פגיעות אקלים

האדם מסוגל להתגורר בקוטב הצפוני ובמדבריות אפריקה, לטפס על האוורסט ולחדור אל מעמקי האדמה. האדם מתמודד עם פגעי האקלים - עם קור מקפיא עצמות ועם חום כבד לבלי נשוא - הודות ליכולתו להסתגל לתנאים המשתנים של מזג האוויר.


חיל הרפואה מקים מאהל בארמניה
(1987): הסתגלות לתנאי אקלים של 40- מעלות צלזיוס

מנגנוני הבקרה והשליטה שלנו מווסתים את חום הגוף. כאשר הטמפרטורה בסביבה עולה, מתחיל מנגנון ההזעה לפעול, העור מתקרר והטמפרטורה שלו יורדת. מי ש"רועד מקור" אינו אלא מעלה את חום גופו בפעולת השרירים. המנגנונים האלה יעילים לוויסות החום בתנאים רגילים, ואולם כאשר ייחשף האדם לחום וליובש קיצוני או לקור עז - תפסיק המערכת המגינה לפעול. לפיכך אנו עוזרים לגוף ומתגוננים בלבוש מתאים: כיסוי ראש ובגדים בהירים בקיץ, ומעילים כבדים בחורף הקר.

החום הרגיל של הגוף נע בין 36 ל-37.5 מעלות צלסיוס. החום שנוצר בגוף (וכל אחד מאתנו חש בוודאי בחום גופו בעת ריצה ממושכת) מתפזר בסביבה כמו שמזון שהוצא מהתנור והונח במטבח מתקרר: מתוך מנגנונים של קרינה, של הולכה ושל הסעה. אלא שהמנגנונים האלה יעילים כל עוד טמפרטורת העור גבוהה מטמפרטורת הסביבה, כלומר כל עוד האוויר הסובב את הגוף קר ממנו.

אם ניגע בידנו בכלי חם שהוצא זה עתה מהתנור, יעבור החום אל היד ישירות. סיר בישול העומד על האש מתחמם בצורה כזו, מתוך הולכת החום ממקום הטמפרטורה הגבוהה אל מקום הטמפרטורה הנמוכה. זהו מעבר חום מתוך הולכה. הסעה היא תהליך שבו החום עובר מתוך תנועת החומר החם עצמו. כשמחממים ידיים מעל תנור חימום, האוויר החם נע וכמובן מחמם את ידינו. בתהליך הקרינה האנרגיה מתפשטת כגל. כאשר גל האנרגיה נתקל במעצור (בקיר, בגוף, בחדר), הוא נבלע והאנרגיה משתחררת (החום).

קו ההגנה הראשון שמפעיל גופנו כדי להוריד את טמפרטורת הגוף הוא הבאת דם רב ככל האפשר אל השטח החיצון שלו, אל העור. כלי הדם הנמצאים מתחת לעור מתרחבים, וכך דם רב מתקרר ביעילות. העור ייראה אדמדם. מנגנון הקרינה הוא הפועל כאן בעיקר להוריד את טמפרטורת הגוף.

מנגנון משוכלל נוסף הפועל לקרר את גופנו כאשר חומו עולה יתר על המידה הוא מנגנון "קירור מים", מנגנון ההזעה. להזכירכם, גם בתהליך האידוי צריך להשקיע אנרגיה, ולפיכך המים ההופכים לאדים מוציאים את האנרגיה החוצה, והטמפרטורה של המשטח (עור האדם, במקרה זה) יורדת.

בלוטות הזיעה נמצאות בשכבת העור הפנימית שלנו. הזיעה מופרשת דרך צינור דקיק אל שכבת העור החיצונה, הגלויה, כל אימת שחום הגוף עולה מעל התחום המותר. הזיעה מתאדה ומקררת את הגוף (זאת בתנאי שלא נפריע לאידוי: אם נלבש בגד אטום, הזיעה לא תתאדה וחום הגוף יעלה, ואילו אם נלבש חולצת כותנה דקה ואוורירית, היא תגן עלינו מפני החימום של קרינת השמש הישירה - ומנגנון האידוי לא ייחסם). אידוי של כ- 100 מ"ל של זיעה מביא לידי ירידה של מעלת צלסיוס אחת בחום הגוף.

ההזעה היא תהליך יעיל ביותר, אבל מוגבל במקצת. למרות האמרה "הזיעה נשפכה כמים", אין להשוות כלל זיעה למים. הגוף מסוגל לייצר כליטר זיעה לשעה, ולהתמיד בכך לא יותר מכמה שעות. יתר על כן, בסביבה לחה מאוד (כמו בקרבת חוף הים בתל אביב, למשל) אין האידוי יעיל, וההזעה גורמת אי-נוחות.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור