לחיות בסביבה שלנו, השופעת חידקים, וירוסים וגורמי זיהום אחרים.


אלרגיה למגע בחומר ניקוי: יש להסיר טבעות מהר ככל
האפשר. התדעו למה?

החיסון מפני מחלות זיהומיות, שהיו נפוצות בעבר הלא-רחוק, מתבסס על החדרה מבוקרת של חומר זר לגוף - חידקים מומתים או כמות זעירה של רעלן (Toxin) - אם בהזרקה ואם בשתייה. תאי דם לבנים נצמדים לחומר הזר ומתחילים לייצר נוגדנים, וכאשר יש בגוף כמות ניכרת של נוגדנים, הוא מחוסן מפני הגורם הזר, מפני המחלה. אם יחדור עתה לגוף אנטיגן נוסף של גורם המחלה, הוא ייתקל בצבא ערוך ומוכן של נוגדנים, והם ימגרו את המחלה מראשיתה.

המערכת החיסונית היא אפוא ברכה לגוף. אבל לעתים, מסיבה כלשהי שעדיין לא הובררה, תגובותיה מוגזמות - ואו אז סובלים מתופעות של אלרגיה, רגישות יתרה, בחלק מסוים בגוף. למשל, אם החומר הגורם לאלרגיה פועל על רירית האף, ושם מתרחשת התגובה החיסונית, יופיעו הסימנים הברורים של קדחת השחת (נזלת ועיניים דומעות), ואם אדם שאלרגי לתות שדה יאכל את הפרי הזה, הוא יסבול מכאב בטן ומשלשול.

התופעות האלרגיות המוגבלות לאזור מסוים בגוף אינן נעימות וגורמות סבל רב לחולה (הסובלים מנזלת אלרגית נזקקים לכמות אדירה של ממחטות נייר, ולעתים הם אף מתקשים לשוחח בטלפון בשל התקף עיטוש שאין לו סוף), אבל שלא כמו באנפילקסיס, אין בהן משום סננת חיים. מטפלים בהן במרפאות, אצל רופאים המתמחים באלרגיה ובמחלות אחרותשל מערכת החיסון.

אנפילקסיס

תגובה אלרגית מפושטת קשה, הפורצת מיד לאחר שהחומר הזר חודר לגוף (הזרקת פניצילין, עקיצת דבורה). החומר הזר ומערכת החיסון מייצרים בבת אחת כמות גדולה של חומרים, המשפיעים על כמה וכמה מערכות בגוף: כלי הדם, ובעיקר כלי הדם שבבטן, מתרחבים - ולכן ניכרת ירידה חדה בלחץ הדם, דרכי האוויר נחסמות בהפרשות וקוטרם של הברונכים מצטמצם - ומכאן קוצר נשימה קשה ביותר.

החולה והסובבים אותו מופתעים: כשלושים שניות לאחר שנעקץ או נטל תרופה כלשהי, הוא נתקף באי-שקט ובבלבול, ובתוך זמן קצר הוא אף עלול לאבדאת הכרתו. קצב הנשימה שלו מתגבר, ולמעשה הוא נתון במעין התקף קשה ביותר של קצרת הסימפונות (אסתמה, גם זו מחלה שסיבתה, כנראה, רגישות יתרה). הדופק שלו מהיר וכמעט בלתי מורגש, ולחץ הדם גבוה מאוד או נמוך מאוד. פניו ולשונו תפוחים, כאילו הזריקו נפח ניכר של מים אל מתחת לעורו. הוא נתון בהלם.

הטיפול באנפילקסיס (הלם אנפילקטי)

המצב החמור מתחיל לפתע פתאום ומתקדם במהירות. הפעולות שתנקטו אתם, המכירים את התופעה, אפשר שיצילו את חיי החולה:

  1. הזעיקו עזרה מהר ככל האפשר, שמא תיקלעו למצב שלא תוכלו לעזור לחולה: גם החובש המוכשר ביותר איננו מסוגל לבצע את כל הפעולות הדרושות במצב זה בלא סיוע רפואי מתאים.
  2. פתחו את דרכי האוויר של החולה וודאו שנשימתו תקינה. אם יש ברשותכם חמצן, הזרימו אותו לחולה בריכוז גבוה. אם החולה חסר הכרה, השכיבו אותו פרקדן, רצוי להרים מעט את רגליו ולהשאירן מורמות.
  3. התחילו בהכנות להעברה.
  4. החדירו צנתר לווריד החולה אם אפשר, אבל אל תתעכבו לשם כך - כל רגע יקר.
  5. דווחו במדויק על מצב החולה: "אני מגיע בעוד כחמש דקות עם גבר כבן עשרים. לפני חמש דקות נעקץ בידו בידי בעל חיים לא מזוהה. הוא נושם בכבדות, ונשימתו מלווה בצפצוף קשה. הוא כמעט לא מסוגל לדבר, וקולו נשמע צרוד מאוד. הדופק 144, פניו נפוחים מאוד".

רופא המצויד בציוד החייאה בסיסי ובעוד כמה תרופות יכול לחלץ את החולה מתוך ההלם האנפילקטי. אם הנפגע חסר הכרה ודרכי האוויר שלו חסומות, יחדיר הרופא לגרונו צינור תוך-קני לשמירה על דרכי האוויר ולהנשמה תוך העשרה ב-100% חמצן. התרופות הן האמצעי היעיל להפסקת ההתקף האלרגי: זריקה תת-עורית של אפינפרין (אדרנלין) במיהול גבוה של 1:1,000 בנפח של כ-0.3 מ"ל יכולה להקל את המצב במהירות, אם החולה אינו נתון בהלם קשה. אם לחולה סימנים ברורים של תגובה קשה, יזריק הרופא לוורידו לאט-לאט מיהול גבוה יותר של אפינפרין. לרשות הרופא עומדות גם תרופות מסוג הסטרואידים ועוד תרופות אחרות, והוא ייתן אותן על פי שיקולו ולפי תגובת החולה לזריקה הראשונה של החומר. חולה לאחר התקף קשה חייב להישאר בבית החולים זמן-מה, מכיוון שההתקף עלול לשוב בלי כל התרעה.

אפינפרין (אדרנלין)

ההורמון אדרנלין מופרש מתוך בלטת יותרת הכליה בעת בהלת פתאום. האדרנלין מכונה הורמון הקרב או הורמון הבריחה, שכן באמצעות פעולתו על דרכי הנשימה, על הלב ועל כלי הדם, הוא מאפשר לגוף לנצל עד תום את יכולתו הפיסית. ההורמון מבטל את כיווץ השריר שבדופן הברונכים, מגביר את קצב הלב ומצמצם את קוטרם של כלי הדם העורקיים ולכן מזרז את זרימת הדם.

הפנים מחווירים (משום שכלי הדם מתכווצים ופחות דם מגיע אל העור), הדופק נעשה מהיר מאד וקצב הנשימה מתגבר.

שימוש: לטיפול בדום לב בעת החייאת לב – ריאות, באנפילקסיה ובהתקף קשה של קצרת הסימפונות.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור