זרחנים אורגניים

זרחנים אורגניים (ז"א, Nerve Agents) הם הרעילים והמסוכנים שבחומרי הלחימה הכימיים. אלה הם חומרים חסרי צבע, ריח וטעם, ועלולים להמית במהירות מספר רב של נפגעים בלא כל סימני אזהרה מקדימים. החומר יופיע במצב צבירה של נוזל או של גז, או בצורת טיפות זעירות.

סוגי הזרחנים האורגניים ואופן פיזורם

הזרחנים האורגניים מסווגים לשני סוגים עיקריים: לנדיפים ולעמידים. בתנאי הטמפרטורה והלחץ הקיימים באוויר שמסביבנו נוטים החומרים הנדיפים להתאדות ולהופיע במצב צבירה של גז, ולכן ייפגעו הנפגעים בעיקר משאיפת אדים למערכת הנשימה. החומרים העמידים נוטים להיות במצב נוזלי, ולכן מנגנון הפגיעה שלהם כרוך בעיקר במגע של טיפות עם העור. אבל כל אחד מהחומרים בשתי הקבוצות הללו עלול לפגוע, בסופו של דבר, הן בחדירה דרך העור והן בנשימה. הנדיפים הם טבון (GA), סרין (GB) וסומן (GD). העיקרי שבזרחנים האורגניים העמידים הוא Vx.

כיצד פועלים החומרים האלה?

ההסבר נראה בתחילה מסובך, ואולם אם נלמד את המנגנון כראוי, נוכל להבין את תופעות ההרעלה ואת ההיגיון שבהתגוננות ובטיפול. הזרחנים האורגניים פוגעים במערכות רבות בגוף, אבל מנגנון הפגיעה הוא אחד בכל המערכות כולן: הזרחנים האורגניים פוגעים בהולכה העצבית בתוך מערכת העצבים, ובהולכה העצבית שבינה ובין איברי הגוף למיניהם, וכך תפקודם של האיברים למיניהם נפגע.

מערכת העצבים

המרווח הזעיר שבין שני תאי עצב או שבין תא עצב ובין תא מטרה קרוי סינפסה (Synapse). התא המעביר גירוי עצבי אל הסינפסה קרוי תא קדם-סינפטי (Presynaptic Neuron). תא עצב המעביר גירוי עצבי מהסינפסה והלאה קרויתא אחר-סינפטי (Postsynaptic Target Cell). ואיך גירוי עצבי עובר? בתא הקדם-סינפטי נמצאות שלפוחיות זעירות רבות, ובהן חומר כימי הנקרא מתווך (Transmitter), האחראי על המשך מעבר הגירוי העצבי אל התא האחר-סינפטי. גירוי חשמלי של התא הקדם-סינפטי מביא לידי שחרור הטרנסמיטר אל הסינפסה, ושם הוא נקשר למקומות מיוחדים הנקראים קולטנים (Receptors). התא האחר-סינפטי מופעל בעקבות קשירה זו, והגירוי העצבי מועבר אל האיברים למיניהם.

מיד לאחר הפעלת התא האחר-סינפטי משתחרר המתווך לסינפסה ומפורק באמצעות אנזים מיוחד. אם לא יפורק, יצטבר ויגרה את התא האחר-סינפטי שוב ושוב. גירוי לא רצוי מסוג זה עלול לגרום התכווצויות חוזרות ועוויתות לשרירים והפרשה עודפת, ואף מסוכנת, מתוך בלוטות.

במערכת העצבים קיימים סוגים רבים של סינפסות ומתווכים. הזרחנים האורגניים פוגעים רק בסינפסות כולינרגיות, שפועל בהן המתווך אצטיל-כולין (Acetyl-Choline ובקיצור ACh). האנזים המפרק את האצטיל-כולין קרוי האצטיל-כולין-אסטרז (Acetyl Choline Estrease, ובקיצור ACh-E).

מנגנון הפגיעה

הזרחנים האורגניים נקשרים לאנזים אצטיל-כולין-אסטרז ומונעים ממנו לפרק את האצטיל-כולין. לפיכך אצטיל-כולין מצטבר בסינפסות ומגביר את הגירוי העצבי, וגורם הפרעות קשות. מערכות רבות אשר תפקודן התקין מבוסס על הפעילות של הסינפסות הכולינרגיות נפגעות, ובנפגע ניכרים סימנים מובהקים של הרעלת חומרי עצבים. חומרת ההרעלה וביטוייה משתנים לפי סוג החומר הזרחני האורגני, לפי אופן חדירתו לגוף ולפי הריכוז שנחשף אליו הנפגע.

זרחנים אורגניים בצורת אדים (גז) או בצורת תרסיס (טיפות זעירות של נוזל) חודרים לגוף דרך מערכת הנשימה, אך יכולים גם לפגוע מקומית בעיניים. אם ייספגו האדים בדרכי הנשימה, יופיעו הסימנים בתוך דקות אחדות, וכעבור כעשרים דקות יגיעו לשיאם. זרחנים אורגניים נוזליים חודרים בעיקר דרך העור (אפילו טיפותזעירות עשויות לחדור ולהזיק). אם בולעים את החומר (גם דרך מזון ומים הנגועים בחל"כ), יחדור החומר דרך דרכי העיכול, ובתוך רבע שעה יופיעו הסימנים הראשונים להרעלה. שיא הפעילות יחול לאחר שעה או שעתיים.

טבלה: סימני הרעלת זרחנים אורגניים במערכות הגוף למיניהן


זכרו, זיהוי מוקדם של הסימנים האלה יש בו כדי למנוע את החמרת מצבו של הנפגע, וכן להיערך לטיפול בנפגעים נוספים.

  • כדי להקל את זכירתם של הסימנים הרבים כל כך נוהגים לתאר את סימני ההרעלה הקשורים בהפרשות בתור תסמונת "האדם הנוזל" (רוק, נזלת, דמעות, הפרשות בדרכי נשימה, הזעה, הקאות, שלשולים, הטלת שתן לא רצונית).
  • הסימן המובהק, המופיע גם בחשיפה לכמויות נמוכות מאוד של זרחניםאורגניים, הוא היצרות האישונים. ככלל, בהרעלות בדרגה קלה (חשיפה לכמות חל"כ נמוכה) יבואו לידי ביטוי בעיקר הסימנים הנוגעים לעיניים ולעודף ההפרשות במערכות למיניהן.
  • נפגעים שנחשפו לכמות גדולה של זרחנים אורגניים עלולים לפתח הרעלה מלאה במהירות רבה (במיוחד בחשיפהנשימתית) או החמרה הדרגתית בתוך השעה הראשונה. כל אחד מהסימנים המתוארים בטבלה עלול להופיע בדרגות חומרה משתנות.

מיון הנפגעים

כדי לפשט את המיון ואת הטיפול בנפגעי חל"כ, מסווגים את הנפגעים לפי חומרת ההרעלה לנפגעים מהלכים (נפגעים קלים) ולנפגעים שוכבים (נפגעים בינוניים וקשים). נפגע קל הוא נפגע המהלך עם סימנים קלים ומוקדמים של הרעלה. נפגע בינוני הוא נפגע השוכב עם סימנים להרעלה מתקדמת, ואולם הוא עדיין נושם בכוחות עצמו. בנפגע קשה ניכרים סימנים של הרעלה קשה. הוא אינו נושם בכוחות עצמו והוא זקוק לסיוע נשימתי. אפשר שנפגע מהרעלת זרחנים אורגניים סובל גם מפציעה "רגילה", ולפיכך הוא נפגע משולב.

עזרה ראשונה וטיפול משלים

הטיפול בהרעלות של זרחנים אורגניים משלב פעולות מניעה מוקדמות עם טיפול שלאחר ההרעלה. עם פעולות המניעה המוקדמות נמנים המיגון וטיפול תרופתי מקדים (פירידוסטיגמין). לאחר החשיפה לחל"כ פותחים מיד את דרכי האוויר של הנפגע, מפסיקים את המגע עם החל"כ (הרחקה מהאזור, הפשטה וטיהור) ומטפלים בו בתרופות רק אם ניכרים בו סימני הרעלה. תרופות משני סוגים ניתנות בשלב זה: תכשירים אנטי-כולינרגים (אטרופין, סקופולמין ובנאקטיזין) ואוקסימים (טוקסוגונין ו-TMB4).

טיפול תרופתי בהרעלה


מזרק אטרופין

התרופות האנטי-כולינרגיות מונעות גירוי יתר של התא האחר-סינפטי באצטיל-כולין. התרופות נקשרות לקולטנים בתא האחר-סינפטי ומפחיתות את השפעת עודף האצטיל-כולין על אתרים אלה. אטרופין, סקופולמין ובנקטיזין פועלים במנגנון זהה, אלא שאטרופין פועל בעיקר באיברי הגוף ההיקפיים ופחות במוח, ואילו סקופולמין ובנאקטיזין חודרים היטב גם למוח ומטפלים בפגיעה במערכת העצבים המרכזית.

האוקסימים פועלים לנטרול הרעל. הם נקשרים לחומר הזרחני האורגני עצמו ומנתקים אותו מן האנזים (אצטיל-כולין-אסטרז), ולכן יכול האנזים לשוב ולפעול.

ההתגוננות והטיפול ברמת הפרט


לאחר שליפת הנצרה יש לנעוץ את המזרק לתוך שריר הירך בחלק הקדמי - חיצוני

כאמור, מיגון הפרט לפני התקפת חל"כ מכל סוג שהוא, ובכלל זה שימוש נכון בערכת המגן האישית, הוא התנאי הראשון להישרדות.

לפני ההתקפה יש להתכונן: לגלח את הזקן (לגברים שבנו), ללבוש את בגדי המגן ולבלוע טבליות פירידוסטיגמין (על פי מצב הכוננות או על פי הוראה).

בשעת ההתקפה עצמה: להקפיד על התגוננות אישית, וחבישת מסכת האב"כ (האזרחים ייכנסו למרחב מוגן).

בשעת ההתקפה ואחריה: הפרט לא יטפל בעצמו בתרופות, אלא אם כן הופיעו שני סימני הרעלה לכל הפחות. במקרה שכזה, יזריק לעצמו מיד תרופות בעזרת מזרק אישי אוטומטי המכיל כמה וכמה תרופות (TAB\TA). אחר כך יפזר על אזורי גופו הנגועים בחל"כ אבקת פולר כדי לטהר את עצמו.

הטיפול בנפגע יחיד

  1. פתחו את דרכי האוויר של הנפגע והשגיחו על מצב הנשימה שלו. ודאו שדרכי האוויר פתוחות והאוויר נכנס בקלות. אם יש הפרשות, שאבו אותן והחזירו את המסכה למקומה מהר ככל האפשר. אם הנפגע אינו נושם, התחילו בהנשמה מלאכותית במכשיר הנשמה ידני. אם השטח נגוע - הנשימו במכשיר המצויד במסנן.
  2. ודאו שהנפגע הזריק לעצמו את התרופות שבמזרק האישי האוטומטי. אם הוא אינו מסוגל לעשות זאת, הזריקו לו אתם.
  3. הרחיקו את הנפגע מן החל"כ. אם הוא אינו חובש מסכה, סייעו לו מיד לחבוש אותה וודאו כי היא אכן מונחת במקומה ומהודקת היטב.
  4. המשיכו בטיפול התרופתי. הזריקו לנפגע את תכולתם של שני מזרקי אטרופין אוטומטיים על פי כרטיסיות הטיפול לנפגעי חל"כ.

הטיפול בנפגע משולב

נפגע הסובל בו בזמן מפגיעה כלשהי ומהרעלה של חל"כ יטופל על פי הסדר הבא:

  1. בהרעלה יש לטפל טיפול תרופתי רק לאחר פתיחת דרכי אוויר וסיוע נשימתי בסיסי (על פי כללי ה-ABC).
  2. את שטפי הדם יש לעצור בחוסם עורקים.
  3. בשטח החשוד כמזוהם בחל"כ נפגעים לא יופשטו אלא לשם טיפול מציל חיים, וגם אז ייחשף רק חלק הגוף החייב בטיפול.
  4. עירויים וטיפול בפציעה עצמה (קיבוע שבר, חבישה ופעולות אחרות) ייעשו רק אם אפשר.בעדיפות ראשונה נמצאות פעולות המצילות מיידית את חייו של הנפגע, ופעולות אחרות יידחו.

הגשת עזרה לנפגעים רבים

אם מדובר באירוע רב נפגעים (אר"נ), יש לטפל בנפגעים על פי הסבבים הבאים:

סבב ראשון: לפתוח את דרכי האוויר ולהחדיר נתיב אוויר פלסטי אם צריך, לחבוש את המסכה לנפגע (בשטח נגוע), להניח חוסם עורקים אם יש שטף דם חיצוני, לוודא שהנפגע הזריק לעצמו את התרופות במזרק האישי האוטומטי.

סבב שני: לטהר את הנפגעים טיהור יבש באבקת פולר. לבדוק אטרופיניזציה ואם צריך, להזריק להם אטרופין נוסף במזרק האישי האוטומטי.

סבב שלישי: השלמות טיפולים והכנות לפינוי.

תוספות - צמודות לכרטיסיות הטיפול

הנחיות כלליות

  1. לכל הנפגעים במצב בינוני וקשה יש להתקין עירוי בהקדם האפשרי, אך לא על חשבון טיפול בנפגעים אחרים.
  2. לנפגעים הזקוקים לטיפול תרופתי תוך-ורידי יש להזריק תרופות במזרק אוטומטי IM (תוך-שרירי) עד שיוחדר הצנתר.
  3. את האטרופין יש להזריק שוב ושוב עד שיופיעו סימני אטרופיניזציה: עור חם ויבש וריריות יבשות (דופק מואץ והרחבת אישונים תומכים באבחנת אטרופיניזציה, אך הם עצמם אינם מספיקים). כל עוד העור מזיע והפה מלא הפרשות וריר, יש להוסיף ולהזריק לנפגע מנות נוספות של אטרופין, לפי הפירוט בכרטיסיית הטיפול. עם זאת, זכרו שהזרקה מיותרת של אטרופין יכולה לגרום הרעלת אטרופין ולסכן את הנפגע.
  4. בהזרקת אטרופין יש להתמיד במשך 24 שעות לכל הפחות בנפגעים קלים, ובנפגעים קשים ובינוניים 48 שעות לכל הפחות.
  5. לנפגעים בני מעל שישים ולילדים בני 2-10 יש לתת אטרופין במינון של 1 מ"ג בכל מנה במקום 2 מ"ג בכל מנה (לילדים מתחת לגיל שנתיים יש לתת 0.5 מ"ג).

תכולת המזרקים האוטומטיים למבוגרים

TAB: אטרופין 3 מ"ג, בנקטיזין 4 מ"ג, TMB4 80 מ"ג.

ATOX: אטרופין 2 מ"ג, טוקסוגונין 250 מ"ג.

TA: אטרופין 2 מ"ג, TMB4 80מ"ג.

אטרופין: 2 מ"ג.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור